מ"ג - הסבר שלישי לחשיבות "ואהבת"/ מקור נוסף לחובה לתיקון המידות

פרק מ"ג

    כעת נאמר סיבה נוספת לחשיבותה הגדולה של מצוות "ואהבת". נתחיל בכלל ולאחר מכן נפרט ונסביר אותו.

    הציווי של "ואהבת לרעך כמוך" כולל בתוכו ציווי על תיקון כל המידות! כיוון שאם לא נתקן את מידותינו לא נוכל להגיע לאהבת

ישראל אמיתית ושלמה. וכפי שאתה וודאי יודע, זה כלל גדול בתורה לתקן את מידות הנפש!

-       מה? עד עכשיו ראינו ש"ואהבת לרעך כמוך" כולל את תיקון מידת הגאווה ורכישת מידת הענווה. איך הרב הגיע לתיקון כל המידות?

-       זה די פשוט. לא ניתן להגיע לאהבת ישראל גמורה ללא תיקון המידות. חשוֹב רגע: האם אדם שיש בו גאווה או אנוכיות יכול לקיים "ואהבת לרעך כמוך"?

-       בוודאי שלא.

-       כך גם אם הוא לוקה במידת הקמצנות או הכעס או הנקמה או הקנאה או הרדיפה אחר הכבוד או החומריות. מספיקה מידה אחת רעה כדי למעט, אם מעט ואם הרבה, את אהבתו לכל היהודים.

-       הרב עכשיו מדבר רק על חלק מהמידות ולא על כולן?

-       צודק. מצוות "ואהבת לרעך כמוך" אמנם כוללת באופן ישיר תיקון חלק גדול וחשוב מהמידות, אך לא את כולן.

היא כוללת מידות כגון האנוכיות, הקמצנות, החסד והרחמים, הענווה והקנאה. ברגע שאתה זוכה להגיע לאהבת יהודים רגשית, כנה ועמוקה, מתגלה שאין בך מידות רעות. אתה לא אנוכי ולא קמצן. אתה לא מקנא ולא חומד ויש בך ענווה, חסד ורחמים. אחרת, לא תוכל לאהוב באמת.

ולכן, כאשר התורה מחייבת אותנו להרגיש אהבה היא בעצם מחייבת אותנו לתקן חלק גדול ומשמעותי ממידותינו.

-       זו סיבה מספיק טובה להחשיב מאד את מצוות "ואהבת".

    נכון מאד. כעת אסביר מדוע אמרתי שהמצווה הזאת כוללת את תיקון כל המידות ממש. כוונתי הייתה שהיא כוללת אותם בצורה עקיפה, וכפי שאפרט כרגע:

    אמרנו בשיעור הקודם (פל"ז) שמצוות "ואהבת" כוללת את תיקון הגאווה, וכעת אני מוסיף, שתיקון מידת הגאווה שדיברנו עליה ותיקון כל שאר המידות זה כמעט אותו דבר!

    למעשה, כל המידות הרעות נובעות מהגאווה הזאת, מִשִכְחַת האמת הפשוטה, שאנחנו כולנו רק גילויים של הקב"ה ולא יותר ושאין לנו שום קיום עצמאי מבלעדי ה' שמחייה אותנו! ברגע שאדם יודע ולא שוכח את האמת היסודית הזאת, כל מידותיו יתוקנו.

    יוצא אפוא שהמהלך הוא כזה: על מנת להגיע לאהבה צריך לתקן את הגאווה. ועל ידי תיקון הגאווה יתוקנו באופן טבעי גם כל שאר המידות שלנו.

    אם כן, על ידי שנקיים את מצוות "ואהבת" נגיע בצורה עקיפה גם לתיקון כל המידות הרעות שלנו.

-       כיצד מתיקון הגאווה מגיעים לתיקון שאר המידות?

-       ההרגשה הזאת שאנחנו נפרדים זה מזה גורמת לנו להתחיל לחשוב בצורה פרטית:

למה לחברי יש ולי אין? באיזה זכות הוא עשה לי ככה?

ברגע שאלו הן המחשבות והתחושות שלנו נפתח פתח להתעוררות של כל מיני רגשות שליליים כגון: קנאה, כעס, קמצנות, כי אחרי הכל, הוא זה לא אנחנו. ואם יש לו, זה לא אומר שיש לי, כי אנחנו נפרדים.

    אבל אם נבין ונפנים שהוא זה אנחנו, וכולנו חלקים מאותו גילוי אלוקי של נשמת האומה הישראלית, וכל אחד מבצע את חלקו וביחד כולנו מבצעים משימה אחת גדולה, ממילא המחשבות והתחושות השליליות הללו לא יהיו שייכות אלינו כלל.

-       נכון. אם נהיה משוכנעים בזה לגמרי ותמיד נזכור זאת, באמת לא שייך ליפול במידות הרעות הללו. כי הרי אין סיבה להתקמצן ואין סיבה לכעוס וכד'. זה כאילו להתקמצן ולכעוס על עצמי.

אם יש לחברי הרבה כסף זה אומר שיש גם לי, כי אנחנו אחד. בכסף הזה הוא יוכל להשלים את המשימה שלו, שהיא בעצם גם המשימה שלי. המשימה שמוטלת עליו היא בעצם משימה של כולנו!

אני לא מקנא בו, אלא אדרבא  שמח בשמחתו. אני מרגיש כאילו לבן שלי יש הרבה כסף. וכשם שאני שמח באושרו של בני כך אני שמח באושרו של יהודי אחר. אם הוא פגע בי אני לא נפגע ולא כועס, כי אני מלמד עליו זכות ואוהב אותו.

-       התלמוד הירושלמי (נדרים פ"ט הלכה ד) מסביר על ידי משל מדוע לא שייך לנקום ולנטור ביהודי:

משל לאדם שיד ימין שלו פגעה ביד שמאל. האם בעקבות הפגיעה תרגיש יד שמאל רגשות נקמה כלפי יד ימין ותשאף לפגוע בה?! בוודאי שלא. כך גם בתוך עם ישראל, ואף יותר מזה.

-       עד עכשיו הרב הסביר רק חלק ממידות הנפש, אך יש מידות אחרות שלכאורה לא קשורות לתיקון מידת הגאווה. מידות כגון: עצבות ומשיכה אחרי תאוות וכד'.

    על ידי תיקון שלם של מידת הגאווה מתקנים גם את המידות הללו.

    רק אדם המרגיש וחש שהוא משהו נפרד מהקב"ה יכול להרגיש שחסרים לו דברים. תחושת החוסר נובעת מהגוף החומרי ולכן היא מתעוררת רק כאשר הגוף הוא המרכזי והדומיננטי ולא הנשמה הרוחנית.

    חשוֹב בבקשה: האם יתכן שיהודי החי בהכרה ברורה שיש בו נשמה אלוקית הדבוקה בקב"ה בכל רגע, ובעקבות הכרה זו הוא מרגיש שהקב"ה אִתו בכל רגע ורגע וכל דבר שקורה בעולם הכל ממנו יתברך והכל לטובתו, האם יהודי כזה יכול להרגיש חסרון כלשהו?!

-       בוודאי שלא! הוא יהיה מאושר מעצם הקרבה לקב"ה.

-       נכון מאד. הוא לעולם לא יהיה עצוב ולעולם לא יחסר לו דבר.

אבל כאשר אדם לא מכיר בעובדה זאת, או שהוא לא חי אותה בכל רגע ורגע, אז הוא מרגיש שחסרים לו דברים, כי כל מה שהוא רואה זה את הגוף הפרטי שלו, ולגוף חסרים הרבה דברים:

חסר לו אוכל, חסרים לו מילוי תאוותיו וסיפוק צרכיו, חסר לו כבוד, חסר לו אושר! ואז מתפתח סוג של מרדף. הוא מתחיל לרדוף אחרי התאוות, הכבוד והכסף, ומתוך כך יוצא מן העולם באנחה ללא רווח. כמאמר חכמינו ז"ל בפרקי אבות (ד,כא):

                    "הקנאה התאווה והכבוד מוציאין את האדם מהעולם".

    יוצא אפוא, שהענווה, היינו, ההכרה הוודאית באמת היסודית שאין לנו שום קיום עצמאי מבלעדי ה' שמחייה אותנו וממילא שנשמתנו דבוקה בו בכל רגע ורגע וכן שכולנו עַם אחד ממש, היא השורש לכל המידות הטובות.

    ואילו הגאווה, זאת אומרת אי ההכרה בעובדה הזאת, גוררת אחריה את כל המידות הרעות!

-       אפשר לסכם?

-       בשמחה. סיכום זה דבר חשוב מאד.

-       לאיזו מסקנה אפשר להגיע מהציווי "ואהבת לרעך כמוך"?

-       שאנחנו חייבים לתקן את המידות שלנו!!!

יהודי יכול לקיים את המצווה הזאת בשלמות רק אם רוב בניין ומניין של מידותיו מתוקן. ממילא יוצא, שהציווי "ואהבת לרעך כמוך" כולל בתוכו גם ציווי לתקן את המידות שלנו! ממש לשנות את האופי שלנו!!!

-       זו בעצם כבר הסיבה השלישית[1] מדוע מצוות "ואהבת" נחשבת כלל גדול בתורה.

רציתי רק להוסיף, שמבחינתי התחדשה לי עכשיו תובנה נפלאה שלא ידעתי, שתיקון המידות זו חובה גמורה מהתורה ולא רשות או המלצה טובה. אף פעם לא חשבתי על זה, שממש אסור לנו להתקמצן, לכעוס וכד'.

איך אפשר להיות כזה מושלם? זה בלתי אפשרי!

-       זה אמנם תהליך ארוך, אך הוא אפשרי. תהליך שאורך לפעמים חיים שלמים. זה לא משהו שכבר בגיל שלוש עשרה אפשר להגיע אליו.

התפקיד שלנו בעולם הוא לצאת ממנו עם מידות[2] מתוקנות ונפש מתוקנת! אבל מכיוון שאנחנו לא יודעים מתי יגיע זמננו, ויש לנו הרבה עבודה, אז כדאי שנתחיל להזיז את עצמנו.

-       באמת כדאי...

-       בהמשך לדבריך אלה אני רוצה להאיר נקודה נוספת שהתבהרה לנו בשיעור זה. עד עכשיו הכרנו שני מקורות המלמדים אותנו את החובה לתקן את מידות הנפש שלנו.

    המקורות הידועים הם דברי חז"ל (רש"י על דברים יא,כב) על הפסוקים "ללכת בכל דרכיו" ו"ובו תדבקון" (דברים יג,ה וברש"י).

    בפסוק השני התורה מצווה אותנו לדבוק בקב"ה, וחכמינו במדרש מבארים שהדרך לדבוק בקב"ה היא על ידי תיקון המידות.

    תיקון מידות הנפש מכשיר את הנפש להיות דומה כביכול למידות של התגלות הקב"ה בעולם ומתוך כך היא מתקרבת אליו ודבקה בו, לפי הכלל שטבע המהר"ל ש"אהבה תהיה בין דומים" (הרחבנו בביאור כלל זה בפרק כ"ג).

    עכשיו למדנו מקור נוסף לחובה לתקן את המידות - מצוות "ואהבת לרעך כמוך"!

    הציווי הזה כולל בעצם חיוב לתיקון המידות. את חלקן הוא כולל בצורה ישירה [חסד, רחמים, אהבה, ענווה וכד'] ואת החלק האחר בצורה עקיפה. אם אדם לא יתקן את מידותיו הוא לעולם לא יוכל להגיע לאהבת ישראל, ולכן כאשר התורה מצווה אותנו "ואהבת לרעך כמוך" היא בעצם אומרת לנו: תקנו את המידות שלכם ותגיעו לאהבת ישראל.

 

 

[1] סיבה ראשונה – להעלות הנפש על הגוף (פרק לה). סיבה שנייה – האמונה השלמה בהשגחת ה' והשגת ענווה אמִתית (פרק מ')

[2] אופי טוב. לא מספיק שנתנהג יפה. צריך ממש לשנות את האופי שיהיה טוב ונוח בדרך האמצע. ומתוך האופי הטוב שלנו גם נתנהג יפה.