י"ט - ביאור "ה' אחד" / החיבור הגמור של הבריאה לקב"ה

פרק י"ט

-      לגבי אהבה בין איש לאשתו הדברים נראים פשוטים יותר. ידוע ומפורסם שאיש ואשתו[1] הם שני חצאים של דבר

אחד. ומשום כך ניתן להבין את האהבה ביניהם לפי ההגדרה שהרב נתן.

    אך אני לגמרי לא מבין כיצד אנחנו והקב"ה דבר אחד. ואם לא נאמר שאנחנו אחד איתו אז לא ניתן לצווֹת עלינו לאהוב אותו, לפי האופן שהרב הסביר כיצד אהבה פועלת.

-      ראשית צריך לדעת בצורה ברורה: זה לא שאנחנו והקב"ה שני חלקים של דבר אחד. חס וחלילה. בנקודה הזאת זה ממש לא דומה לאהבה בין שני אנשים. הנושא הזה מאד מורכב, ממש דברים בכבשונו של עולם ולכן אין לדבר על הנושא הזה בגישה פשטנית, מבלי להיכנס לכל העומק והמורכבות שלו.

    כשאני אומר "אחד עם הקב"ה" כוונתי לכך שאיננו נפרדים מהקב"ה אלא מחוברים אליו לחלוטין. אני מדבר על התבטלות כלפי הקב"ה ככל האפשר. לאחר ההבהרה החשובה הזאת אני עומד להגיד לך הנחת יסוד מאד פשוטה שתענה לך על שאלתך. אולי בתחילה היא תישמע לך מהפכנית אך לאחר שתתבונן תראה שזו עובדה פשוטה ביותר.

    אין יותר מאוחד - מחובר - עם כל הבריאה מאשר הקב"ה. הקב"ה מחייה את כל הבריאה, הכול כולל הכול, ובאופן מיוחד את עם ישראל. אנחנו אומרים בברכות קריאת שמע: "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית". הוא נותן לנו חיים ואפילו את עצם המציאות שלנו, בכל רגע ורגע. אחרת, כל הבריאה תעלם. הוא קשור אלינו לחלוטין, אחרת אין לנו קיום. אין יותר מחובר אלינו מאשר הקב"ה.

    ומשום כך, כל יהודי יכול וצריך להגיע לאהבת ה' גדולה ועצומה. "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך". וכן ההיפך, הקב"ה אוהב אותנו אהבה רבה ונצחית.

    זה מה שאנחנו אומרים בברכות קריאת שמע - "אהבת עולם" ו"אהבה רבה" אהבתנו. אהבת ה' אלינו, ובעצם החיבור שלו אלינו קיים תמיד בכל רגע ורגע [אהבת עולם] וכן הוא גדול ועצום והוא זה שנותן לנו חיים וקיום [אהבה רבה].

-      מדוע הרב אמר שלאחר התבוננות אני אבין שזו עובדה פשוטה ביותר? היא נראית לי מאד מורכבת ולא פשוטה.

-      זו עובדה פשוטה כיון שאנחנו חוזרים עליה מספר פעמים ביום וכמעט כל יהודי ברחבי העולם מכיר את המשפט שאני עומד לומר לך. רוצה לחשוב קצת, אולי תגיע אליו מעצמך?

-      אפשר רמז?

-      יש מצווה מהתורה לומר אותו בכל יום, ואנחנו אומרים אותו גם לפני השינה.

-      ...אופס! איך לא חשבתי עליו. שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד.

-      נכון. הקב"ה קשור אלינו בכל רגע, ועצם הקשר הזה מחייה אותנו ומשפיע עלינו שפע של טובה וברכה. הוא היחיד בעולם ואין אלוהים אחרים שיכול להחיות אותנו ולתת לנו קיום. לכן, מיד לאחר אמירת "שמע ישראל" אנו אומרים בפרשה ראשונה "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך".

    זה תלוי בזה. מתוך ידיעה שה' אחד ניתן להגיע לאהבת ה' בכל הלב ובכל הנפש. ההסבר לכך הוא על פי הכלל שהסברנו לעיל, שדבקות מחשבתית מביאה לידי דבקות נִשמתית. לכן, ברגע שאתה יודע ידיעה שאין אחריה פקפוק שה' הוא אחד והיינו שאין שום אלוהים אחר שמחייה את העולם ומקיים אותו מבלעדי ה', הרי ממילא אתה משוכנע שאתה לא מציאות נפרדת מהקב"ה אלא דבק בו לחלוטין בכל רגע ורגע. ושאת הכל אתה מקבל ממנו. את הטוב ואת הרע והכל לטובה, שהרי אתה דבק בו והוא רוצה רק את טובתך.

    ומתוך דבקות מחשבתית זו אתה תגיע לדבקות נשמתית, והיינו לקשר נפלא ועצום של נשמתך לקב"ה, ואתה תרגיש עמוק בתוכך את קרבת ה' ואת אהבתו אליך וכיצד הוא שומר עליך ודואג לך וזה יוביל אותך לאהבה גדולה ועצומה כלפיו. ממש תהיה "חולה אהבה", כמו שכתב הרמב"ם שהבאנו לעיל.

    חשוב לי להזכיר שזה יהיה נכון רק אם אנחנו נהיה משוכנעים לחלוטין באחדות ה'. וזה לא קל. ישנם הרבה דברים בעולם שעלולים לבלבל אותנו ולגרום לנו לחשוב: שאין כוח אלוקי אחד שמחייה את כל פרטי עולם החומר הנפרדים זה מזה ופעמים רבות נראים אפילו סותרים זה את זה כמו ההפכים חיים ומוות. כמו כן אנחנו עלולים לחשוב שאין מי שמשגיח על הבריאה ולא הכל לטובה. ידיעת אחדות ה' דורשת הרבה התבוננות והעמקה.

-      הרב יכול להסביר מה הכוונה שה' אחד? נדמה לי שעד עכשיו לא הבנתי את המשמעות הַשְלֵמָה של אמירה זו.

-      יש כמובן את המשמעות הפשוטה והמפורסמת שכותב הרמב"ם באריכות[2] בתחילת הלכות יסודי התורה (פ"א, הל"ז). לפי הרב חיים מוולוז'ין בספרו נפש החיים (שער ג' פ"ו) יש גם משמעות נוספת. הנושא הזה מורכב מאד ועמוק ביותר, ולכן האריך בו בספר הנ"ל לאחר הקדמות מרובות וחשובות, וכל הרוצה ללמוד את הנושא הזה ייקחנו משם.

    אסתפק בהבאת קטע קצר מדבריו:

    "בכלל ענין יחוד פסוק ראשון דקריאת "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד. רצה לומר, לכוון שהוא יתברך הוא אלוקינו בעל הכוחות, ומקור שורש נשמתינו וחיותנו, ושל כל הברואים והעולמות. ואף שברא והמציא מציאוּת כוחות ועולמות ובריות, עם כל זה הוא בבחינת הוי"ה ואחד מצדו יתברך, שאין הברואים כולם חוצצים ח"ו כלל נגד אחדותו הפשוט יתברך הממלא כל, ונקרא גם עתה הויה ואחד" (שער ג' פרק יא').

    נסכם: הצד השווה בין אהבת ה' לאהבת ישראל הוא, שאהבה נובעת מחיבור, אחדות, קשר, וללא חיבור אמיתי לא ניתן לאהוב. ומכיוון שחיבור כזה קיים, ממילא חשים אנו בפנימיותנו בהכרה ברורה את האחדות הפנימית ובתוכנו פנימה ה"אני" שלנו רחב. מתוך זה, יכולים אנו ואף נדרשים לחשוף את ההכרה - האמונה הנסתרת הזאת ולהעצים אותה, ועל ידי כך להגיע לאהבה רגשית כנה ועמוקה שתהיה קבועה בלבנו ובנפשנו.

 

[1] הדבר נכון במידה מסוימת גם בתוך משפחה. שכל המשפחה הקרובה הינה מחוברת אחת לשנייה בקשר נשמתי עמוק. כמו שכתב רש"י על התורה בספר מדבר פרק י"ב פסוק י"ב על הפסוק לגבי מרים "ויאכל חצי בשרו".

[2] "אלוה זה אחד הוא, אינו לא שנים ולא יתר על שנים אלא אחד שאין כייחודו אחד מן האחדים שנמצאים בעולם. לא אחד כמין שהוא כולל אחדים הרבה, ולא אחד כגוף שהוא נחלק למחלקות ולקצוות. אלא ייחוד שאין ייחוד אחר כמותו בעולם... וידיעת דבר זה מצוות עשה שנאמר ה' אלוקינו ה' אחד".