פתרון מהותי, תגובה ל"מאבטחים של החופש"

"פנאי", מושג קשה. הוא בכלל רצוי? הוא בוודאי מצוי. אבל לענ"ד, השאלה היא בראש ובראשונה מהותית: איזה תחליף מהותי, ניתן לתת לתרבות הפנאי הכללית, הרחבה, המוכרת? האם יש אפשרות לתת תחליף אמיתי לתרבות הפנאי הכללית? האם יש לנו תחליף, או שמא התחליף שלנו הוא "עוד עשיה..", כהימנעות וסלידה כמעט מכל מובן של "עת פנאי"? לענ"ד, השאלה מתחילה לא כשנגמר מה שיש לעשות, אלא כשצריך באופן לכתחילאי לקבוע מה עושים כשלא לומדים תורה, מתנדבים או עושים פרוייקט. יש זמן כזה? הרב שרלו מתייחס בעקיפין אף הוא באחד מעלוני השבת שעברה ליצירה וחיי תרבות. בין היתר הוא מביא טיול, ומשחקי שמות ישראליים-יהודיים כאלטרנטיבה. גם כשקראתי את דבריו חשתי, יותר מכל, דווקא את העדר האלטרנטיבה הממשית. מורי ורבותי: נראה כי צריך כעת, אולי יותר מתמיד, דווקא שתדגישו את הפיסקה האחרונה בדבריכם. נא השקיעו בה. היא הכי חשובה! בפיסקה האחרונה, היכן שאתם פורטים את האלטרנטיבות, שם מחפשים הציבור את יהבם - ואיננו. אם היתה לי תשובה טובה, לא הייתי רק קורא ותו לא. אולם אינני מצליח להגיע למשחק/פעילות/תרבות אלטרנטיבית, ערכית, תורנית מעניינת אחרת. האם בעולם המודרני, בו זמן "פנאי" איננו מותרות לציבור הרחב, אלא כמעט הכרח, האם אין חלופה ערכית, תורנית מהותית - שאף תנעם לציבור הרחב? יש שיגייסו לצורך העניין את התרבות המערבית. אינני שולל 'גיור' של התרבות המערבית, אך האם זה הפתרון? אולי הפתרון הוא יצירה משפחתית או חברתית ערכית אחרת? אולי אכן יצירת סרטים או קטעי שירה ומחזה ערכיים-ישראליים ביתר שאת ובמסגרות ערכיות ומשפחתיות-חברתיות יוצרות שונות זה הפתרון. אולם ישנה שאלה נוספת, החשובה לא פחות בהקשר זה: האם הכרחי הוא שתהיה חלוקה, דיכוטומיה, בין התורה העיונית-למדנית לבין עולם ההנאה הגופני-גשמי? האם לא יכולים הדברים להתמזג, בנועם, ב'אמצע הדרך'? זה בוודאי חזון רחוק, אך הוא קורא לכולנו. אויל זוהי אחרית הימים, האם נדחק בה? אינני יודע אם כשנאמץ כולנו מאמצינו ומוחתינו נמצא/נמציא אלטרנטיבה ערכית ראויה. אולי זו לא העת עדיין. אולם יש בזה אתגר. כשנמצא אלטרנטיבה ראויה, נכונה, המגשרת בין הקצוות, ומפעילה יכולות וכישורים מידותיים-ערכיים-תורניים-נפשיים נוספים בנו, בילדינו, בנוער ואף במבוגרים שבינינו, נראה שההתמודדויות בחופש, כמו גם הבטלה, ידחקו ויתגמדו לבלי הכר. אז לא נצטרך "מאבטחים".