כ"ג - דרך שלישית לאהבה/ אהבה בין הדומים/ בעיית עדות וקבוצות/ פתרונות
הרב שמעון פרץכו שבט, תשפא08/02/2021+ תיאור הספר
+ הצג את פרקי הספר
פרק כה מתוך הספר ואהבת
תגיות:ואהבתהרב שמעון פרץספריםפרק כ"ג
אני רוצה להציע כעת דרך נוספת, על פי המהר"ל, כיצד להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך" ול"ואהבת את ה' אלוקיך"!
- מצוין. אשמח לשמוע כל דרך נוספת שהרב יציע. אם לא אצליח בדרך אחת אולי אצליח בדרך השנייה.
- נכון, אך לפני שאלמד אותך דרך זו, יש צורך להקדים כלל חשוב שכותב המהר"ל ביחס לאהבה.
- בשמחה!
- המהר"ל קובע כלל: אהבה תהיה יותר בין הדומים והשווים.
והוא מביא דוגמא: "שהרי מצינו בחוש... כי בני אדם
שהם מתדמים באומה אחת אוהבים זה את זה" (נתיב אהבת ה'. עמ' לח').אתה מבין באופן כללי את ההיגיון העומד מאחורי הדברים?
- לא כל כך. האם זה קשור למה שלמדנו עד כה?
- בוודאי. זה קשור להגדרת אהבה. ראשית, אהבה שייכת רק בדבר שהתחלק לשניים ולכן שני החלקים שלו מוכרחים להיות דומים, שהרי הם היו פעם דבר אחד ובפנימיותם הם עדיין דבר אחד.
ממילא, דמיון בתכונות האופי וכד' מלמד על אחדות פנימית, המאפשרת להם להתאחד ולאהוב.
- אפשר דוגמא?
- בשמחה. לדוגמא, עם ישראל. מכיוון שהנשמה הפנימית שלהם היא אחת לכן הם דומים בתכונות האופי שלהם. יש לעם ישראל אופי משותף והדבר מגלה שהמציאות הפנימית שלהם זהה, נשמה כללית אחת. נובע מזה, שהם יוכלו לאהוב זה את זה, כיוון שבפנימיותם הם אחד, וזה התנאי הבסיסי ליכולת לאהוב.
שנית, כפי שהסברנו לעיל, היסוד של האהבה היא ההכרה בכך שהאוהב והאהוב בפנימיותם הינם אחד ושייכים זה לזה. ולכן, ככל שהתחושה הזאת תהיה חזקה יותר כך הם יאהבו יותר, וכן ההיפך.
כאשר יש שוני ביניהם, קשה להם לחוש שהם אחד בפנימיותם. המציאות הגלויה מראה להם את ההיפך וקשה להם לעכל ולתפוס את האמת. לכן, ככל שהשוני יהיה גדול יותר כך יהיה להם קשה יותר לחוש שיש קשר ביניהם וממילא יהיה קשה להם לאהוב.
- אפשר דוגמא?
- בשמחה רבה!
קח לדוגמא שני אנשים בעלי צבע עור שונה או פרצוף שונה או אפילו בגדים שונים. קשה לאנשים אלו לקבל ולהפנים שלצבע העור או למראה הפנים וקל וחומר לבגדים אין שום השלכה על הפנימיות שלהם שהיא בהחלט יכולה להיות אחת. השוני הזה יוצר אצלם תחושה שהם אינם קשורים זה לזה והיא מקשה עליהם לאהוב זה את זה.
כמובן שמדובר בדמיונות ילדותיים שכביכול צבע העור מגלה על חכמתו של השכל או על אופייה וטוּבה של נפש האדם. אך בכל זאת הדמיונות הללו יוצרים כעין חומה דמיונית המפרידה ביניהם. חשוב לזכור: מכיוון שיסודה של החומה הזאת הוא בטעות, לכן סופה יהיה לעבור מן העולם במוקדם או במאוחר, וכמובן שעלינו לעשות מאמצים שיהיה זה כמה שיותר מוקדם.
שלישית, אחד מהביטויים של האהבה הוא הרצון הפנימי להתאחד ולהתחבר בפועל עם האהוב. החיבור בפועל חשוב מאד לעצם האהבה. הוא מוסיף אחדות פנימית וממילא אהבה, וכן מוסיף הכרה חזקה יותר באחדות הפנימית שלהם.
ממילא, ככל שהאוהב והאהוב יהיו שונים זה מזה, באופן שיהיה קשה להם להתאחד בפועל ולהסתדר ביחד, כך יִקשה עליהם לאהוב, וכך יִקשה עליהם להכיר באחדות הפנימית שלהם, מה שידרדר עוד יותר את האהבה ביניהם.
- סליחה הרב. אפשר דוגמא?
- בשמחה ובאהבה. דוגמאות זה דבר חשוב ביותר. הן עוזרות לנו להבין טוב יותר דברים מופשטים. קח לדוגמא זוג נשוי. הם שונים זה מזה מאד. הוא איש והיא אישה, ובשל כך השוני ביניהם עצום. שוני בכל התחומים: הן במבנה הפיזי, הן במבנה הנפשי, הן במבנה השכלי והן במבנה הרגשי שלהם. ולכן, קשה להם להתחבר זה לזה ולהיות דבר אחד.
- מה הכוונה להתחבר זה לזה?
- קשה להם לפעול ביחד כאיש אחד בלב אחד, באופן שכל אחד משלים את השני ודואג לו כמו שהוא דואג לעצמו. כלומר, השוני ביניהם מקשה עליהם לממש את האהבה ולהתחבר בפועל זה לזה. אפשר לראות זוגות רבים שכל אחד מבני הזוג מתפקד באופן עצמאי ודואג כמעט רק לעצמו, על אף שהם חיים ביחד שנים רבות. נדיר למצוא בני זוג שמצליחים לחוש שהם מציאות אחת שמתפקדת בשני גופים ולפעול ביחד בתיאום מלא ובאכפתיות גמורה.
- ומה קורה כתוצאה מזה שהחיבור בפועל לא מצליח כל כך?
- נגרמות שתי בעיות:
א. כיוון שהאהבה לא מצליחה להתממש והם לא מצליחים להתחבר זה לזה, היא נחסמת ולא מצליחה להתקדם. המימוש של האהבה חשוב מאד להתקדמות האין סופית שלה. אהבה זקוקה להזנה תמידית, ואין כמו חיים משותפים מוצלחים כדי להשיג זאת. כאשר הם לא מוצלחים, נוצר באהבה מין קיפאון שמחליש אותה ודי בקלות עלולים להיווצר בה סדקים.
ב. חוסר הצלחת החיבור בפועל פוגם גם בהכרה באחדות הפנימית. "פתאום" עולות להם מחשבות שאולי הוא/ היא לא בן/ בת הזוג האמתי שלהם. ההכרה שהם נשמה אחת הולכת ומתעמעמת, הולכת והופכת להיות רחוקה ולא נכונה. מה שכמובן עוד יותר מחליש את האהבה ויוצר בה בקעים.
- אולי באמת הם לא נשמה אחת והם צריכים לחפש את החצי האמתי?
- זו טעות חמורה. למעט מקרים נדירים מאד, זו מחשבת הבל והיא נובעת, כפי שאמרנו, מהשוני ביניהם המוביל לקשיים בחיבור בפועל בחיים המשותפים. מצד האמת, חוסר הצלחת החיבור בפועל לא סותר בשום באופן את העובדה שיש להם נשמה אחת. זו רק הזיה. חוסר ההצלחה תלוי כמעט תמיד בבעיות במידות הנפש שלהם וכד'.
הבה נסכם את הנקודה הזאת: שוני מביא פעמים רבות לידי חוסר הצלחה בחיבור בפועל. הפתרון הוא: תיקון המידות. הוא יביא לכך, שעל אף השוני תהיה הצלחה בחיים המשותפים, כך שהם יזינו את האהבה שתלך ותגדל.
- נדמה לי שהבנתי. ההגדרה שהרב נתן לאהבה אכן מסבירה היטב את העומק של דברי המהר"ל על אהבה בין דומים.
- יש סיבה נוספת לכללו של המהר"ל שלא קשורה להגדרה שאמרנו. השוני באופי ובתרבות מוביל לחוסר הבנה הדדית אשר גורר בעקבותיו מריבות. הם יחשדו זה בזה, יִפַּגְעו זה מדברי זה, יתווכחו זה עם זה ואף יריבו זה עם זה, מה שכמובן יסלק את האהבה, יגרום לכל צד ללמד חובה על הצד השני ויגדיל את השנאה.
- אפשר אולי להוסיף, שברגע שהאופי והתרבות שונים ממילא גם תחומי העניין שלהם שונים. זה אוהב הרפתקאות ותעלולים וזה אוהב לקרוא ספרים. זה אוהב ספורט וטיולים וזה אוהב שחמט ודמקה. זה אוהב טבע וזה אוהב טכנולוגיה. משעמם להם ביחד.
- יפה מאד. אין ספק שתחומי עניין שונים יקשו על קשר ביניהם.
- המהר"ל שהרב הביא נתן כדוגמא את האהבה שקיימת בין אנשים מאותו עם. הרב יכול להסביר קצת יותר איזה דמיון קיים ביניהם?
- בבקשה. לבני אומה אחת יש אופי דומה, מראה דומה, נפש דומה, תרבות דומה ואפילו סגנון חשיבה דומה. הם דומים בהרבה תחומים ולכן יכולה להיווצר ביניהם אהבה גדולה יותר.
- אם אני מבין נכון את כוונת המהר"ל אז יוצא, שאם כל היהודים יהיו דומים אחד לשני, תשרור ביניהם אהבה גדולה יותר?
- נכון מאד. למסקנה הזאת בדיוק אני חותר. על אף שבפנימיות שלהם כל היהודים מאד דומים זה לזה, בפועל, במציאות הגשמית, ההבדלים ביניהם גדולים או לפחות נראים ככאלה, מה שמקשה על האהבה לפרוח. יש בכוחנו לשנות זאת!
אני לא מתכוון להפוך את כל היהודים לזהים לחלוטין. לא רק שזה לא אפשרי זה גם לא נכון. ממש לא נכון! בני אדם אמורים להיות שונים ומגוונים. הם משלימים זה את זה כמו פאזל ולכן לא יתכן שהם יהיו זהים. אני מתכוון, שבכוחנו להביא לפריחת האהבה בינינו על אף השוני החיצוני.
- השאלה הגדולה היא איך?
- לפני שאענה לך אני רוצה להרחיב מעט: האם אתה מסכים איתי שלשני יהודים בעלי רקע חיים שונה, אופי שונה וידיעות שונות יהיה קצת קשה להתחבר זה לזה?
- מסכים בהחלט. רואים את זה במציאות בצורה מוחשית מאד: ליהודים מעדות שונות או מרקעים חברתיים או דתיים שונים, קשה להתחבר ולאהוב זה את זה.
- זו דוגמא יפה אך כואבת ואני שמח שהעלית אותה. החברה הישראלית שסועה היום להרבה קבוצות השונות זו מזו, הן בהשקפת עולם, הן בתרבות ובמנטליות והן בתחומי העניין. השוני הזה מקשה על האהבה והאחדות ביניהם. זה לא טוב וצריך לשנות זאת!
- מה אפשר לעשות?
- ראשית, להתחזק בהכרה הפשוטה שלכל עם ישראל יש נשמה אחת וכולנו אחד בשורש נשמתנו. לא ללכת שבי אחרי השוני הקיים בין העדות ובין הקבוצות השונות ולהפוך אותו למהותי ומשמעותי. זה הרי טיפשי לחשוב שיש הבדל מהותי בין אנשים בני עם אחד רק משום שגדלו בארצות שונות.
שנית, צריך לדעת שחלק גדול מחוסר האחדות נגרם כתוצאה מוויכוחים וממריבות מיותרים. רק מיעוט קטן מהמחלוקות בין הקבוצות השונות הוא עקרוני ומהותי ולכן יש לו מקום ותועלת, בעוד שרובן הגדול נובע מחוסר הקשבה, חוסר התבוננות וחוסר היכרות בלבד. כל אחד מבני הקבוצות השונות מדבר במונחים אחרים ובניסוחים אחרים. כל אחד צוחק מדברים אחרים ונפגע מדברים אחרים. כל אחד מתעניין בדברים אחרים וכל אחד גדל על ערכים אחרים. כל אלו מובילים למריבות ומאבקים הדדיים, מה שכמובן מונע מהם להתאחד ולאהוב זה את זה.
ממילא הפתרון הוא : היכרות הדדית. הקבוצות השונות צריכות להכיר זו את זו. הן צריכות להכיר את המנהגים ואת דפוסי ההתנהגות של כל קבוצה ולכבד אותם. ברגע שמכירים- זלזול הדדי מריבות וְוִיכּוּחים רבים נמנעים מלכתחילה.
שלישית, צריך להקטין את השוני כמה שיותר. צריך להסיר את כל ההבדלים הטכניים הלא חשובים שבינינו. הקטנת השוני גם תסייע בחיזוק ההכרה באחדות הפנימית, גם תסייע במניעת מריבות וויכוחים מיותרים המביאים לשנאת חינם וגם תסייע להצלחת שיתוף הפעולה בין כל חלקי העם.
- אך כיצד אפשר להכיר זה את זה ולהקטין את השוני?
- זה נושא מורכב וארוך הדורש זהירות מצד גדולי הדור ומנהיגי כל הקבוצות, ויחד עם זאת גם נחישות רבה להמשיך להתקדם עוד ועוד לעבר המטרה הנכספת, מבלי להירתע מהמשטינים ומהמפלגים למיניהם. צעד אחרי צעד, בזהירות ובנחישות.
לאחר ההקדמה החשובה הזאת אני מגיע כעת לתשובה לשתי השאלות: הדבר המרכזי והחשוב ביותר הוא: להתערבב אלו באלו ולא להסתגר בגטאות. אין דרך אחרת! זה גם יביא לידי היכרות וגם יביא לידי הקטנת השוני. ושוב אני חוזר על הקדמתי: לא לפעול בחיפזון מבלי זהירות. לפעמים שילוב חפוז ולא זהיר עלול לגרום נזק רוחני עצום. צריך לשקול בכובד ראש ובזהירות, כמה להשתלב / כמה להתקרב / כיצד לשמור על הייחודיות / כיצד לשמור על הקהילה / כיצד לא להיפגע מבחינה רוחנית, שהרי לכל עדה יש את המסורת שלה והמנהגים שלה ועזיבתם עלולה לגרום נזק רוחני וחברתי רב, וכן לכל קבוצה אידיאולוגית יש את הדרך שלה בעבודת ה' ואסור לה לוותר עליה.
אך על אף הזהירות, צריך תמיד לזכור את התכלית הנכספת ולחתור אליה.
- עד כאן הרב דיבר על "עשה טוב". אולי הרב ידבר גם על "סור מרע"? מאילו דברים עלינו להישמר על מנת לא להחריף את הקיטוב בין העדות והקבוצות השונות?
- נאמר בקיצור מספר דברים שצריך להתרחק מהם כמו מאש:
א. אסור להכליל. העדה הזאת היא... או הקהילה הדתית הזאת היא... יש לדון כל אדם לגופו. בכל עדה ובכל קבוצה ישנם כאלה וישנם כאלה. גם אם ישנם מומים השכיחים יותר במנטליות של עדה או קבוצה מסוימת אין לכך שום השלכה מעשית, כיוון שבכל מקרה כל אדם הוא לעצמו ואם כן לצורך מה עלינו לחשוב ולדבר במונחים של חלוקה לעדות ולקבוצות. בכל קבוצה יש צבו"ר בראשי תיבות, דהיינו צדיקים בינונים ורשעים. לכל קבוצה יש מה לתקן ואל לה להתעסק בנגעי חברתה אלא במומי עצמה.
ב. בוודאי שיש מקום למחלוקות סביב שאלות עקרוניות כגון איזו שיטה חינוכית או אידיאולוגית מתאימה יותר לדור כזה או אחר או היכן לשים את הדגש בעבודת ה' וכד'. אך כאשר וויכוח כזה מתרחש עלינו לנהל אותו לגופה של שיטה ולא לגופו של אדם. יש לנו טענה כזאת וכזאת על השיטה, על השקפת העולם וכו', ולא על האנשים המאמינים בה והולכים לאורה, וכך הביקורת לא תפחית את האהבה שלנו אליהם.
ג. אסור לזלזל בשום פנים ואופן בעדה אחרת או בקבוצה אחרת וברבניהם. עלינו להכיר שלכל קבוצה ולכל עדה יש חשיבות ויש מקום במכלול השלם של עם ישראל. כל אחת תורמת את חלקה. ממילא, אסור לבסס הצלחת שיטה אחת על ידי הריסה וזלזול בשיטה אחרת. זו דרך הרסנית שבסופו של דבר לא תחזיק מעמד ותגרום נזק גדול הן לעם ישראל בכללו, הן לשיטה המושמצת והן לאנשים המזלזלים. זלזול כדרך חיים גורם לכך שמזלזלים גם בדברים חשובים, וסופה של אותה דרך יהיה שאנשיה יפגעו זה בזה.
- סליחה על השאלה הרב, אך נדמה לי שיש הבדלים אמתיים בין העדות השונות. הבדלים נפשיים ומנטליים. היכרות של המנהגים לא תפתור זאת.
- ראשית, צריך לדעת שבנושא הזה ישנן הרבה הכללות וסטיגמות [תוויות] שיוצרות כעין חומה דמיונית המפרידה בין העדות השונות. גם אם חלק מההבדלים נכונים, הם בוודאי לא קיצוניים כמו שמציירים אותם. ולכן, היכרות הדדית תנמיך מאד את החומה ותעמיד אותה על גובה אמיתי ולא דמיוני.
שנית, גם ההבדלים שקיימים וישנם כאלה, הינם תכונות אופי נרכשות ולא מוּלדּוֹת.
- אני לא מבין מה זה משנה. הן קיימות ומשום כך קשה ליהודים מעדות שונות להתאחד!
- זה משנה מאד. תכונת אופי נרכשת אפשר לשנות. כיצד לדעתך נוצר מצב שלכל עדה יש תרבות שונה ומנטליות נפשית שונה? הרי לא יתכן שהם נולדו עם זה!
- כל עדה גרה במקום אחר, מבודד במידה מסוימת משאר הקהילות של היהודים. במשך השנים היא פיתחה לעצמה דפוסי התנהגות, בהשפעת תנאי החיים ובהשפעת התרבות הכללית שסבבה אותה. כמובן, שגם לרבני העדה הייתה השפעה עצומה על צאן מרעיתם.
- יפה מאד. התהליך הזה הוא בהחלט הפיך. ברגע שכל היהודים יתערבו אלו עם אלו ויגורו זה לצד זה, וילדיהם ילמדו יחד, ממילא תיווצר כאן מנטליות משותפת, ארץ ישראלית, ויהיו לכולם תכונות אופי דומות. ניתן לראות כבר היום, כיצד הערבוב ההדדי נושא פירות והולך ונוצרת כאן אומה עם מנטליות ותכונות אופי משותפות.
- מה לגבי הבעיה שלכל קבוצה יש תחומי עניין שונים?
- גם לגבי זה יש לתורה פתרון: לימוד תורה. שכל היהודים יעסקו בתורה הקדושה. במקרא, במשנה, בתלמוד, במדרשים וכד'. התורה תהיה משותפת לכולם. בה כולם הוגים ועוסקים.
תאר לך שכל היהודים היו ממש דומים זה לזה באופיים עם הבדלים קטנים בלבד. כולם היו מצליחים לגלות את האופי הפנימי המשותף לכל היהודים, והיו רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כולם היו יראי שמים ואוהבי ה' המשתדלים לקיים את כל מצוותיו. כולם היו לומדים תורה ועוסקים בה. מה לדעתך היה קורה?
- אהבה ואחווה שלום ורעות. אולי קצת הגזמתי, אבל לפחות הרבה יותר טוב מאשר המצב בימינו. אך בכל מקרה זה מצב לעתיד לבוא. מה אפשר לעשות כרגע כדי להגיע למצב שבו נהיה כולנו דומים?
- באופן עקרוני אתה צודק. המציאות שתיארתי אכן נראית רחוקה להשגה, אך עלינו להשתדל להקטין את השוני על מנת להסיר מתוכנו כמה שרק ניתן את אחד הגורמים המשמעותיים ביותר לניכור ולשנאה שקיימים בתוכנו.
- האם אפשר ליישם את הכלל של החיבור בין הדומים גם ביחס לקב"ה על אף שאנחנו בשר ודם ואילו הוא אש אוכלה?
- כן. יפה אמרת! ככל שנהיה יותר דומים כביכול לקב"ה, כך נוכל יותר לדבוק בו ולאהוב אותו. מכאן מקורם של דברי חז"ל שהזכרנו לעיל על החובה להיות דומים לקב"ה במידותינו:
זו לשון ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה ח' –
"והמצווה השמינית היא שצִוונו להדמות בו יתעלה לפי יכולתנו והוא אמרו (תבוא כח) והלכת בדרכיו. וכבר כפל צווי זה ואמר(עקב י ויא) ללכת בכל דרכיו. ובא בפירוש זה מה הקדוש ברוך הוא נקרא רחום אף אתה היה רחום, מה הקב"ה נקרא חנון אף אתה היה חנון, מה הקב"ה נקרא צדיק אף אתה היה צדיק, מה הקב"ה נקרא חסיד אף אתה היה חסיד וזה לשון ספרי (ס"פ עקב).
וכבר נכפל הצווי הזה בלשון אחר ואמר (ראה יג) אחרי י"י אלהיכם תלכו, ובא בפירוש גם כן (סוטה יד,א) שענינו להדמות בפעולות הטובות והמידות החשובות שיתואר בהם האל יתעלה על צד המשל יתעלה על הכל עילוי רב".
או בקיצור - תיקון המידות.