י"ז - סיכום שתי הדרכים המובילות לאהבה התלויות במחשבה

פרק י"ז

-      הרב יכול לסכם את שתי הדרכים שמובילות אותנו לאהבה, התלויות במחשבה, בבקשה?

-      בשמחה. יש למחשבה שלנו יכולת ליצור חיבור רוחני בין נשמתנו הרוחנית לבין נשמה של יהודי אחר ולנשמה הכללית, מה שיעורר בקרבנו רגשות אהבה כלפיהם. וזאת על ידי שתי מחשבות:

    א. היכרות מעמיקה עד כמה שרק ניתן עם האהוּב על מנת שהדמות לפרטי פרטיה תִמָּצֶא בתוך מחשבותינו ובתוך הדמיונות שלנו. הִמצְאוּתה של הדמות בתוכנו תגרום לחיבור נשמתי בינינו לבינה.

    ב. הכרה

שכלית עמוקה ומבוררת היטב, שאנחנו מחוברים לדמות הזאת. שאנחנו והיא אחד. ידיעה ברורה שכל עם ישראל מחוברים זה לזה בנשמתם - תפעל במציאות את המחשבה עצמה.

-      כלומר, למעשה, דרך אחת כדי להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך" היא על ידי שנלמד לעומק מיהו עם ישראל - מהן תכונותיו, מהו אופיו הלאומי, מהי ההיסטוריה שלו ומהי התורה שלו וכד'. והדרך השנייה היא על ידי שנלמד לעומק ונבין ונפנים שכל עם ישראל וכל היהודים בכל הדורות הם יצירה אחת ולא אוסף של אנשים נפרדים שיש להם היסטוריה משותפת בלבד.

-      מצוין. כל זה נכון בכדי להגיע לאהבת ישראל. ואותו דבר ביחס לאהבת הקב"ה, ושוב, עם כל הזהירות הנדרשת מהשוואה גמורה בין שתי אהבות אלו. החפץ לדבוק בקב"ה ולאהוב אותו צריך "היכרות" ו"הכרה". היכרות - להכיר את ההתגלות של ה' בעולם כמה שרק ניתן. הכרה -  ללמוד ולהפנים שהקב"ה קשור אלינו ומחייה אותנו בכל רגע ורגע.

    צריך להוסיף לסיכום שלנו שני דברים חשובים:

    א. ה"היכרות" וה"הכרה" צריכות ללוות את המחשבות שלנו כל הזמן. לא מספיק שנלמד את זה פעם אחת בלבד. עלינו להמשיך ולהכיר את עם ישראל וכן להמשיך ולברר לעצמנו את האחדות שקיימת בעם הזה ולהיזכר בה. זה נושא שצריך להעסיק אותנו בכל יום. אחרת, נהפך להיות אנשים "פרטיים" ואנוכיים.

    ב. ה"היכרות" וה"הכרה" באחדות הפנימית יביאו לידי דבקות נשמתית וממילא להרגשה פנימית של חיבור, וזו תביא לרגשות אהבה כלפי האומה בכללה וכלפי כל יהודי ויהודי. ואז אותם רגשות אהבה שיתעוררו יוסיפו בעצם קיומם והופעתם חיבור ודבקות נשמתית נוספת.

    וכעת מה נותר?

-      להבין את הכלל שהרב אמר, שרגש האהבה עצמו יוצר חיבור ודבקות בין האוהב לאהוּבו.

-      נכון. לאחר כל מה שאמרנו הדברים די פשוטים. מה מסתתר מאחורי רגש האהבה? או במילים אחרות: מה בעצם מעורר אותו?

-      התחושה הפנימית שאנחנו אחד עִם אהוּבנו. שאנחנו קשורים אליו.

-      יפה. ממילא, ככל שהתחושה הפנימית הזאת תהיה חזקה יותר כך תתעורר בלבנו אהבה גדולה יותר.

    מה שמוביל למסקנה, שכאשר מתעוררת בנו אהבה כלפי מישהו, הדבר מגלה שבאותו זמן אנו חשים בתוכנו פנימה קשר וחיבור אליו.

-      ומה התחושה הזאת עושה?

-      התחושה שאנחנו קשורים אליו ומאוחדים אִתו - היא עצמה מאחדת אותנו יותר. ברגע שמתעוררת בליבנו אהבה למישהו זה אומר שבאותו רגע אנחנו מרגישים קשר גדול אליו, וזה בעצמו מחבר אותנו אליו.

-      כמו שאמרנו לגבי המחשבה?

-      בדיוק. לעיל אמרנו שמחשבה על כך שאנחנו מחוברים ומאוחדים עם אהובנו יוצרת בינינו חיבור, ממילא, גם תחושה פנימית כזאת של אחדות בינינו לבינו תיצור חיבור. זה יקרה כאשר התחושה הזאת תצא מן הכוח אל הפועל ותעורר בלבנו רגש של אהבה כלפיו.

    המהות של המחשבה ושל התחושה של החיבור זהה – אחדות, חיבור, קשר. ההבדל היחיד ביניהם הוא בכלים שהמהות הזאת מופיעה, כאן היא מופיעה במחשבה שכלית וכאן היא מופיעה בתחושה רגשית. ומכיוון שמהות העניין היא הדבר העיקרי והיא זו שמשפיעה על המציאות, לכן, מהות של אחדות יוצרת אחדות בפועל ולא משנה באיזה כלי היא מופיעה.

-      הרב, להגיע להכרה אחדותית כזאת נראה דבר מאד קשה. מי שלא יצליח ללמוד את הנושא הזה לעומק ולא יהיה משוכנע באחדות הפנימית, לא יצליח להגיע לאהבה בדרך הזאת של ההכרה השכלית שמובילה לרגש?

-      אתה צודק. צריך באמת להוסיף דבר אחרון חביב מאד להשלמת הדרך הזאת של השגת האהבה על ידי הכרה שכלית. עד עכשיו דיברתי על המדרגה הגבוהה יותר, שהיא אכן לא קלה להשגה. אך אפשר להגיע לאהבה בדרך הזאת, גם אם אדם ישכנע את עצמו מדוע עליו לאהוב את הקב"ה או מדוע עליו לאהוב יהודים, בכל טיעון שיהיה. העיקר שהדברים יהיו ברורים לו לחלוטין.

-      אני מבין שזה לא הנושא העיקרי של השיעורים, אך הרב אולי בכל זאת יוכל לומר בקיצור מספר טיעונים שכליים נוספים מדוע לאהוב את הקב"ה ומדוע לאהוב יהודים?

-      לגבי אהבת ישראל אני מעדיף לחכות לשיעורים האחרונים (פרק ס') שלנו, לאחר שנברר לעומק את מהוּת הקשר בין כל היהודים ונלמד על חשיבותו.

    לגבי אהבת ה' אביא בפניך כעת את דברי הרמח"ל בספר "מסילת ישרים" (פרק כ"א) ואסתפק בכך. זה לא הזמן לפרט יותר מזה. זו לשון הרמח"ל:

    "הנה ממה שיועיל הרבה לקנות החסידות – הוא גודל ההסתכלות ורב ההתבוננות. כי כאשר יִרבה האדם להתבונן על גודל רוממותו יתברך, ותכלית שלמותו, ורוב ההרחק הבלתי משוער שבין גדולתו ובין שפלותנו, יגרום לו שימלא יראה ורעדה מלפניו.

    ובהתבוננו על רוב חסדיו עמנו, ועל גודל אהבתו יתברך לישראל, ועל קרבת הישרים אליו, ומעלת התורה והמצוות, וכיוצא מן העיונים והלימודים – ודאי שתתלהט בו אהבה עזה, ויבחר ויתאווה לִדבק בו.

    כי בראותו שהבורא יתברך הוא לנו לאב ממש, ומרחם עלינו כאב על בנים, יתעורר בו בהמשך החפץ והתשוקה לגמול לו כבן אל אביו.

    והנה לזה צריך האדם שיתבודד בחדריו, ויקבוץ כל מדעו ותבונתו אל ההסתכלות ואל העיון בדברים האמתיים האלה...".