ח - כנסת ישראל - הנשמה הכללית ומשל הבלונים / כיצד זה מסביר את האהבה

פרק ח'

-       עכשיו בוא ננסה להעמיק יותר. נעבור מאיש ואישה למשפחה עם[1] ילדים קטנים. לכל המשפחה הזאת יש נשמה אחת משותפת. רק כאשר הילדים יגדלו הם יקבלו נשמה נפרדת.

    חשוב לי להדגיש, שהדברים הללו הרבה יותר עמוקים ומורכבים מהתיאור הפשטני שלי, ולכן כדאי מאד ללמוד אותם לעומק במקורם. הסיבה שאני נאלץ לתאר אותם בצורה פשטנית היא מפני שבעקבות מורכבותם קשה מאד לתפוס תמונה מלאה ומסודרת.

    הבה נתקדם צעד נוסף. לכל המשפחות של עם ישראל יש למעשה נשמה אחת גדולה! הנשמה של עם ישראל!

– או במילים אחרות: כנסת ישראל.

-       מה? מה קורה פה? אני לא מבין - לכל משפחה יש נשמה נפרדת ועַם ישראל מורכב בעצם מהרבה נשמות מחוברות, או שלכל העם יש נשמה אחת?

-       לכל העם יש נשמה אחת כללית שמופיעה ומתגלית בכל הנשמות הפרטיות שמופיעות בתאים המשפחתיים.

    הנשמה הכללית הזאת לא מורכבת מנשמות פרטיות המחוברות זו לזו. חס ושלום. היא הרבה יותר קדושה מכולן ביחד. היא השורש שלהן ולא תלויה בהן[2], ואילו הן, לעומת זאת, תלויות בה ומקבלות דרכה את חיותן מהקב"ה.

    יוצא שכל היהודים קשורים מאד זה בזה, כיוון שבכולם מתגלֵית נשמה אחת, אבל הקשר בין בעל לאישה הוא חזק יותר, משום שיש להם גם אותה נשמה פרטית.

-       הבנתי שזו האמת. אבל עדיין קשה לי להפנים אותה.

-       אתן לך משל שיעזור לך להפנים את הדברים קצת יותר טוב. כמובן, שכדרכם של משלים, גם הוא לא מדויק לחלוטין. תדמיין לך בלון ענק חזק ביותר אשר יוצאים ממנו צינורות אל שש מאות אלף[3] בלונים קטנים.

    הצינורות הללו ממלאים את הבלונים הקטנים במה שיש בבלון הגדול. אם תיעצר ההזרמה מהבלון הגדול אל הבלונים הקטנים הם יתרוקנו וייעלמו. בכל הבלונים יש בעצם אותו אוויר, והם מחוברים זה לזה דרך הבלון הגדול הנותן אוויר לכולם. לכל בלון יש תפקיד אחר ובהתאם לכך צורה שונה וצבע אחר. כולם ביחד ממלאים את התפקיד המשותף שלהם.

    הבלון הגדול יכול להסתדר ללא הבלונים הקטנים. יש בתוכו אוויר והוא חזק ולא מתפוצץ, אך הבלונים הקטנים תלויים בו. הם ממולאים באוויר שהיה בתוך הבלון הגדול ובלעדיו לא יהיה בהם אוויר ולא נֶפח. ברגע שהם מתנתקים מהבלון הגדול כל האוויר יוצא מהם. הם חייבים להיות מחוברים אליו כל הזמן כדי לקבל ממנו אוויר.

    הנמשל הוא כך: הבלון הגדול זו הנשמה הכללית המשותפת לכל הנשמות של עם ישראל. הבלון הקטן הוא הנשמה הפרטית של כל יהודי ויהודי, או יותר נכון, של כל תא משפחתי. כל יהודי מקבל את חייו מהקב"ה דרך אותה נשמה כללית.

    אותה נשמה כללית, המכוּנה כנסת ישראל, קדמה לעולם ובשבילה הקב"ה ברא את העולם. איתה הקב"ה כרת ברית בהר סיני ובערבות מואב ולכן כל מי שבמשך השנים שתבוֹאנָה אחר כך יהיה מחובר לאותה נשמה כללית ויהיה מלא מרוּחה ויקבל את חיותו מהקב"ה דרכה, הרי הוא בכלל עם ישראל וממילא אף הוא נכנס לתוך אותה ברית שהקב"ה כרת איתה.

    הנשמה הכללית הזאת היא הצינור שדרכו הקב"ה מחייה את האישיות והנשמה הפרטית שיש לכל יהודי. הנשמה הפרטית היא כלי כדי לקבל את "האוויר" והחיים מהנשמה הכללית. הנשמה הכללית היא זו שבעצם מתגלית בתוך כל היהודים במשך כל הדורות ומחברת אותם להיות אחד.

-      ומהי אותה נשמה כללית?

    הנשמה הכללית היא הגילוי העליון ביותר של הקב"ה בעולם הזה. הקב"ה הוא זה שבאופן ישיר מחייה אותה ונופח בה נשמת חיים בכל רגע ורגע. כמאמר הזוהר הקדוש - "מאן דנפח מדיליה נפח [מי שנופח ככתוב "ויפח באפיו", מתוכו נופח, דהיינו שהאוויר שהוא נופח הינו חלק ממנו]", והרי היא חלק אלוה ממעל ממש[4].

    עם ישראל מכונה בתורה "בני בכורי ישראל". מהי המשמעות של הכינוי הזה? תשובה: בנים יכולים להיות הרבה, אך בן בכור יש רק אחד. הוא יחיד ואין לו תחליף. ובנוסף, הוא הדמות שממשיכה באופן מיוחד ומיטבי את האבא ומשום כך הוא היותר דומה לו מכל יצורי עולם (מעין זה במהר"ל גבורות ה' פרק כ"ט).

    כך, עם ישראל והנשמה הכללית שלו, הם הבן הבכור של הקב"ה. יחידים ללא תחליף, מיוחדים בקרבתם הגדולה לקב"ה כמאמר הפסוק "כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרבים אליו" (דברים ד,ז), ובעקבות כך - אך ורק דרכם הוא מתגלה ומופיע בעולם.

-       אז הרב אומר לי שבמידה רבה מאד אנחנו כולנו אחד כיוון שלכולנו יש נשמה אחת שהיא גילוי אלוקי עליון ביותר!

-       נכון!

-       אם כולנו כבר אחד, מדוע אנחנו רוצים להתאחד ולהתחבר עם יהודים אחרים? אין בכך צורך!

-       כאשר הנשמה הכללית מתגלית בנשמות הפרטיות היא כביכול "מתחלקת" להרבה חלקים. כביכול, בכל נשמה פרטית מופיע חלק אחר ממנה.

    תיזכר רגע במשל שאמרתי לך. בתוך הבלון הגדול יש אוויר והאוויר הזה זורם וממלא את הבלונים הקטנים. כאשר הוא ממלא אותם הוא בעצם מתפצל לחלקים קטנים, כך שבכל בלון קטן יש רק חלק מכל האוויר.

    המצב שלנו הוא מצב ביניים. מצד אחד יש לנו נשמה כללית משותפת שדרכה הקב"ה מחייה את כולנו. אך מצד שני כל אחד מאתנו קצת שונה מהשני ויש לו אישיות נפרדת ונשמה פרטית נפרדת.

    יוצא איפה, שבפועל אנחנו לא דבר אחד לגמרי, וזו הסיבה שאנחנו משתוקקים לחזור ולהופיע ולהיות אחד לגמרי.

-       נראה לי שְדֵי הבנתי את המסר העיקרי. אך לא הבנתי למה הרב אמר "שהנשמה כביכול התחלקה"? למה להוסיף את המילה כביכול?

-       תראה: הנושא הזה, ככל שאר הנושאים הרוחניים, מאד מורכב.

-       מדוע?

-       מפני שיש לנו גוף חומרי שחי בעולם חומרי שעוטף אותו מכל עבר, ולכן, על מנת להבין דברים עמוקים המצריכים משל ודוגמא כמו הדברים הרוחניים, אין לנו ברירה אחרת אלא להשתמש במשלים מהעולם החומרי שהוא העולם היחיד שמוכר לנו. אך מכיוון שהדברים החומריים שונים מאד מהדברים הרוחניים הם לא יכולים להסביר אותם בצורה מדויקת.

    דוגמא טובה לכך היא המילה שהשתמשתי בה: "התחלקה". זו מילה שלקוחה מעולם החומר, שבו אנחנו מחלקים דברים גשמיים לחלקים.

    אך בעוד שבדברים חומריים, החלוקה מבטלת את הדבר השלם והופכת אותו למשהו אחר, לאוסף של חלקים; בדברים רוחניים המצב הוא שונה. דברים רוחניים כמו נשמה לא מתחלקים במובן הגשמי הרגיל. הנשמה הכללית ממשיכה להיות אחת גם לאחר שהיא מתגלית ומופיעה בנשמות פרטיות שונות. אלא שכעת נוצרו גם לבושים הנפרדים זה מזה במידה מסוימת.

    השתמשתי במילה "התחלקה" רק כדי להעביר מסר - שכאשר הנשמה הכללית מופיעה ומתגלית בתוך הנשמות הפרטיות קורה משהו מעין מה שקורה לדבר גשמי שמתחלק. כשם שבדבר גשמי שמתחלק נוצרים דברים חדשים, חלקים חדשים. כך גם כאן, ההתגלות וההופעה של הנשמה הכללית בנשמות פרטיות יוצרת[5] לבושים שונים שנפרדים זה מזה ושונים זה מזה מבחינה מסוימת.

 

[1] עברנו כאן מתא זוגי לתא משפחתי. שני התאים הללו די דומים. נמשיך בעז"ה להרחיב בעניין הקשר בין ההורים לילדיהם בפרק י'.

[2]הערת מו"ר הרב שלמה לוי שליט"א: "הנשמה הכללית תלויה במידה מסוימת גם בפרטיות כמו מינקית שככל שהתינוק יונק יותר יש לה יותר חלב.  כאשר בנ"י חוטאים ויש סילוק שכינה יש גם בחינה של סילוק מכנסת ישראל".

[3] רמח"ל בספר "דרך עץ חיים" כותב שיש בעם ישראל שש מאות אלף נשמות. וכך עולה מדברי המהר"ל בספר גבורות ה' פ"ג, שהקב"ה חיכה שישראל יגיעו למספר זה כדי שיוכלו להיות עם שלם ואז הוציאם ממצרים. הזוה"ק כותב על מנין השש מאות אלף, שהסיבה שהתורה מנתה רק גברים ולא נשים היא מכיוון שלשניהם ביחד יש נשמה אחת, והתורה מנתה שש מאות אלף נשמות.

[4] לפי גרסת בעל התניא שהוסיף את המילה ממש. והדברים עתיקים ומורכבים הרבה יותר. כמו שמפורט באורך בספר נפש החיים מאמר ראשון.

[5] הגדרת מו"ר הרב שלמה לוי שליט"א: "הנשמה אינה מתחלקת אולם היא מחלקת".