ט"ו - מרכזיות האהבה בעבודת ה'

פרק ט"ו

    ג. הדבר השלישי שאנחנו מבקשים בברכות קריאת שמע הוא: "וְיַחֵד לבבנו לאהבה וליראה את שמך".

אנו מבקשים מהקב"ה שבלבנו יהיה רק דבר אחד – אהבה לה' ויראה ממנו. זו הכוונה במילים "ויחד לבבנו".

    מסתתרת כאן נקודה חשובה שכדאי לשים לב אליה. אנו יכולים להגיע לדבקות נִשְמתית בקב"ה על ידי כל אחד מהכוחות שבנו:

    בכוח העשייה אנו דבקים בקב"ה על ידי קיום המצוות.

    בכוח המחשבה על ידי לימוד התורה ומחשבות על הקב"ה.

    בכוח הרגש על ידי רגשות אהבה ויראה. אהבה ויראה מדבקות את נשמתנו בקב"ה. ולכן אנו מבקשים שבליבנו תהיה רק אהבתו ויראתו.

-      סליחה הרב, האם זה לא מה שאמרנו בבקשה הראשונה?

-      לא. הבקשה הראשונה מדברת על כך שנקיים את המצוות מתוך אהבה, רצון וחשק. ואילו כאן לא מדובר כלל על קיום מצוות אלא פשוט שנרגיש אהבה ויראה כלפי הקב"ה בכל רגע. פשוט להרגיש.

-      זה לא מוגזם?! אהבה, אהבה ואהבה. נראה לי מאד מוזר שה"אהבה" תופסת מקום כל כך חשוב ביהדות.

-      אך זו האמת! ר' עקיבא גילה לנו אותה באומרו שמצוות "ואהבת לרעך כמוך" היא כלל גדול בתורה. מטרתנו בשיעורים הללו היא להסביר מדוע היא כה חשובה וכיצד ניתן להשיג אותה.

-      ביחס לחשיבות אהבת ישראל אין לי יותר ספק, כיוון שהרב הסביר שאחדות ישראל ואהבת ישראל הן דבר אחד, ועל חשיבותה של האחדות אין חולק ומערער. אך מנין לנו שישנה חשיבות כל כך גדולה גם לאהבת ה'? מספיק שאנחנו מקיימים את מצוותיו! לא?

-      ומה אנחנו מבקשים בתפילה בסוף קדושה דסדרא [ובא לציון גואל]?

-      "הוא יפתח לבנו בתורתו, וישים בלבנו אהבתו ויראתו לעשות רצונו ולעבדו בלבב שלם".

-      ומה אנחנו מבקשים בברכת המזון באחת מבקשות "הרחמן" האחרונות?

-      "הרחמן הוא יטע תורתו ואהבתו בלבנו".

-      ומה המצווה הראשונה שאנחנו מצווים בה לאחר שאנחנו מקבלים עלינו ייחודו של הקב"ה ב"שמע ישראל"?

-      "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך".

-      יפה מאד. ומה אנו קוראים בתחילת הפרשה השנייה של קריאת שמע?

-      "והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי אשר אנוכי מצוה אתכם היום לאהבה את ה' אלוקיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם".

-      מצוין. עיניך רואות שהתורה בעצמה חוזרת על מצווה זו התלויה ברגש ומדגישה אותה, וכך גם חז"ל שתיקנו לנו את נוסח התפילה והברכות.

    מצווֹת האהבה עומדות ביסוד כל התורה כולה. מצווֹת התורה מחולקות למצווֹת שבין אדם למקום ולמצווֹת שבין אדם לחברו, כאשר בכל תחום ישנה מצוות אהבה – "ואהבת את ה' אלוקיך", "ואהבת לרעך כמוך". מצווֹת האהבה הינן גם מצווֹת פרטיות - ציווי על האהבה בפני עצמה, וגם מצווֹת כלליות – ציווים שמדריכים אותנו מהו האופן הראוי לקיים את כל המצווֹת, מתוך אהבת ה' ומתוך אהבת ישראל.

    חכמי הרמז[1] אף מוסיפים כי הגימטרייה של המילים "ואהבת את ה' אלקיך" שווה בדיוק  למניין של "ואהבת לרעך כמוך – אני ה'". ללמדך כי אלו אהבות שוות. "אוהב את המקום ואוהב את הבריות". אוהב את אלוקים ואוהב את בניו". להרגיש אהבה זה דבר חשוב ביותר. לרגש הזה יש כוח נפלא לְחַבֵּר.

    נכון, הרגש הזה גם קשה מאד להשגה, אך זו רק עוד הוכחה לכוחו וגבורתו. ככל שדבר הוא חשוב יותר כך גם הדרך להשיג אותו קשה יותר. בדורנו, המשימה קשה שבעתיים, שכן, כפי שאמרנו בתחילת דברינו (פרק ב'), יש בנו פגיעה רגשית שעלינו לתקן.

 

[1] פיסקה זו לקוחה מתוך הספר "אביהם של ישראל" שחיבר הגאון הרב שמואל אליהו שליט"א.