מ"ז-קבלת תורה תלויה בתיקון המידות ואהבת ישראל/ב' טעמים לספירת העומר

פרק מ"ז

-       אני רוצה לחזור לבאר את הקשר בין תיקון המידות ואהבת ישראל לבין קבלת תורה. אין ספק שיש קשר הדוק ביניהם, ואדם שמידותיו לא מתוקנות או שהוא אנוכי ולא אוהב יהודים לא יכול לקבל את התורה בצורה שלמה, אלא רק קרעים ממנה.

-       הרב יכול להביא דוגמא ליהודי שהוא אוהב ישראל גדול ומתוך זה זוכה להבין את התורה ולזכור אותה בדרך פלאית ועל טבעית?

-       בשמחה - משה רבנו. משה רבנו היה אוהב ישראל עצום, שמסר את נפשו על הצלת עם ישראל מספר פעמים. בעקבות אהבה רבה זו הוא קיבל

כוחות אדירים מעם ישראל, מה שנתן לו את היכולת לקבל את התורה של כל עם ישראל לדורותיו – להבינה, לזכור אותה ולהפנים אותה - ולהוריד אותה לעם ישראל. הקשר הנפשי העצום שהיה לו עם בני ישראל זיכה אותו במדרגה נבואית עצומה שעל ידה קיבל את התורה ודיבר עם הקב"ה פנים בפנים.

    לכן, כל אותן ל"ח שנים שעם ישראל היה נזוף לקב"ה[1], הוא גם לא דיבר עם משה רבנו באותה מדרגה של חיבה שהיה רגיל לדבר אתו, אלא במדרגה אחרת נמוכה הרבה יותר. הסיבה לכך פשוטה: כאשר עם ישראל רחוק מהקב"ה, גם משה רבנו רחוק מהקב"ה, כיוון שהכוח הגדול שלו נמשך מהם והוא מגיע אליו בזכות האהבה שלו אליהם. לכן כאשר להם אין כוח גם למשה רבנו אין כוח.

-       אפשר אולי דוגמא אחרת? משה רבנו הוא במדרגה כל כך גבוהה שקשה ללמוד ממנו על אנשים רגילים.

-       אין בעיה - ר' עקיבא. ר' עקיבא הוא פלא לא מוסבר ולא מובן. הוא התחיל ללמוד לקרוא בגיל ארבעים, ותוך שתים עשרה שנה היו לו שנים עשר אלף תלמידים ותוך עשרים וארבע שנים היו לו כבר עשרים וארבעה אלף תלמידים גדולים וחשובים. הוא הוכר לגדול הדור[2] וכל התורה שבעל פה עברה דרכו[3]. תלמידיו היו גדולי הדורות כמו רשב"י, ר' מאיר ור' יהודה ועוד. ההסבר לתופעה פלאית זאת ששמה ר' עקיבא, לעניות דעתי, קשור לענייננו.

    ר' עקיבא היה מתוקן מאד במידותיו, כדברי אשתו רחל שהכירה את אישיותו המעולה עוד בהיותו רועה אצל אביה ואמרה עליו שהוא "צנוע ומעלי [ומעולה]". כמו כן מכירים אנו את אהבתו הגדולה לעם ישראל עד שאמר ש"ואהבת לרעך כמוך" זה כלל גדול בתורה, ואפילו כעס על תלמידי חכמים בהיותו רועה, כיוון שחשב שהם מתגאים על היהודים הפשוטים. עם כזאת אהבת ישראל ייחודית מובן מאד מהיכן שאב כוחות נפש אדירים ללמוד תורה בהתמדה עצומה ולבלוע אותה אל קרביו.

    דרך אגב, יתכן שרחמים אלו לעם ישראל והמידות המתוקנות שלו, באו לו גם[4] עקב היותו רועה צאן כאבות האומה הישראלית. אברהם, יעקב ומשה היו רועי צאן והיו ידועים במידת החסד והרחמים שלהם. יתכן מאד שעיסוק זה עזר להם להגיע למה שהם, על ידי שהרגיל אותם לרחם על הבריות ולהיות קשובים לצרכיהם.

-       יש לי דוגמא פשוטה לצד השני, למי שלא מתוקן במידותיו כראוי למדרגתו ולא אוהב יהודים כפי שראוי שיאהב בהתאם למדרגתו. גם דוגמא זו קשורה לר' עקיבא: כוונתי לאותם עשרים וארבעה אלף תלמידיו הראשונים של ר' עקיבא. אותם תלמידים למדו תורה אצל גדול הדור ובכל זאת נענשו בעונש מיתה בגלל "שלא נהגו כבוד זה בזה". תלמידים שלא מכבדים מספיק זה את זה, לא ראויים להיות תלמידים של ר' עקיבא ונגזרת עליהם מיתה.

-       הבאת דוגמא מצוינת, אך לפני שאני מתייחס אליה, ויש לי הרבה מה להתייחס אליה, אני רוצה להביא דוגמא נוספת, קדוּמה הרבה יותר, לחשיבות תיקון המידות ואהבת ישראל ללימוד תורה. לאיזה צורך נתן לנו הקב"ה את ארבעים ותשעה ימי ספירת העומר לפני מתן תורה?

-       הטעם שאני מכיר הוא כדי שנתכונן לקבל את התורה!

-       יפה. וכיצד מתכוננים לקבל תורה? מה אדם יכול לעשות כדי שיזכה להבין נכון יותר את התורה וכדי שהתורה תופנם בקרבו ותהיה לו תורת חיים?

-       חיזוק הרצון[5] לקבל את התורה וללמוד אותה. ברגע שיהודי ידע איזה אוצר יש לו מתחת ליד, איזה דבר נפלא ועצום נפל בחלקו להיות הוגה בו ולהתקרב דרכו לקב"ה, הוא ישתוקק ללמוד את התורה ויעשה זאת מתוך שמחה ואהבה. ללימוד תורה כזה יש ערך עצום. ולכן סופרים כל יום שמתקרבים בו למתן תורה.

-       יפה מאד. אני רוצה להוסיף לך טעם נוסף. חכמי הקבלה[6] חילקו את שבעת השבועות של ימי ספירת העומר לשבע מידות, כך שבכל שבוע מתקנים מידה אחת. כל שבוע מחולק אף הוא לשבעה חלקים. כל יום והתיקון שלו הקשור לאותה מידה של אותו שבוע, ובסך הכל ארבעים ותשעה תיקונים. לפי שיטה זו, הדרך עיקרית להתכונן לחג השבועות היא על ידי תיקון המידות.

    את ההכנה הזאת צריך לעשות בכל שנה ושנה, לפני חג שבועות, כיוון שבכל שנה ושנה אנחנו מקבלים, במידה מסוימת, את התורה מחדש ולכן צריך להתכונן מחדש בכל שנה ושנה. ככל שמידותיו של האדם יהיו יותר מתוקנות כך הוא יזכה לקבל יותר את התורה.

-       לעיל הרב דיבר על אהבת ישראל ואילו כעת הרב מדבר על תיקון המידות! אלו הם שני דברים שונים.

-       לא מדויק. תיזכר מה שאמרתי לך באחד השיעורים הקודמים (פרק מ"ג). חלק גדול מהמידות שלנו קשורות באופן ישיר לאהבת ישראל. כגון: ענווה, אהבה, חסד, נדיבות, עין טובה, לא לחמוד וכד'. אחת הסיבות שתיקון המידות חשוב כל כך לקבלת תורה היא משום שהוא מביא את האדם המתוקן לידי קיום מצוות "ואהבת לרעך כמוך" ולאחדות. 

-       זה כמובן מתחבר עם מה שהרב אמר לעיל (פרק מ"ד), שאחדות היא תנאי בסיסי והכרחי לקבל תורה ולהפנים אותה. לאהבת ישראל אמתית וטהורה ניתן להגיע רק על ידי תיקון המידות ובראשן הענווה והחסד.

-       נכון מאד. כל זמן שאדם מקנא, כועס או מתנהג באנוכיות וכד' הוא רחוק מאהבת ישראל. בימי ספירת העומר אנו מתקנים את מידותינו ואף מזככים את החומר שלנו ועל ידי כך זוכים להגיע לחג השבועות, חג האחדות והתורה, באהבה, באחדות ובשלום ומתוך כך זוכים לקבל תורה כהלכתה.

 

[1] בעקבות חטא המרגלים שהצטרף לחטא העגל. מאז אותו חטא ועד שנת הארבעים ליציאה ממצרים התורה לא מספרת לנו שום דבר אלא פשוט מדלגת על תקופה זו. 

[2] לענ"ד לא לחינם שמו ושם אשתו דומים לשם של אבי האומה הישראלית יעקב אבינו ושל אמנו רחל. הדמיון בשמות בא לרמז על הגדלות של ר' עקיבא ועל התפקיד המרכזי שלו ושל אשתו בעם ישראל.

[3] הוא מכונה ר' עקיבא סתומתאה (מגילה ב.). רש"י שם הביא שני פירושים ומשניהם עולה גדולתו העצומה. ר' עקיבא היה אחד מאותם ארבעה שנכנסו לפרדס והיה היחיד שיצא ללא נזק. אמר עליו אחד מגדולי התנאים "כל חכמי ישראל עליי כקליפת השום חוץ מהקרח הזה", וכוונתו הייתה לר' עקיבא.

[4] לפי מה שכתבנו בפרק ל' לגבי הקשר בין אהבת ה' לאהבת ישראל מובנת מאד אהבת ישראל העצומה שהייתה בר' עקיבא, לפחות בסוף ימיו. כאשר הרומאים סרקו את בשרו במסרקות של ברזל אמר לתלמידיו שכל ימיו השתוקק לקיים בכל נפשך אפילו הוא נוטל את נפשך. למדנו מכאן שלבו היה מלא באהבת ה' עצומה, ולפי הסברנו, מתוכה הוא הגיע לאהבת ישראל כל כך גדולה.

[5] ספר החינוך: "להראות בנפשנו החפץ הגדול אל היום הנכבד והנכסף ללבנו... מתי תבוא העת הנכספת הזו. כי כשהאדם מונה ימים לזמן ידוע, הוא מראה כי כל ישעו וכל חפצו להגיע אל הזמן ההוא". והוספנו לבאר על פי טעם זה, שמטרת הספירה היא לחנך אותנו שראוי שנרצה ונשתוקק לקבל את התורה, ולהביא אותנו לידי כך.

[6] הובא באריכות בספר התודעה עמודים תס-תסב.