כ"ז - עצה חשובה בלימוד זכות / הדרכה מעשית מדורגת

פרק כ"ז

-      האם בכל פעם שאני רואה יהודי חוטא או כאשר יהודי פוגע בי, אני צריך לחשוב על כל הדברים הללו? הם ארוכים מאד ובינתיים אני כועס עליו ומזלזל בו. מה לעשות עד אז?

-      אתה צודק. בהתחלה, מצוות לימוד זכות אינה קלה ליישום ודורשת זמן ומאמצים. ואכן, ברגעים הראשונים אתה כועס ומזלזל. אך לאחר מספר פעמים שתלמד זכות אתה תראה שהדברים חוזרים על עצמם וברגע ששכנעת את עצמך בפעמים הראשונות, באופן טבעי, גם בפעמים שֶׁתָּבוֹאְנַה אחר כך, והן תָּבוֹאְנַה, אתה פחות תכעס ופחות תזלזל.

   

חוץ מזה, אנחנו צריכים להרגיל את עצמנו לא להיות השופטים של העולם. מדוע אנחנו צריכים בכל רגע להחליט בתוכנו מה דעתנו על פלוני ועל אלמוני האם הוא רשע או טיפש וכד'.

-      אני לא מבין. מה הרב רוצה שאני אחשוב עליו, שהוא צדיק וחכם?!

-      אל תחשוב עליו כלום. חסרים לך הרבה מאד נתונים עליו וכיצד אתה יכול לשפוט אותו?! אתה לא יודע את העבר, לא את ההווה וקל וחומר שלא את העתיד! אתה לא יודע את העבר שלו, כמו שהסברנו. אתה לא יודע את ההווה, כיוון שאתה לא יודע מה בדיוק עבר לו בראש בעשותו את המעשה או מה עבר לו בלב וכד'. ואתה לא יודע את העתיד, האם הוא יתחרט על כך? יחזור בתשובה? אֵילו מצוות ואילו מעשים טובים הוא יעשה בהמשך היום וכן הלאה. אתה כמעט שלא יודע כלום ובכל זאת אתה שם את עצמך לשופט. פשוט אל תחשוב כלום!

-      סליחה הרב. אמנם השכל שלי כבר השתכנע אך הרגש עדיין קצת ממאן.

-      אספר לך על התהליך הנפשי שעבר עַלַי ואולי זה יעזור לך במשהו. בתחילה, הייתי מנסה ללמד זכות ומנסה למצוא כל מיני הסברים לחטא או לפגיעה. הייתי חושב לעצמי - אולי לא ראיתי נכון, אולי לא הבנתי נכון, אולי הוא לא התכוון וכד'. והייתי נותן כל מיני הסברים חיוביים לחטא שראיתי או לפגיעה שפגעו בי.

-      וזה עזר?

-      האמת, בהתחלה, רק קצת. בתוך תוכי, עמוק בלב, חשבתי שאני משקר לעצמי, וכל התירוצים ללמד עליו זכות הם דחוקים.

-      אז מה בסוף עזר?

-      מספר דברים ביחד:

    א. השתדלתי להתבונן על הדברים החיוביים העצומים שיש בעם ישראל. כאשר אתה רואה את כל עם ישראל, כמעט ללא יוצא דופן, אוהבים לעזור ולסייע הן בכסף והן בעצה, וכאשר אתה רואה כיצד בעת צרה כולם הופכים להיות אחים וכיצד יהודים שנראים לך רחוקים מהיהדות כרחוק מזרח ממערב, משלימים מנין או מניחים תפילין, או אפילו חוזרים בתשובה או יוצאים לקרב, אז אתה מבין שזה עם מיוחד ושאסור להסתכל על החיצוניות שלו.

    אתה מבין שאנשים כאלה לא עושים דברים בכוונה. הם לא רעים. אתה רואה שכולם רוצים להיות צדיקים ושהלב שלהם טהור ולא בקלות הם חוטאים או פוגעים. אני נזכר אז בפסוקים בשיר השירים: "שחורה אני ונאוה בנות ירושלים... אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש". "כולך יפה רעייתי ומום אין בך".

    ב. עקשנות. עוד פעם ללמד זכות ועוד פעם. לאט לאט הגעתי למסקנה שהרבה פעמים, מתוך מחסור חמור בנתונים, אני לא רואה נכון ולא מבין נכון את המציאות.

    ג. פעמים רבות, עשיתי כהדרכת התורה "הוכח תוכיח את עמיתך" והייתי פשוט הולך ושואל את האדם שפגע בי או שראיתי אותו חוטא, מדוע עשה זאת. רציתי גם לבדוק האם הלימוד זכות שלימדתי עליו היה נכון.

-      והלימוד זכות היה נכון?

-      לא. המציאות הייתה כמעט תמיד הרבה יותר חיובית. כמעט תמיד, הלימוד זכות הכי חיובי שלי, לא התקרב לאמת, שהייתה הרבה יותר חיובית. התברר לי שהשפיטה שלי פעמים רבות לא נכונה. ואז השתכנעתי!

-      השתכנעת במה?

-      שאני פשוט לא יודע ולא מבין וחסרים לי הרבה מאד נתונים, ולכן אני לא יכול לשפוט אחרים. כיום אני במצב של חוסר שפיטה. אני אפילו לא מנסה לתת כל מיני הסברים חיוביים יותר למה שאני רואה או שומע. פשוט השתכנעתי שכמעט תמיד המציאות תהיה הרבה יותר חיובית. הניסיון הוכיח לי זאת!

    אתה רוצה עוד דוגמא?

-      בוודאי. הנושא הזה מורכב מאד, והוא אחד המונעים הגדולים מאהבת ישראל.

-      אתן לך דוגמא שקראתי פעם: תאר לך שאתה הולך ברחוב ופתאום מקבל מכה חזקה מאד לראש ממקל. אתה מסתובב אחורה זועם, כועס ופגוע ואז אתה רואה שמדובר בעיוור שנתן לך מכה בלי כוונה עם המקל שלו. מה קורה אז לכעסך ולעלבונך?

-      אני נרגע מיד.

-      מדוע?

-      כי אני מבין שהוא עשה זאת בלי כוונה. אני אפילו מרחם עליו.

-      יפה מאד. מצד האמת, כאשר יהודי פוגע בך או חוטא בחטא חמור לקב"ה, במידה רבה זה מאד דומה. וכפי שהסברנו לעיל.

-      אבל אם ככה, מדוע בפועל יש הבדל? מדוע על העיוור אני מרחם ואילו על סתם יהודי שפוגע בי אני לא מרחם?

-      התשובה פשוטה. ביחס לעיוור אתה משוכנע. ברור לך שהוא מסכן ושהוא עשה זאת בלי כוונה ומתוך מִסְכּנוּת ולא מתוך רוע. ואילו כלפי סתם יהודי אתה לא מספיק משוכנע. במקרה הטוב, מתרוצצות בראשך מחשבות חיוביות עליו, אך כל עוד לא תהיה משוכנע בכך לא יתעוררו בך רגשות הבנה ורחמים כלפיו. דרך אגב, זו דוגמא נוספת לכוחו של השכנוע השכלי להשפיע על הרגשות שלנו.