כ"ב - פירוש נפלא במזמור "אשרי יושבי ביתך" עפ"י הכלל הנ"ל

פרק כ"ב

-      אני חושב שהבנתי. לא מספיק רק לחשוב על המילה "ה'" אלא יש צורך לדעת מה היא מתארת. מה מסתתר מאחוריה. בעצם, המחשבות שלנו על מה שמסתתר מאחורי המילה הן אלה שמחברות אותנו לאותה מהות ולא האמירה של המילה.

-      הבנת נכון. וככל שהמחשבות הללו ימשכו, כך הדבקות שלנו בקב"ה ומתוך כך השראת שכינה ושמירה אלוקית עלינו, תמשכנה עוד ועוד. על מנת להמחיש יותר את דבריו של הרמב"ם אלמד אותך פירוש נפלא במזמור תהילה לדוד או בשמו היותר ידוע, אך הפחות מדויק - "אשרי". מה אנחנו

אומרים בסוף המזמור מהאות ק' והלאה?

-      קרוב ה' לכול קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת.

    רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם.

    שומר ה' את כל אוהביו.

-      אשריך. שים לב שכל פסוק מדבר על מישהו אחר. באות ק' מדובר על "קורא ה'". באות ר' מדובר על "ירא ה'". ובאות ש' מדובר על "אוהב ה'".

    הפסוקים מדברים על שלושה סוגים של אנשים המחולקים לפי המדד של יחסם כלפי הקב"ה. קורא ה' חושב על הקב"ה רק כאשר הוא בצרה. אין בו "אהבה" כלפי הקב"ה ואף לא יראה, אך הוא בהחלט מאמין בו וקורא לו כאשר הוא זקוק לו.

    למעלה ממנו יש את מי שירא מה'. הוא חושב עליו פעמים רבות ביום לפני כל פעולה שהוא עושה, דבור שהוא מדבר או מחשבה שהוא חושב, שיכולים להיות קשורים לרצון ה'. הוא מקיים מצוות ולא עובר עבירות כיוון שהוא ירא מה'. הוא חושב על ה' בחלק גדול מהיממה אך לא בכולה.

    המדרגה הגבוהה ביותר היא של אוהב ה', שחושב עליו תמיד בכל רגע. כדרכם של אוהבים שחושבים תמיד על אהובם וכפי דברי הרמב"ם לעיל.

-      הרב, יש לי וידוי קטן. למרות שאני אומר את המזמור הזה שלוש פעמים ביום ולמרות שאני אומר אותו כבר מספר שנים, אף פעם לא שמתי לב להבדל הפשוט והזועק הזה.

-      לצערי אתה לא לבד. ההרגל שוחק אותנו וגורם לנו לא לשים לב אפילו לדברים זועקים ופשוטים ביותר. אתה בוודאי יודע שההרגל הוא האויב מספר אחד של עיון והעמקה.

    נחזור לביאור הפסוקים. ישנו הבדל נוסף בין הפסוקים, אך הפעם ביחס של הקב"ה אל אותם אנשים. יחס זה מקביל ותואם ליחס שלהם כלפי הקב"ה. ההיגיון להקְבלה זאת הוא על פי הכלל שהבאנו מהרמב"ם.

    ביחס ל"קורא ה'" כתוב שה' קרוב אליו. רק קרוב. לפעמים שומע לקול קריאתו ומציל אותו ולפעמים לא. לעומת זאת, אצל ירא ה' שחושב על הקב"ה ברוב שעות היום כתוב "רצון יראיו יעשה". צדיק גוזר והקב"ה מקיים. אך מצד שני הוא לפעמים נכנס לצרות ככתוב "ואת שוועתם ישמע ויושיעם". והיינו באותם זמנים שהוא לא חושב על הקב"ה.

    ואילו אצל אוהב ה' כתוב "שומר ה' את כל אוהביו". אוהב ה' שכל הזמן חושב על הקב"ה זוכה להגנה אלוקית תמידית ולכן לא נופל לעולם לתוך הצרות.

-      פרוש נפלא. מיותר לציין שגם לדיוק זה לא שמתי לב.

    אולי אפשר להוסיף עליו לפי מה שלמדנו?

-      בכבוד.

-      הרב הזכיר לעיל שיראת ה' ואהבת ה' מדבקות אותנו בקב"ה. לפי זה יוצא, שמי שירא מה' הרי הוא דבוק בו, וזה מסביר מדוע הקב"ה שומע בקולו ומציל אותו. ומי שאוהב את ה', הוא בוודאי גם ירא ממנו וכתוצאה משני הרגשות הללו גם יחד הוא דבוק בקב"ה עוד יותר, ולכן הקב"ה שומר עליו שלא יכנס לצרות.

-      נחמד. זה נראה פירוש אמיתי. במיוחד כשהוא מצטרף לפירוש שהבאתי. שניהם ביחד יוצרים את התמונה השלמה.