כ"ה - שתי עצות להערכה הדדית בין בני זוג/ "והוי דן את כל האדם"

פרק כ"ה

-      הרב אמר, שמאהבת ה' נלמד על אהבת אישה. אני מבין מזה, שככל שתגדל הערכתו של אדם לאשתו כך תגדל אהבתו אליה?

-      נכון מאד. זה כלל בסיסי ביותר שנותנים מדריכי החתנים והכלות. צריך להעריך ולכבד את בן הזוג. הזלזול הוא תחילת ההרס. על מנת לשמר את ההערכה ההדדית הקיימת בדרך כלל בתחילת חיי הנישואין אני רוצה לתת שתי עצות חשובות:

    העצה הראשונה היא, שכל בן/בת זוג צריך להימנע מלעשות מעשים או לדבר דיבורים שעלולים לגרום לבן/בת הזוג לזלזל בו או פחות להעריך אותו. במיוחד

מצוי הדבר כאשר שני בני הזוג נמצאים לבד בבית. "הרי זו אשתי", טוען הבעל, או "הרי זה בעלי", טוענת האישה, "ואין לי מה להתבייש", ומתוך כך מתנהגים בצורה לא מנומסת ולא מכובדת שגורמת לבן/בת הזוג להעריך אותם פחות.

    כך גם לגבי דיבורים שעלולים להזיק להערכה ההדדית. לפעמים אדם מספר לאשתו כל מיני דברים על עצמו שעלולים לגרום לה לא להעריך אותו ואולי אפילו לזלזל בו ח"ו. כמו לספר לה עד כמה הוא לא יוצלח ובעל אופי גרוע. הוא מספר לה מה עבר עליו במשך היום ותוך כדי מספר בגנותו ובחולשותיו.

-      אני אמנם לא נשוי, אך לפי ההיגיון ולפי מה שהבנתי מאחרים הגדולים ממני, חשוב מאד שתהיה שקיפות בין בני זוג ואסור שיהיו סודות!

-      באופן עקרוני אתה מאד צודק. זה חשוב מאד. אך יש גם צד שני למטבע. יש הלכות לשון הרע. וכפי שאתה בוודאי יודע אסור לאדם לספר לשון הרע על עצמו. קל וחומר[1] כאשר הוא מספר זאת לאשתו. זה גם יפגע בהערכה שלה כלפיו וגם יצער אותה. כרגיל, אפשר להתיר לצרכים מסוימים.

-      אך כיצד זה יסתדר עם השקיפוּת?

-      ראשית, תשתדל להיות מושלם כמה שיותר ואז לא תהיה בעיה מלכתחילה. שנית, כמו בכל דבר כך גם כאן. צריך להיות חכם ולהפעיל שיקול דעת היכן הגבול עובר, בין הרצון לשקיפוּת לבין הנזק שעלול להיגרם. יש הלכות לשון הרע. צריך ללמוד אותם היטב והם יכוונו אותך כיצד לפעול.

    לחשיבות של הערכה הדדית יש מקור בתורה.

-      באמת?

-      לענ"ד כן. נתבונן מה כתוב בפרשת וירא – "ויאמר ה' אל אברהם למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי... ותכחש שרה לאמר לא צחקתי כי יראה ויאמר לא כי צחקת" (בראשית יח,יג-טו).

    כאשר אברהם אבינו שואל את שרה מדוע צחקה, היא מכחישה ואומרת לו שלא צחקה. מדוע כיחשה?

-      הרב שואל אותי? אני לא יודע!

-      בוודאי שאתה יכול לדעת. תתבונן בפסוקים ותענה לי!

-      לפי פשט הפסוק יוצא משהו קצת מוזר. כתוב ששרה כיחשה כיון שהיא "יראה", ולפי מה שאני יודע הכוונה היא, שהיא פחדה. המוזר בעיני הוא, שאני לא מבין ממה היא פחדה וממי היא פחדה? היא פחדה שאברהם יעניש אותה?!

-      יפה מאד[2]. לשאלה הזאת בדיוק התכוונתי. לענ"ד מכאן המקור לחשיבות של הערכה הדדית בין שני בני זוג. שרה פחדה שאם אברהם ידע שהיא צחקה וכביכול קצת זלזלה בכוחו של הקב"ה, אזי אברהם יעריך אותה פחות ועלול ח"ו, להיגרם כתוצאה מכך, ערעור כלשהו באהבה ביניהם.

-      ומהי העצה השנייה לשמר את ההערכה בין בני הזוג?

-      לימוד זכות מיוחד על בן הזוג. צריך תמיד לשפוט אותו לכף זכות ולהתבונן ביתרונותיו ולא בחסרונותיו. צריך להשקיע בזה, אחרת זה לא יצליח.

-      הרב וודאי יודע שהחלק הקשה הוא כיצד לעשות זאת, כיוון שבאופן טבעי לכל אדם יש חסרונות ופגמים והם מורידים את ערכו בעיני האחרים ובמיוחד בעיני אשתו שמכירה אותו טוב יותר מאחרים.

-      אני יודע. אך תדע לך שהקושי הזה של לימוד זכות נכון לא רק ביחס לאישה או לבעל שאתו/ה חיים עשרים וארבע שעות ביממה שבעה ימים בשבוע, אלא גם ביחס לעם ישראל בכלל ולדור הזה שאנחנו חיים בו בפרט. ובמידה רבה זה תלוי בזה. אדם לא יכול ללמד זכות רק על אשתו. זה פשוט לא יצליח. הוא צריך לנהל בנפשו מאבק כולל, לקבוע בנפשו חשיבה חיובית על כולם. אלא שביחס לאשתו צריך להחמיר ולהדר כמה שיותר, וגם במצבים לא פשוטים שאולי ניתן לפי ההלכה להקל ולא ללמד זכות, ביחס לאשתו צריך להחמיר וללמד זכות.

    אני גם יודע, מהיכרות אישית, את עצת יצר הרע שמייאש אותנו מלכתחילה באומרו שזו משימה קשה מידי ושעלינו קודם כל לתקן את עצמנו בדברים שהם ממש אסורים מהתורה כגון לא לספר לשון הרע.

-      הוא לא צודק?

-      ממש לא. עלינו לדעת שללמד זכות זו חובה גמורה ולא מידת חסידות או עצה טובה. זו ממש מצווה מהתורה: "בצדק תשפוט עמיתך". ולכן אסור לנו להזניח אותה ולהשאיר אותה לסוף. אדרבא, בה תלויות במידה רבה המצוות שבין אדם לחברו.

    אנחנו חייבים לעשות מאמץ ללמד זכות על כל יהודי. להסתכל על הדברים החיוביים שבו. ללמד את עצמנו לראות את הטוב שבו. כל זה באדם פרטי, וקל וחומר שעלינו לעשות זאת כלפי כל עם ישראל וכלפי הדור שאנחנו חיים בו.

-      הרב, הרי גם לעם ישראל וגם לכל יהודי יש הרבה חסרונות. האם התורה מצווה אותי להתעלם מהחסרונות?! לא יתכן, זה שקר והקב"ה חותמו אמת והוא שונא שקר.

-      מה המשנה באבות אומרת על מצווה זו?

-      "והוי דן את כל האדם לכף זכות".

-      יפה. יש לי שאלה: מדוע כתוב "כל האדם"? היה צריך להיות כתוב "כל אדם" והמשמעות הייתה שצריך לדון כל יהודי ויהודי.

-      שאלה טובה. מה התשובה?

-      הנושא הזה הוא מאד רחב ועמוק ואי אפשר להקיפו כרגע. אתן לך את תשובתו של בעל ה"שפת אמת" שהינה קצרה וקולעת:

    צריך ללמוד להסתכל על המכלול. לדון את "כל האדם". מצד אחד לא להתעלם מהחסרונות אך מצד שני צריך תמיד לראות אותם בפרופורציות הנכונות. תמיד לזכור את כל היתרונות העצומים שיש לכל יהודי ומתוך זיכרון זה לגשת להתבונן על החסרונות.

    אם נסתכל בצורה זו יתברר לנו שהחסרונות קטנים ולא משמעותיים וגם נובעים פעמים רבות לאו דווקא מרוע וחוסר שלמות אלא מ"תקלות" או ממעידות חד פעמיות או מחוסר שימת לב, עד כדי שנוכל ללמד זכות גם על אנשים רעים ומתוך זה נאהב את כל עם ישראל.

 

[1] על פי מו"ר הגאון הרב שלמה לוי שליט"א.

[2] מתוך מה שכתבתי בספרי רשפי דת חלק א' עמודים 55-56.