כ"א - במה תלויה השגחת ה' עלי/ ביאור העניין/ סיסמאות-יתרונות וחסרונות

פרק כ"א

-      אשמח מאד אם הרב יוכל להעמיק בכלל שהרב אמר לפני כן (פרק ט"ז). האמירה שמחשבות על הקב"ה יגרמו לכך שהוא ישגיח עלינו יותר ויהיה יותר קרוב אלינו, מאד הדהימה אותי. לפי דברי הרב, מדוע אין אנו דבוקים בקב"ה בכל רגע, הרי אני ורוב היהודים מאמינים שהקב"ה נמצא בכל מקום ובכל זמן, ולפי מה שהרב אמר, השגחת ה' עלינו תלויה במחשבה שלנו.

-      אני לא מדבר על כך שבאופן עקרוני אתה חושב שיש אלוקים ושהוא משגיח עליך. אני מדבר על מחשבה תמידית וודאית. שבכל רגע ורגע אתה זוכר

ממש את הקב"ה ומשוכנע שהוא איתך ומחייה אותך. כשאני אומר בכל רגע אני מתכוון בכל רגע ממש, אפילו בזמן שאתה אוכל או מדבר עם החבר.

-      המדרגה הזאת לא מתאימה לי! כשאני אוכל אני אוכל!

-      אתה מזכיר לי סיפור שמופיע בספר שרי המאה לרב מיימון. יהודי מארץ סרביה הגיע לבקר את קרוביו. הם הגישו לו לאכול ותוך כדי אכילתו שאלו אותו לשלום הוריו וקרוביו. תשובתו הייתה שהם מתו. עודם מזועזעים מהתשובה שקיבלו, שאלו אותו כיצד הגיבו הקרובים האחרים על מותם של הוריו והוא ענה להם שגם הקרובים הללו מתו. לאחר שגמר לאכול אמר להם שברוך השם כולם חיים, אך כשהוא אוכל כולם מתים אצלו.

    מכל מקום, אל ייאוש. אני דיברתי על המדרגה הגבוהה ביותר שאדם בכל שנייה ובכל רגע דבוק במחשבתו בקב"ה, אך כמובן שיש הרבה מדרגות ביניים. הדבקות המחשבתית, לפי מה שאמרנו לעיל, גורמת לדבקות ממשית בין נשמתו של אדם החושב לקב"ה, ואז השכינה חופפת עליו. אנחנו לא מספיק מוּדעים לכוחות העצומים שיש למחשבה שלנו ולשאר פעולותינו.

-      הרב אולי יכול לתת מקור לעניין. זה נראה כלל מדהים מידי מלהיות אמִתי, שמידת השגחת ה' עלי תלויה במחשבות שלי עליו.

-      בבקשה: הנה לפניך דברי הרמב"ם במורה נבוכים (חלק שלישי בסוף פרק נא):

    "לְפִי עֵרֶךְ דַּעַת כֹּל בַּעַל דֵּעָה תִּהְיֶה הַהַשְׁגָּחָה בּוֹ. וְהִנֵּה הָאָדָם הַשָּׁלֵם בהשגתו אֲשֶׁר לֹא תֶּחְדַּל דַעֲתּוֹ מְ-ה' תָּמִיד, תִּהְיֶה הַהַשְׁגָּחָה בּוֹ תָּמִיד, וְהָאָדָם הַשָּׁלֵם בְּהַשֲׂגַתוֹ אֲשֶׁר רוֹקֵן אֶת מֲחְשַׁבְתוֹ מְ-ה' בְּעֵת מְסוּיָם, הָרֵי תִּהְיֶה הַהַשְׁגָּחָה עָלָיו בְּעֵת מחשבתו בַּ-ה' בִּלְבַד, וְתִתְרוֹקֶן הַהַשְׁגָּחָה מִמֶּנּוּ בִּזְמַן עַסֲקָיו"

-      וכן כתב שם לבאר:

    "וְאָמַר דָּוִד שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָּמִיד כִּי מִימִינִי בַּל אֶמוֹט. אוֹמֵר: אֲנִי לֹא רוֹקַנְתִּי מַחְשַׁבְתִּי מִמֶּנּוּ וּכְאִילוּ הוּא יָד יְמִינִי אֲשֶׁר לֹא אֶתְעַלֵּם מִמֶּנָּה הֶרֶף עַיִן בִּגְלַל מְהִירוּת תְּנוּעָתַה, וּלְפִיכָךְ לֹא אֶמוֹט, כְּלוֹמַר לֹא אֶפֹּל".

    לפי הרמב"ם, רק משה רבינו ואבות האומה הגיעו למדרגה הגבוהה ביותר, שהיא –

    "מצב שבו יהיה מדבר עם בני אדם ומתעסק בדברים ההכרחיים לגופו, וכל דעתו באותה שעה מופנית אליו יתעלה והוא לפניו יתעלה תמיד בלבו, והוא עם בני אדם בְנִגלהוּ".

    אך למדרגה הפחותה ממנה, הגיעו הרבה. הרמב"ם שם מפרט את הדרך להגיע אליה. במדרגה הזאת, יש חלוקה בין הזמנים שבהם האדם מתעסק בענייני העולם הזה לבין הזמנים שבהם הוא מתעסק בענייני התורה והקדוּשה. בזמנים הללו הוא מרוכז לחלוטין בקב"ה ובתורתו ומתוך כך הוא זוכה להגיע לדבקות עליונה בקב"ה ולשמירה אלוקית מיוחדת ועל טבעית.

-      אני רוצה להבין. אם אני כל הזמן אחשוב על הקב"ה ולא אפסיק אפילו לא לרגע אחד, לא תבוא עליי שום צרה?!

-      באופן עקרוני התשובה היא כן. בהחלט! אך תלוי מה אתה בדיוק חושב!

-      מה הכוונה? אני חושב על ה'. מה הבעיה?

-      הדבר לא פשוט כלל וכלל. מה אתה אומר על מישהו שאמנם חושב על ה' כל הזמן, אך הוא חושב שיש לקב"ה גוף ח"ו? או חושב שהקב"ה הוא מלך אכזרי ורע ח"ו?

-      במקרה כזה ברור שאין שום משמעות לכך שהוא חושב על המילה "השם" או "אלוקים", כיוון שהוא מצייר במחשבתו אלוקים לא נכון. הוא חושב על מישהו אחר ורק קורא לו ה' או אלוקים.

-      בדיוק. זו התשובה לשאלתך. הרמב"ם לא מדבר על קסם או כישוף שאומרים מילה או חושבים עליה והיא מיד פועלת. שחושבים על המילה ה' ומיד מתחברים לקב"ה. אין הדבר כך כלל ועיקר. השאלה הגדולה היא מה מסתתר במחשבתך מאחורי אותה מילה. מה המשמעות של המילה הזו אצלך.

    תראה! בני האדם חייבים לדבר בסיסמאות. במעין קיצורי דרך. קוראים לסיסמאות הללו: מילים. מאחורי כל מילה עומד עולם שלם. לדוגמא המילה אהבה. לא ניתן להסביר מהי אהבה לילד קטן שמעולם לא חווה אותה או משהו דומה לה. כדי להבין אותה צריך לדעת הרבה, לפגוש הרבה, להרגיש הרבה וכד'. כך גם ביחס לשאר המילים, ואפילו הפשוטות ביותר, כגון: אדמה.

-      התחלתי לא להבין. מה מסובך במילה אדמה?

-      בכבוד... תאר לי בבקשה "אדמה" במונחים הפשוטים ביותר כאילו איני יודע דבר ואתה צריך להסביר לי הכל כולל הכל.

-      הנה זה בא: אדמה היא חומר מוצק בצבע חום בדרך כלל, מורכב מגרגירים קטנים הדבוקים זה בזה...

-      רגע רגע. כבר אתה יכול לראות שמאחורי המילה "אדמה" מסתתרים כמה משפטים, מספר תמונות שצצות לך בראש ומספר נתונים נוספים שעולים בראשך כאשר אתה שומע את המילה "אדמה", ולא רק מילה אחת. חוץ מזה, לא הבנתי כלום ממה שאמרת. מה זה חומר? מה זה מוצק? מהו צבע? מה זה חום? מה זה גרגירים? מה זה קטנים?

    אתה בעצם יוצא מהנחת יסוד שאני מכיר את כל הדברים הללו, ואתה אומר לי תחבר בשכלך את כל הדברים הללו שאתה כבר יודע ותקבל אדמה. לצורך הבנה נכונה ומלאה של המילה "אדמה" אני צריך להיזכר בכל מיני דברים אחרים שאני יודע על העולם. כגון המושגים: חומר, צבע, גרגיר וגודל וכד'.

    כאשר אני שומע את המילה "אדמה" אני נזכר בכל מה שאני יודע על אדמה – בידיעות שלי עליה, בתמונות בזיכרוני כיצד היא נראית, בתכונות שלה שנודעו לי על ידי מפגשים איתה [הרמתי אותה, דרכתי עליה, שפכתי עליה מים וכו'] - ורק אז אני מבין באמת מהי אדמה.

-      הבנתי!

-      הדברים הללו נכונים והרבה יותר ביחס לקב"ה. מאחורי המילה "הקב"ה" מסתתרים עולמות שלמים אין סופיים. אוצר ידיעות אין סופי.

    חשוב לדעת ולזכור: אנחנו כברואים לא יכולים בשום אופן להכיר ולו במעט את הקב"ה. עצמוּתו נעלמת מאתנו לחלוטין. אנחנו יכולים רק להכיר ולדעת את ההופעות שלו בעולם – חסד, רחמים, דין וכד'. רק לדעת את דרכי ההתגלות שלו. חז"ל קוראים לכך: לדעת את "שמו".

    הבה נסכם את הנקודה: השגחת ה' עליך תלויה לא רק בזה שאתה חושב על הקב"ה אלא גם בשאלה כמה אתה מכיר אותו.

    כמובן, שידיעה זו היא בעצם אין סופית כיוון שהקב"ה הוא אין סופי, ולכן הדבקות שלנו בו היא גם אין סופית. ככל שנדע ונכיר את הקב"ה יותר ככה נידבק בו יותר. הדברים נכונים לא רק בעולם הזה אלא גם בעולם הבא, כאשר הנשמה תיפרד מהגוף ועל ידי כך תוכל לדעת ולהכיר הרבה יותר את הקב"ה. ככל שהיא תרבה דעת והיכרות כך היא תרבה דבקות בו יתברך.

-      אבל כיצד אנחנו יכולים להכיר את ההתגלות של הקב"ה?

-      התשובה היא: על ידי התורה.

    לדוגמא: אנחנו יודעים מתוך לימוד התורה, שלקב"ה אין גוף ושהוא נצחי, ושהוא טוב והוא רחום וחנון. אנחנו יודעים שחותמו אמת והוא מעניש את הרשעים ומשלם שכר טוב לצדיקים ויש לו תורה שלמה שבה הוא כותב מהו טוב ומהו רע, מה נכון לעשות/ לחשוב/ להרגיש ומה לא נכון וכן הלאה.

    אין סוף לכל הידיעות הללו, הן מבחינה כמותית והן מבחינה איכותית. לא מספיק לדעת שהקב"ה נצחי, צריך להבין גם מה הוא נצח. לא מספיק לדעת שהוא טוב אלא גם לדעת מה הוא טוב. להבין מהו רחום וחנון וכד'. הדברים הללו אינם פשוטים והם זקוקים להרבה לימוד ועיון.