יונה בן אמיתי ומגדלי התאומים

סיומו של ספר יונה, הוא ללא ספק יוצא דופן בסגנונו ובתוכנו מכל ספרי התנ"ך. דווקא הספר שעוסק בנושא התשובה מסתיים בשאלה ללא מענה: "ויאמר ידוד אתה חסת על הקיקיון אשר לא עמלת בו ולא גידלתו שבן לילה היה ובן לילה אבד: ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה אשר יש בה הרבה משתים עשרה רבו אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה ?!" (יונה פרק ד י-יא ).
זאת ועוד ,קשה לדעת מה היא תגובתו של יונה לשאלת ה'? האם זו שאלה רטורית ושתיקת יונה כמוה

כהודאה, או שמא יונה עדין אוחז בשלו, ורק חזקה עליו יד ה' ומידת הדין המאיימת.
אם נשפוט לפי הפרקים הקודמים, הרי שלמרות הרצון לסיים בסוף שמח, האפשרות השניה היא הנראית לנו יותר. עד כה ראינו כי יונה, למרות שעבר שלשה ימים קשים בבטן הדג: " כל משבריך וגליך עלי עברו ", עדיין לא קיבל את דבר ה', אלא מילא אחר הצו האלוקי בחוסר התלהבות מופגן וכמי שכפאו שד: (יונה פרק ג, ג-ה): "ויקם יונה וילך אל נינוה כדבר ידוד… ויחל יונה לבוא בעיר מהלך יום אחד ויקרא ויאמר עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת" .מיד אח"כ כתוב (שם , ד' ה) "ויצא יונה מן העיר וישב מקדם לעיר ויעש לו שם סכה וישב תחתיה בצל עד אשר יראה מה יהיה בעיר". יונה אינו נשאר ללמדם את דרך ה' ולהדריכם בנתיבות התשובה, הוא ממלא את התחייבותו ויוצא מן העיר. ואכן, כשפועלו נושא פרי ואנשי נינווה שומעים בקולו נאמר: "וירע אל יונה רעה גדולה ויחר לו" .
מוזר הוא, שסיפור זה אמור לרומם את עם ה' ביום הקדוש בשעת המנחה, תשובה מעליא אין כאן, קרבת אלוקים אין כאן, קבלת דבר ה' אין כאן. כל מה שרואות עינינו הוא נביא עקשן שמסרב לקבל את הנהגת ה' בעולמו ברחמים, ובדורשו הנהגה צודקת ואמיתית מביא על עצמו צרות שלבסוף מכריחות אותו לקיים את דבר ה' מאונס בבחינת כופין אותו עד שיאמר רוצה אני, אלא שיונה אפילו "רוצה אני" אינו מסוגל לאמר. אתמהה?

ובאמת יש לעיין מדוע בחר ה' ביונה לתפקיד זה? מדוע לא שלח את ישעיהו (בן דורו של יונה) למשל, זה האחרון ודאי שהיה אומר: "הנני שלחני" (ישעיה ו,ז). אמנם אז לא היתה לנו אפשרות לכבד במפטיר יונה את פרנסי הציבור אבל יתכן והיתה נחסכת מאתנו המועקה שמשרה סיפורו של יונה בשעת הרצון החשובה ביותר.

יתכן ודווקא משאלה זו צריך להתחיל ללמוד את ספר יונה. מעיון בפסוקים ובמדרשי חז"ל עולה התמונה הבאה: הסערה שפקדה את הספינה של יונה לא התרחשה בלב ים שהרי כתוב: "ויחתרו האנשים להשיב אל היבשה ולא יכולו" , פעולה זו חייבת להתבצע בקרבת הנמל, מה שמוכיח שמן היבשה ראו כולם את הפלא הגדול הזה של אוניה שמחשבת להישבר בקרבת הנמל כשמסביב שאר האוניות מנסות להושיט עזרה ללא הועיל. לאחר שהושלך יונה אל הים, נרגע הים והמלחים ודאי חתרו ליבשה לתקן את נזקי הסערה, שם על החוף התקבלו כגיבורי היום. כשסיפר רב החובל לחבריו בבית המרזח המקומי, אודות איש האלוקים שברח מאלוהיו האמינו כולם והשתאו לגודלו של אל זה. כעבור שלשה ימים עולה מן המים איש מוזר עטוי כולו אצות, בגדיו קרועים וזועק כי עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת. אין פלא שמייד עם היוודע זהותו של האיש ע"י אותם המלחים שזרקוהו אל מותו: " ויגע הדבר אל למלך נינוה ...וכו'" יוצא מכאן למסקנה כי אם היה ה' שולח את ישעיהו אף אחד מאנשי נינוה לא היה שומע בקולו, בריחתו של יונה היא זו שגרמה לאנשי נינוה לקבל את דבריו. אולי זו הסיבה שכשהבין יונה שמעשיו הם שגרמו שיתקבלו דבריו בנינוה חרה לו הדבר שבעתיים .

אכן, מסתבר כי יונה הוא הנביא המתאים ביותר לנינווה, ף נביא אחר לא היה מצליח כמותו. ואולי לא בכדי גם הקירבה בין שמו לשמה של העיר: יונה ונינווה – רק האות נו"ן מפרידה בינהם. נון בארמית הוא דג (בפירוש דעת מקרא לתחילת ספר יונה נכתב כי נינווה פירושה בית (נוה) הדג (נון) , כיון שהיתה עיר של דייגים)... מה שהיה חסר ליונה כדי להגיע לנינוה זה נון (דג) תרתי משמע.

לפיכך, למדנו מסיפור זה מסר נוסף, לא רק שאי אפשר לברוח מהשליחות אלא שהבריחה של האדם מיעודו משרתת לבסוף את מטרות הבורא בבחינת רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום.

כיצד כל זה קשור לניו יורק? גם ניו יורק כנינוה עיר גדולה לאלוקים אשר יש בה למעלה משניים עשר ריבוא אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו. ניו יורק שוכנת גם היא על שפת נהר גדול (נהר ההדסון) וכמו נינווה בשעתה אף ניו יורק של ימינו היא סמל העוצמה והכח, מרכז השלטון והכלכלה העולמית. האם כל זה יכול להחרב ביום אחד? עד לפני אסון ה11 בספטמבר היה נראה הדבר כבלתי אפשרי. מבנים וגשרים שקורסים מעצמם או כתוצאה מפיגועי טרור חשבנו שקיימים רק אצלנו בארץ. והנה גילינו כי גם נינוה וניו יורק יכולות להיהפך.

באשר למנחה של יום הכיפורים יש לומר כי הליך התשובה הוא אחד מפלאי עולם כמו שכתב הרמב"ם: (הלכות תשובה פרק ז הלכה ו) "גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה … אמש היה זה שנאוי לפני המקום משוקץ ומרוחק ותועבה, והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד" . כדי שאדם אכן יוכל לבחור מרצון להתקרב אל ה' עליו דבר ראשון להודות שטעה. הוידוי הוא יסוד התשובה, ללא ענווה בסיסית זו המאפשרת להודות בחטא לא תתחיל התשובה להתהוות. יונה לאורך כל הדרך מסרב להודות, גם כשהוא רואה כי המלחים, רב החובל, אנשי נינווה, הקיקיון, התולעת, הרוח (דומם, צומח, חי ומדבר) מבטלים עצמם מלפני הבורא הוא נשאר בגאוותו. עד כדי כך יונה מתדרדר שכשהוא נשאל בפעם הראשונה: "ההיטב חרה לך"? הוא אינו עונה. רק בפעם השניה כשהוא נשאל שנית אודות הקיקיון שאבד: "ההיטב חרה לך"? אז הוא עונה: "היטב חרה לי עד מוות". בפעם הראשונה הוא נשאל על אנשי נינווה, הם לא מעניינים אותו כלל, ימותו, יחיו, הוא את שלו עשה. אבל כשהדבר פוגע בנוחיותו שלו אז היטב חורה לו עד מוות. כך היא דרכה של גאווה שכל העולם כולו ואפילו עיר מלאה באנשים נשים וטף איננה כדאית להזיל עליה דימעה. זו אינה דרכו של אברהם אבינו שעמד לילה שלם והתחנן: "השופט כל הארץ לא יעשה משפט"?
אל הענווה הזו נראה שכיוונו חז"ל כשתיקנו לקרוא במפטיר יונה במנחת יום הכיפורים, התבטלות האדם בבחינת: "חידלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא" (ישעיה ב,כב) שם באותו הפרק נכתב על יום ה' שיבוא על כל מגדל גבוה ועל כל חומה (וול סטריט…) בצורה… ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו אשר עשו לו … והתמונה המזדקרת היא של אותם אלו שהשליכו עצמם מפסגת העולם, ממשרדי ההיי טק והכלכלה של נינווה המודרנית אל מותם.

מיד לאחר יום הכיפורים אנו עוזבים את בתנו ויוצאים אל הסוכה. גם יונה בנה סוכה, אך סוכתו של יונה נבנתה כדי להציל לו מרעתו (יונה ד' פסוק ה) אנו יושבים בסוכה וקוראים בקהלת: "את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם", על כן "חידלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא". נקווה שחשבון נפש עולמי זה שלא נעשה לאחר האסון של מגדלי התאומים יערך אצלנו במישורים הלאומיים והאישיים בפתחה של שנה חדשה.