ל"ט - גאווה מביאה לידי שנאת חינם/שורש שנאת חינם הוא שורש ע"ז

פרק ל"ט

-       אפשר כעת לחזור לעניין שבו פתחנו ולהסביר כיצד המחשבה הגאוותנית הזו מקשה עלינו לאהוב זה את זה?

-       בשמחה. בוא נמשיך לראות מה המחשבה הגאוותנית הזאת גורמת לנו ואז נוכל גם להבין כיצד היא משפיעה עלינו לא לאהוב את זולתנו ולפעמים אפילו לשנוא אותם.

    כאשר אנחנו מרגישים בעקבות החומריות של הגוף שאנחנו מציאות בפני עצמה המנותקת מהקב"ה, אנחנו ממילא גם מרגישים מנותקים מכל האנושות ומכל הבריאה, משום שאין שום דבר שמחבר בינינו.

    הגוף החומרי

מביא אותנו להרגשת חשיבות עצמית המנותקת מכל דבר. ה"אני" שלנו ממשיך להיות מצומצם לעצמו בלבד אך מתנפח ומתנפח בחשיבות עצמית מופרזת ושקרית ונדמה לנו שיש סתירה בין ה"אני" שלי ל"אני" של חברי.

    מכאן, הדרך למחשבה שיש בינינו תחרות, קצרה מאד.

    מתחילות להישאל שאלות כגון: מי מצליח יותר? מי חשוב יותר? מי עשיר יותר?

    מחשבות אלו גורמות לנו לא לשמוח בשמחתו ולא להשתתף בצערו.

    השלב הבא היא המחשבה שהצלחת השני באה על חשבון הצלחתנו.

    וההידרדרות ממשיכה. באופן די טבעי אנחנו כבר חושבים: איך אפשר לאהוב אותו, הוא הרי שונה ממני, מנותק ממני, אולי אפילו נלחם בי ומזיק לי.

    כתוצאה מכך, מתוך שאנחנו שמים את עצמנו במרכז החיים, פעמים רבות אפילו נראה לנו שלצורך הגנתנו ושמירת מעמדנו יש צורך לרמוס את הזולת ולפגוע בו.

-       הרב בעצם תיאר בפניי כרגע תהליך פסיכולוגי נפשי שמתרחש בתוך המחשבות של בני האדם, שמתחיל בכפירה וגאווה ומסתיים בשנאת חינם.

-       נכון מאד. מחשבת הכפירה בכך שהקב"ה מחייה את כל העולם ומלוא כל הארץ כבודו גורמת בסופו של דבר לשנאת חינם[1]. היא השורש שלה.

    נביא את דבריו של תלמידו הגדול של הגר"ח מוולוז'ין - ר' דוד טעביל בספרו "בית דוד:

    "עזרא וסיעתו התפללו לבטל את יצר עבודה זרה ונתקבלה תפילתם... אולם לא הועילה תפילתם לעקור אותו מכל וכל, כמצות חז"ל שאמרו שהעוקר עבודה זרה צריך לשרש אחריה,

    כי נשאר שורש שהוא קשה כמו עבודה זרה ויותר ממנה, והיא המחלוקת ופירוד הלבבות...

    כי כשם שהעובד עבודה זרה כופר באחדות ה', ככה עוון המחלוקת ופירוד הלבבות בין אנשי האומה הישראלית הוא עצם הכפירה באחדות ה',

    כי אחדות ה' מחייב שיהיו כללות העם הקדוש הישראלי מאוחדים יחד באהבה ואחווה ורעות, אגודים יחד, צמודים כאיש אחד, בלי שום פירוד והתחלקות".

-       הוא ממש משווה בין שנאת חינם לעבודה זרה. איך זה יתכן?

-       גם החטא[2] של שנאת חינם ופירוד בתוך עם ישראל וגם החטא של עבודה זרה נובעים מאותה תפיסת עולם מחשבתית. והיא, ההסתכלות על כל הפרטים והמקרים בעולם כנפרדים זה מזה, מבלי כוח אחד שמחיה את כולם וממילא משגיח על כולם בכל רגע ורגע. אילו בני האדם היו מאמינים שהקב"ה מחייה את כל העולם בכל רגע ורגע הם לא היו מגיעים לא לשנאת חינם ולא לעבודה זרה.

    כאשר יש פירוד ושנאה בתוך בני ישראל הדבר מגלה שאין הם מאמינים באמונה שלמה שהם עם אחד, יצירה אחת, שהיא גילוי של הקב"ה שמחייה אותה ומשגיח עליה. הם בעצם לא מאמינים באחדות השם באופן וודאי ומוחלט, אלא חושבים שיש עולם ויש אנשים ויש צמחים וכד' ויש גם את הקב"ה.

    מחשבה זו היא גם העומדת ביסוד מחשבת עבודה זרה. עבודה זרה כופרת בעובדה שהקב"ה הוא הכוח שמחייה את כול העולם, שולט ומשגיח עליו. היא סוברת, שישנם הרבה כוחות בעולם והם אלה ששולטים עליו, כל כוח ותחום השליטה שלו, ויש, אולי, גם את הקב"ה. ממילא נפתח פתח לעבוד לאלוהים אחרים וכל אחד בוחר לעצמו איזה כוח לעבוד.

-       תודה רבה. הקשר בין עבודה זרה לשנאת חינם, כעת, די מובן לי. אך את שאר דבריו של ר' דוד טעביל לא כל כך הבנתי ואשמח אם הרב יבאר אותם.

-       מה כן הצלחת להבין מדבריו?

-       הצלחתי להבין, שלפני הרבה שנים חכמים ביטלו את יצר הרע אך לא הכריתו אותו לגמרי אלא השאירו לו שורש, והשורש הזה קשור לחורבן בית המקדש השני.

-       מצוין. אשתדל בעזרת ה' להסביר את יתר דבריו כפי כוחי. אך מכיוון שביאורם יארך זמן, אני מציע שתסכם בינתיים את המהלך שאמרנו עד כה.

-       הסיבה שקשה לנו לקיים את מצוות "ואהבת לרעך כמוך" היא שאנחנו גאוותנים.

    פירוש: הגוף החומרי שלנו והעולם החומרי שבו אנו נמצאים נותן לנו תחושה שאנו נפרדים מהקב"ה וממילא גם נפרדים זה מזה באשר אין משהו שיחבר בינינו.

    וברגע שאנו לא חשים שיש קשר בינינו קשה לנו לאהוב. נשמט הבסיס לאהבה.

-       חזק וברוך.

 

[1]זה נכון שישנם הרבה גורמים נוספים שמעצימים את השנאה, אך זה די ברור שאילו אנשים היו גדלים מגיל צעיר בתחושה שכל ישראל הם אחים שלהם ממש, והיו רואים את הוריהם מתנהגים לאור זאת, לא הייתה בהם שנאה כלפיהם.

[2] הקטע הזה והבא אחריו לקוחים מתוך ספרי "רשפי דת" על פרשת נצבים. בחסדי ה' מצאתי שם לדבריו גם רמז בפסוקי התורה.