י"ח - ממה נובעת תחושת האחדות / תפקידנו לחשוף אותה / ההשלכות מכך

פרק י"ח

-      אני רוצה בשיעורים הקרובים להסביר קצת יותר מהי ההכרה הזאת שעומדת ביסוד האהבה לעם ישראל, ושעליה הכול מושתת.

-      אמרנו שמה שעומד ביסוד האהבה היא הכרה ברורה, שבפנימיותם הם אחד ולא שני דברים נפרדים. לאחר שאדם יבוא לידי הכרה זו הוא ירגיש אהבה כלפיהם מאותה סיבה ומאותו הטבע הגורם לו לאהוב את עצמו. ההכרה הזאת "מרחיבה" את ה"אני" שלו.

-      נכון מאד. להכרה הפנימית הזאת בקשר אפשר לקרוא אמונה. אנחנו מאמינים באופן וודאי ועמוק בתוכנו שאנחנו אחד. כמו

שאתה מאמין שאתה קיים כך אתה מאמין עמוק בפנים שיש אלוקים שמחייה אותך וקשור אליך, וכך אתה מאמין שאתה חלק מיצירה אחת שקוראים לה עם ישראל.

    אני רוצה להדגיש שני דברים ביחס להכרה/האמונה הזאת:           

    הדבר הראשון הוא, שלא צריך להמציא את התחושה הזאת יש מֵאַיִן. זו טעות לחשוב שאדם נולד ללא ההכרה הזו והוא צריך לשכנע את עצמו על ידי שכלו שהיא נכונה ושלכל עם ישראל יש נשמה כללית. האמונה הזו קיימת בתוך כל אחד מאתנו ברגע שהוא נולד ואף לפני כן, אך היא פשוט נמצאת במקום מאד עמוק בנפש שקשה לנו להגיע אליו, ולכן אנחנו לא חשים אותה בבהירות ובעוצמה.

    האמונה באחדות עם ישראל דומה במידה מסוימת לאמונה[1] שיש אלוקים שמחייה אותנו ושאנחנו מחוברים אליו. אין כוונתי שזו אותה אמונה. זו לא. כוונתי לכך שבשתיהן מדובר בהכרה וודאית עמוקה בנפשנו שעלינו לחשוף אותה, ולכן ניתן ללמוד מזו על זו.

    האמונה באלוקים קיימת גם אצל אדם שלא לימדו אותו שיש אלוקים. ניתן לראות זאת כאשר היא מתפרצת החוצה ברגעי קיצון כמו בעת סכנה וכדומה.

    האם אתה חושב שסתם ככה, בלי סיבה, רוב בני האדם מאמינים באלוקים?! אמנם כל אחד מאמין באלוהים שלו, אך בכל זאת רובם הגדול מאמינים בבורא עולם כל יכול. מהיכן נבעה אמונה זו במשך כל הדורות אם לא מתוך אותה תחושה פנימית שקיימת בתוכם?!

    הנשמה שלנו בהחלט מאמינה בכל רגע ורגע, אך היא "כלואה" בתוך גוף, שחוסם את האמונה הוודאית שלה לעלות אל ההכרה השכלית שלנו ולהשפיע עליה דברים ברורים. כתוצאה מכך, אנחנו חשים רק איזו תחושה עמומה חמקמקה שנמצאת עמוק בתוכנו.

    כך גם לגבי האמונה באחדות ישראל. היא קיימת בתוכנו. הנשמה שלנו מאמינה בכך באופן וודאי אך היא "כלואה" בתוך גוף שחוסם את האמונה הזאת להתגלות ולהופיע.

-      אני לא מבין מה זה משנה. מה ההבדל אם זו אמונה פנימית או שזו הכרה שכלית שהגענו אליה בשכלנו?

-      ההבדלים הם עצומים. אפרט אותם בקיצור:

    א. עוצמה. לאמונה פנימית וודאית יש עוצמה הרבה יותר גדולה מאשר שכנוע שכלי, גדול ככל שיהיה. כמובן, בתנאי שאנחנו מאפשרים לה לפרוץ החוצה ל"מוּדע" שלנו.

    לדוגמא: מה גורם לאנשים להילחם ולהקריב את חייהם על האמונה הדתית שלהם או על כבוד האומה שלהם? תשובה: התחושה הפנימית שנמצאת בתוכם שיש אלוקים ושהם חלק מאומה. אילו היה מדובר בשכנוע שכלי בלבד, לא היה בכך די.

    דוגמא נוספת: מה מונע מרוב האנשים לגנוב או לרצוח? זה לא משום ששכנעו אותם בשכל שאלו פעולות לא טובות, אלא דווקא משום שיש להם אמונה פנימית שלפגוע באנשים אחרים זה לא מוסרי. מוסר כליות טבעי. כמובן, שבני האדם יכולים להתעלם מהתחושה הפנימית הבריאה הזאת ולפגוע באנשים אחרים, וככל שהם ירבו לעשות זאת כך האמונה הזאת תלך ותתכסה בקליפות עבות ותהיה עמומה יותר ויותר.

    ב. נצחיות. האמונות הללו הופיעו בעם ישראל במשך אלפי שנים ולא יפסקו ממנו לעולמים. הן לא תלויות במאורעות שמתרחשים בעולם והן לא תלויות בשום טענות שכליות מלומדות. וגם אם לפעמים עם ישראל לא חי על פיהן ונראה כביכול שהן נעקרו ממנו, זו רק אחיזת עיניים. זו תופעה זמנית חולפת שתעבור במהירות.

    ג. וַדאוּת. להוכחות שכליות, חזקות ככל שיהיו, לא תהיה ודאוּת כמו שיש לאותן אמונות. האמונות הללו וודאיות לחלוטין. כשם שאדם יודע בעמקי נפשו שהוא חי כך הוא יודע שיש אלוקים ושכל ישראל אחים.

    ד. הופעת התחושות הללו ללא לְמידה שלהן וללא שכנוע שכלי. מכיוון שהאמונות הללו קיימות בתוכנו, ממילא, לפעמים הן תִתְגלנה ותופענה גם אצל אנשים שמעולם לא למדו אותן ובוודאי שלא השתכנעו בשכלם שהן נכונות.

    לדוגמא: הן תתגלנה בעת מלחמה או צרה גדולה אחרת. בזמנים אלו, הרבה מאד אנשים שלא למדו ולא התחנכו על ברכי האמונה באלוקים ועל ברכי האחדות הישראלית הפנימית, ירגישו קשר לאלוקים וקשר עמוק לכל ישראל.

    ה. ישנן דרכים רבות לחשוף את האמונות הללו. מכיוון שהאמונות הללו בעצם קיימות בתוכנו, ותפקידנו הוא רק לחשוף ולהעצים אותן, ממילא, ישנן דרכים נוספות כיצד לעשות זאת, מלבד הדרך של השכנוע השכלי. היא אמנם דרך חשובה ומובחרת אך ישנן דרכים נוספות.

-      מה מונע מהתחושות הללו להגיע אל המוּדַע שלנו?

-      ישנם הרבה גורמים. גורם מספר אחד הוא כמובן הגוף. הגוף חוסם את האמונות האלו לפרוץ החוצה הן על ידי עיני הבשר שלו שרואות רק את המציאות החומרית המפורדת ולא רואות אלוקים ולא רואות אחדוּת, והן על ידי החומריות שלו ששקועה בתאוות והנאות החומר ובעצם אדישה לכל דבר שבקדוּשה ובמוּסר.

    באופן כללי ישנם שני כיוונים כלליים כיצד להתמודד עם החסימה של האמונות מלפרוץ החוצה: חשיפה והעצמה.

    חשיפה היא סילוק כל הלכלוך והכיסויים שמפרידים בינינו לבין אותן אמונות, וכך לחשוף אותן.

    והעצמה היא להגדיל ולהעצים את התחושות הללו עד שהן יפרצו החוצה מאליהן מבעד לכל הקליפות.

-      עד עכשיו הרב דיבר על שלוש דרכים כיצד לעורר את האהבה לעם ישראל ולכל יהודי – אחר המעשים נמשכים הלבבות; היכרות של עם ישראל; הכרה שכלית באחדות. כיצד ניתן לחלק את הדרכים הללו לפי החלוקה של "חשיפה" ו"העצמה"?

-      שאלה משובחת. הבה נעבור אחת אחת ונסביר. בכלל של "אחר המעשים נמשכים הלבבות" יש בחינה מסוימת של "חשיפה". על ידי הפעולות שאנחנו טורחים, מתאמצים ועושים אנחנו מסירים מעלינו את האדישות והכבדוּת לאהבת ה' ולאהבת ישראל ועל ידי כך אנחנו מצליחים להרגיש קשר לקב"ה וקשר לעם ישראל. כמו כן, על ידי הפעולות אנחנו מבטלים את השקיעה של הגוף בחומריוּת ובתאוות הפרטיוֹת שלו ועל ידי כך נותנים מקום להרגשות רוחניות יותר להופיע בתוכנו. הכבדוּת והתאוות כל כך מעסיקות אותנו עד שאין אנו מסוגלים לחוש משהו אחר חוץ מהן.

    ההיכרוּת, לעומת זאת, פועלת בשיטה של "העצמה". על ידי ההיכרות של הקב"ה ושל עם ישראל, הקשר איתם מתעצם וגדל עד כדי שאנחנו כבר מסוגלים להרגיש אותו.

    ואילו הכרת האמת על ידי בירור שכלי פועלת בשתי הדרכים גם יחד. נתחיל ב"חשיפה". הלימוד המעמיק מסלק את אחד המפריעים הגדולים ביותר והוא - הספק. בעיני הבשר השטחיות אנחנו לא רואים אלוקים ולא רואים שעם ישראל הוא עַם אחד ממש.

    הלימוד המעמיק פותר את הקושיות שיש לנו על התחושות הללו ומסיר את הבלבולים והספקות שנוצרים בנו בעקבות העולם הזה, שנקרא "עולם" מלשון העלם, שמעלים מאתנו את האמת המוחלטת. אין יותר ספקות ואין יותר קושיות. האמת ברורה לנו.

    כמו כן, הלימוד המעמיק בעצם מתרגם לנו את התחושות הפנימיות שלנו לאמירה ברורה, מדויקת וּוַדָאִית. מה שעוזר לנו להפוך את התחושות העמומות הללו ליותר ברורות ומובנות.

    למעשה, הלימוד המעמיק עוזר לאדם להקשיב לעצמו. לאמת הפנימית שלו. משל לאדם ששומע חזן שקורא בתורה בלחש ובכל זאת מבין את דבריו מכיוון שהוא עוקב אחרי הקריאה בחומש.

    נמשיך ל"העצמה". כפי שאמרנו לעיל (פרק י"ז), על ידי הכרת האמת בקשר שבינינו לבין הקב"ה – החיבור אליו והדבקות בו יגדלו. וכן על ידי הכרת האמת באחדות עם ישראל – הקשר בינינו לעם ישראל וליהודים יגדל ויתעצם. הם כל כך יגדלו ויתעצמו עד שיהפכו להיות מורגשים ומוחשיים. הכרת האמת באחדות משפיעה על הנשמה שלנו אחדות בפועל.

-      עד עכשיו הרב דיבר על הדגש הראשון, מהו הדגש השני?

    הדגש השני הוא, שאנחנו צריכים להבין מהיכן נובעת האמונה הזאת שכל עם ישראל אחד. והתשובה היא, שהתחושה הוודאית הזאת קיימת בנו בגלל שזו המציאות האמתית. אנחנו יודעים בתוכנו את האמת הברורה: שבאמת אנחנו דבר אחד. צריך להדגיש את זה. התורה לא מצווה אותנו לשכנע את עצמנו בדבר שהוא לא נכון ולחיות באשליות ודמיונות.

    אתן לך דוגמא לוודאיות הזאת מתחושה וודאית אחרת: איך אתה יודע שאתה חי וקיים?

-      זה ברור שאני חי.

-      אני מסכים אתך, אך אני שואל מהיכן אתה יודע זאת?

-      לא יודע. זה פשוט ברור לי לחלוטין.

-      האמונה שלך שאתה חי נובעת מכך שזו המציאות האמתית. אתה באמת חי ומשום כך אתה מכיר בעובדה הזאת. כך גם לגבי האמונה שאנחנו אחד עִם כל היהודים[2].

-      אני רוצה לוודא שהבנתי: התחושה שאנחנו אחד נובעת מהעובדה שזו האמת ואנחנו פשוט חשים [חיים] את האמת?

-      כן.

-      התחושה הזאת פנימית, עמוקה ונסתרת והמטרה שלנו, על ידי לימוד והתבוננות, היא לחשוף אותה ולהפוך אותה לחזקה וברורה?

-      בהחלט.

-      וכאשר התחושה הזאת, המלֻווה בשכנוע שכלי, תהיה חזקה דייה עד שאדם יהיה משוכנע לגמרי וירגיש שהוא וכל עם ישראל אחד, אז תתעורר אצלו אהבה גדולה לעם ישראל. נכון?

-      אמת ויציב. זה מה שאמרתי.

-      מה שהרב אומר עכשיו בעצם הוא, שאם זו לא הייתה המציאות, שכולנו מחוברים, אזי לא ניתן היה להגיע לאהבה אמִתית כלפי עם ישראל.

-      נכון מאד, וממילא גם לא היינו מצֻווים לאהוב אותם. היכולת לאהוב יהודים נובעת אך ורק מכך שאנחנו באמת דבר אחד ש"התחלק" כביכול לשניים. אנחנו אחד עִם האומה הישראלית ואף מחוברים לכל האנושות ולכל הבריאה, ולכן אנחנו יכולים לאהוב אותם.

    אך לא רק היכולת לאהוב הייתה נמנעת. אם לא היינו אחד באמת, לא היינו יכולים להתחבר זה לזה בנפשנו או בנשמתנו. אלא היינו פשוט אוסף של פרטים שאולי חיים ביחד ויש להם עבר משותף אך לא מחוברים זה לזה באמת.

    אני רוצה להוסיף הבהרה קטנה:

    מתוקף מה שאמרנו – שאהבה נובעת מהמציאות שאנחנו מחוברים זה לזה - עולה מסקנה די ברורה בעלת השלכות חינוכיות גדולות:

    כל בני האדם הם יצורים שיש בתוכם אהבה, ובפרט עם ישראל שיש בו אהבה רבה, שהרי כולם בסופו של דבר מחוברים זה לזה. אלא שאהבה זו הינה מאד פנימית ולכן לא מורגשת כל כך.

    חשוב מאד שכל אדם יהיה מודע לאהבה הזאת. ובפרט מחנכים. לא ניתן לחנך אנשים לאהבה אם המחנך עצמו לא מאמין שהיא קיימת באופן גולמי בתוך לבו של המתחנך.

    ככל שנהפוך את התחושה שכולנו אחד ליותר ברורה ויותר וַדָאִית בתוכנו, כך רגש האהבה יהיה יותר מוחשי ויותר מורגש, עד כדי שתהיה לו יכולת השפעה אמתית ומשמעותית על האופי שלנו ועל חיינו[3].

-      למה הרב מתכוון באומרו שיש בתוכם אהבה?

-      לטוּב לב וּלמוּסר כליות טבעי. שני הדברים הללו טבועים בנפשו של המין האנושי בכלל ובעם ישראל בפרט.

 

[1] הרב קוק במאמרו הנפלא "למהלך האידיאות בישראל" מדבר על שתי תחושות פנימיות הקיימות אצל כל המין האנושי - האידיאה האלוקית והאידיאה הלאומית. אלו הן בדיוק שתי התחושות של החיבור שאנחנו מרגישים הן ביחס לקב"ה והן ביחס לאנושות בכלל ולעם ישראל בפרט. מדובר בעצם בשתי האהבות שהקב"ה מצווה אותנו לחשוף.

[2] וכך גם לגבי האמונה שיש אלוקים המשגיח על הבריאה וכו'. זו המציאות האמיתית ולכן היא ברורה לנו באופן מוחלט.

[3] באחרית הימים תשרור אהבה בין העמים ולא תהיה מלחמה (ישעיהו ב,ד). הסיבה המרכזית לכך תהיה "כי מלאה הארץ דעה את ה'" (ישעיהו יא,ט). כאשר כולם יכירו את ה' וידעו בידיעה ברורה ללא שום ספקות שהוא מחיה את כולם, הם יבינו שכל אנשי המין האנושי מחוברים זה לזה, ואז תסתלק מתוכם השנאה ותרבה האהבה.