מ"א - מהיכן נובע הרצון לעבוד ע"ז/ מה קרה לאחר ביטולו ע"י חכמים

פרק מ"א

    נחזור כעת לשאלה מדוע החכמים שקדמו לעזרא לא הקדימו לבטל את היצר הנורא הזה שהחריב את בית המקדש והגלנו מעל אדמתנו. הרי יתכן שאם הם היו מבטלים אותו לפני חורבן בית המקדש, לא היה חורבן.

    עד כה עסקנו בלהסביר את הטעות המחשבתית-השקפתית שעומדת ביסוד העבודה זרה. רק הסברנו מדוע עובדי העבודה זרה חושבים שאם הם יעבדו יצורים פרטיים [שמש וירח וכד'] הם יקבלו משהו.

    אבל כדי להבין מדוע החכמים לא הקדימו לבטל את יצר העבודה זרה, צריך להבין מדוע בני האדם נמשכים מטבעם לעבוד מישהו או משהו. מה דוחף אותם בעוצמה

כל כך גדולה להתנהג לפעמים בצורה לא הגיונית בעליל ואפילו מגוחכת, כגון להשתחוות לפסל מעשה ידי אדם וכד'. מה יפריע להם אם הם לא יעבדו עבודה זרה.

    במילים אחרות: מה לדעתך הוא היצר של עבודה זרה? מהו הכוח הנפשי שדחף את המין האנושי לעבוד עבודה זרה במשך אלפי שנים?

-       נראה לי שהיום קשה לנו להבין את זה כי היצר כבר נעלם. אבל זה נראה לי כמו רצון לסגוד למשהו עליון.

-       נכון. הקב"ה טבע בכל בני האדם תכונה כזאת של רצון לעבוד את ה' על מנת להתקרב אליו[1]. זהו בעצם דחף פנימי הקיים אצל כל בני המין האנושי - לחפש משהו עליון על טבעי שהם יוכלו להתקרב אליו ולהתחבר אליו. כולם מחפשים את האלוה[2] ואת הדרך להיות קשורים אליו.

-       מה ההבדל בין לפני הביטול לבין אחרי הביטול של היצר?

-       פעם, הרצון לעבוד את האלוקים היה חזק מאוד, ואילו כיום הוא חלש. נשארה מהרצון הזה רק תחושה עמומה, שאמנם ניתן להעצים אותה לממדים גדולים יותר, אך אם לא עושים זאת, היא נשארת עמומה ופנימית, וגם אם מעצימים אותה עדיין מדובר בתחושה חלשה מאוד.

-       יש הבדל ביצר הזה בין עם ישראל לשאר העמים?

-       בהחלט! מה שמאד הקשה על עם ישראל לפני הביטול של היצר הזה, לא לחטוא בעבודה זרה. אצל עם ישראל היצר הזה תמיד היה גדול הרבה יותר מאשר אצל שאר העמים. הרבה הרבה יותר[3].

-       מה גורם להבדל?

-       על מנת להבין זאת אנחנו צריכים להבין מהיכן היצר הזה נובע. הוא נובע מההשתוקקות של הנשמה שלנו לחזור למקורה[4], לקב"ה. בשונה מנשמות שאר העמים, שקשורות לקב"ה בצורה עקיפה וחלשה, לעם ישראל יש נשמה אלוקית עצומה שהיא חלק אלוה ממעל ממש, והיא קרובה מאד לקב"ה ולכן הניתוק ממנו בעודה בעולם הזה קשה לה מאד והיא משתוקקת להתחבר אליו.

    או במילים אחרות: עם ישראל הוא עם הרבה יותר רוחני. שאיפת חייו העיקרית היא להתקרב לקב"ה ולהדבק בו. לא מדובר בשאיפה צדדית אלא במרכז החיים שלו. ולכן רק הוא חש במלוא העוצמה את הריחוק שלו מהקב"ה, מה שיוצר אצלו רצון והשתוקקות להתקרב לקב"ה. זה הדבר שנותן לו את טעם החיים. ודחף זה הוא שגרם לו להימשך אחרי עבודה זרה.

-       אז בגלל הדחף הזה, אנשים בעבר עבדו עבודה זרה, כי הם הרגישו שככה הם מתקרבים לאותו אלוקים עליון על טבעי?

-       כן.

-       אבל מדוע הם לא עבדו את ה' על פי ההדרכה של התורה? הרי התורה ומצוותיה הם אלה שיקרבו אותם לקב"ה.

-       מצד האמת אתה צודק. אך אל תשכח שלרובם הגדול הייתה טעות מחשבתית. הם לא מספיק הפנימו שמקור כל הכוחות וכל המציאות הוא אחד ואין לשום נברא ערך בלעדיו. הם חשבו, כפי שהסברנו למעלה, שיש עוד כוחות אדירים[5] על גבול העל טבעי שקיימים בעולם וכל הרוצה לקבל מכוחותיהם צריך לדבוק בהם ולעבוד אותם.

    חוץ מזה עלינו לזכור שעבודת ה' על פי התורה היא הרבה יותר קשה ותובענית. אדם מטבעו רוצה להרגיש את ה', הוא רוצה להרגיש את הקרבה אליו. הוא לא מסתפק בידיעה שכלית שהוא אכן מתקרב לקב"ה בנשמה שלו על ידי קיום המצוות. הקושי בעבודת ה' האמתית הוא, שבהתחלה לא מרגישים את ה'.

    הסיבה העיקרית היא, שה' לא מוחשי מבחינתנו וקשה לנו להתחבר למשהו לא מוחשי שאנחנו לא יכולים לראות ולהרגיש.

    אנחנו מאלצים את עצמנו להתפלל בלי להרגיש את ה', ללמוד תורה בלי להרגיש את ה' ולעשות מצוות בלי להרגיש את ה'. ככה זה בהתחלה. כמובן שאם נמשיך ונתאמץ נוכל להגיע רחוק. לא רק להרגיש קרוב לקב"ה אלא ממש להיות קרוב אליו. לזכות אפילו לנבואה ולקשר ישיר ועוצמתי עם הקב"ה עוד בעודנו בעולם הזה. אבל הדרך לשם קשה וארוכה.

-       עד עכשיו הרב הסביר את הקושי בללכת לפי התורה לעומת עבודה זרה, אך הרב גם הזכיר שהתורה מאד תובענית. למה הכוונה?

-       התכוונתי למספר דברים שאפרט עכשיו בקיצור:

    א. כדי להתקרב לקב"ה צריך לקיים הרבה מצוות וצריך להיזהר מהרבה מאד איסורים. כמו כן, מדובר במצוות ואיסורים שנוגעים הן למעשה הן לדיבור והן למחשבה, משימה לא קלה ליישום.

    ב. התורה דורשת מהיהודי לשנות את האופי שלו ולתקן את מידותיו. הוא צריך לזכך את עצמו ולא להיות חומרי.

    ג. בעבודה זרה, האדם בעצם דואג לעצמו. הוא עובד אותה כדי שלו יהיה טוב יותר. לעומת זאת, התורה דורשת מאתנו לא להיות אנוכיים אלא להיות מוסריים ולחשוב על טובת הזולת. הבסיס של התורה הוא לתקן את העולם כולו. כל זה מאד נוגד את הטבע של הגוף שלנו לדאוג לעצמו בלבד.

-       אז אנשים פשוט העדיפו ללכת בדרך הקלה יותר שהיא גם הקצרה והמוחשית יותר. הם רצו להרגיש כמה שיותר מהר ובקלות שהם מתקרבים לאותו אלוהים-פסל על ידי שהם מנשקים אותו, מתאמצים בשבילו ומקריבים קורבנות וכד'. הרי אין ספק שמרגישים הרבה יותר קרבה כאשר מחבקים ומנשקים פסל, מאשר כאשר מתפללים לאלוקים מופשט ולא מוחשי.

-       נכון. אך חשוב לזכור, שמדובר בתחושה מוטעית. הם אמנם חשו שהם מתקרבים לעבודה זרה ולאיזה כוח עליון אך הייתה זאת תחושה מוטעית. הם לא התקרבו לשום דבר אמִתי אלא אדרבא התרחקו מהקב"ה, שהוא המציאות האמתית היחידה.

התחושה המוטעית הזאת סיפקה אותם באופן זמני וגרמה להם אושר מסוים.

    לדעתי ישנה סיבה נוספת מדוע הם לא הצליחו ללכת בדרך האמת:

    היצר לעבודה זרה היה כל כך גדול ועוצמתי עד שהוא דחף אותם בבהילות ובחיפזון להשיג תוצאות שישקיטו את רעבונו. הוא לא נתן להם מנוחה ולא יישוב הדעת כדי לחשוב בהיגיון מהי הדרך הנכונה והטובה ביותר למילוי רצונם. "הלחץ" גרם להם לחפש קיצורי דרך זמינים וקלים ליישום, גם אם הם חלקיים ביותר בדמות עבודה זרה כזאת או אחרת. והוא זה שהכשיל אפילו אנשים שידעו שיש אלוקים עליון שהוא בעל הכוחות כולם.

 

 [1] הוויכוח שלנו עם עכו"ם, הוא מי הוא אותו אלוקים וכיצד עובדים אותו.

[2] הרב קוק קורא לזה "האידיאה האלוקית", במאמרו הנפלא "למהלך האידיאות". הדחף הפנימי הזה הוא שגרם לאותו חלום מפורסם של מלך הכוזרים, בהקדמה לספר הכוזרי. הוא הכיר  שיש כוח עליון ושיש דרך לעבוד אותו ולהתקרב אליו.

[3] גמרא מופלאה בעניין זה יש בסנהדרין קב: לגבי רב אשי ומנשה המלך. עיין גם במהר"ל נצח ישראל פרק ג' שמבאר אותה.

[4] הגמרא ביומא סט: מספרת שהיצר יצא מבית קודשי הקודשים בדמות אריה קטן. וזה מלמד, לענ"ד, שהיצר הזה נובע מההשתוקקות של הנשמה להתחבר לקב"ה, ולכן הוא נמצא בקוה"ק כיוון שזה המקום של החיבור של השכינה לעם ישראל ולעולם.

[5] שמש וכוכבים. נילוס. חיות מיוחדות בעלות כוח עצום וכו'. אנשים מסוימים כמו נבוכדנאצר ופרעה.

]>-       בזה שהתורה מצווה אותנו "ואהבת לרעך כמוך" היא בעצם מצווה אותנו לברר לעצמנו שה' מחייה את הכל בכל רגע ורגע ושאין בלעדיו שום מציאות לשום נברא וכד'. ממש להאמין לגמרי בעקרונות החשובים מאד הללו. כי אחרת, לא נוכל להגיע לעולם לקיום מלא של מצוות "ואהבת".

-       בדיוק. או במילים מתמצתות: ללא קיום מצוות "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" לא ניתן להגיע לקיום מלא של מצוות "ואהבת". לא "ואהבת את ה' אלוקיך" ולא "ואהבת לרעך כמוך".

    לסיכום: מצוות "ואהבת לרעך כמוך" כוללת בתוכה במידה מסוימת גם את הציווים על האמונה האמתית - "אנכי ה' אלוקיך", ו"שמע ישראל" -  ולכן היא כלל חשוב מאד.

 

[1] לפי הגמרא שם הם כלאו אותו בתוך סיר של עופרת. לפי מה שנראה בהמשך, ליצר הרע של ע"ז, יש גם צורך מאד חשוב, ולכן נראה שלעתיד לבוא, כאשר עם ישראל יהיה מוכן להתמודד מולו הוא ישוחרר ויחזור לפעול.

[2] גמרא זו מסבירה את העובדה ההיסטורית המאוד מתמיהה, שבאורח פלא, לאחר שעם ישראל חזר לארץ ישראל בזמן עזרא ונחמיה, נעלמה העבודה זרה לחלוטין, בעוד שלפני הגלות הקצרה של השבעים שנה היא הייתה מאד שכיחה.

[3] ישנם חולי נפש שאפילו את עצמם לא אוהבים בעקבות התעללות שעברו או מחלה נפשית וכד', ולגבי אותם אנשים אכן הסיבה לחוסר אהבה היא שונה, אך מדובר במיעוט קטן. רוב העולם אוהב את עצמו.