המאבטחים של החופש

אחד הקטעים החזקים שנראו על מסך הקולנוע, הוא קטע הסיום של הסרט 'לב אמיץ'. הקטע מתאר את הוצאתו להורג (האמיתית) של וויליאם וואלש, מנהיג המרד הסקוטי נגד הכובש האנגלי. ווילאם עומד בעינויים רבים מול קהל צמא דם, ומסרב לנשק את סמל הממלכה האנגלית בכדי להפסיק את ייסוריו. בלילה הקודם, סירב גם כן לבלוע סם שהוברח לתאו ושיגרום לו לטשטוש, מחשש שמא ברגע של חוסר שליטה יודה בשלטונם של האנגלים כנגד בני עמו. לאחר שנואשים האנגלים ועומדים להוציאו להורג, צועק וואלש בכוחותיו האחרונים 'חופש!', ומאבד את חייו. חירותו של עם, הרי היא כחירותו של אדם: שליטה. הרב קוק מגדיר את 'צלם האלוקים' שבאדם בנקודת החופש שבו, הבחירה החופשית שייחודית רק לו. לאדם צריכה להיות יכולת בחירה אישית, עצמאית ונקייה מכל שיקול זר שמאיים על חירותו. אולם לשמירה על החופש האמיתי, דרושים מספר מאבטחים. לחופש אורבות סכנות רבות. ניתן לדמות את הדבר לגשר צר, שמשני צדדיו ישנה תהום עמוקה. עלינו מוטל לשים לב לשלטי האזהרה המונחים לאורכו. התהום המאיימת מצד ימין היא הכפייה. תחושת המחסור בחופש איננה נגרמת דווקא מכובש זר ואכזר, אלא גם מאלה שרצונם להיטיב לנו אך טועים לעיתים בדרכם, כגון מורים והורים. בספר חדש וחשוב בשם 'עלמה אבדה' אסף שרגא פישרמן ראיונות וסיפורים של בנות דתיות, שבחרו 'להפסיק לסרוג' ולעזוב את אורח החיים הדתי. כל אחת עם סיפורה האישי, אבל בנות רבות שמו את האצבע על מסגרות שכפו עליהן התנהגות מסוימת, חיצונית, שיצרה אצלם משקעים קשים נגד המערכת. אך מלבד הכפייה החיצונית, ישנה כפייה פנימית, מסוכנת לא פחות. כאן אנו נמצא את הלחץ החברתי, ה'נורמה', האופנה וה'קוליות'. הפחד הכי בסיסי מלהיות שונה, מלצאת נגד החבר'ה כאשר לדעתך נעשה עוול למישהו, הפחד מחשיבה שונה ומחיפוש אחר האמת - כל אלו הם סימנים לרוח עבדות ששולטת באדם. וכדבריו הנוקבים של הרב קוק: 'בעל הרוח של העבדות, לעולם הרגשתו איננה נובעת מפנימיותו, אלא נובעת ממה שהוא יפה וטוב אצל האחר'. בתהום השמאלית נתקלים אנו בתופעה הפוכה בדיוק. כאן מחכה לנו אוייב מתוחכם, שמאיים על החופש דווקא על ידי שמציע לנו חופש בלתי מוגבל. חופש ללא מסגרת. וכאן אנו נתקלים בסכנת ההתמכרות. אם נוריד את האינסטינקט שמצייר לנו נרקומן שוכב בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב, נמצא שתופעת ההתמכרות נמצאת בכל אחד מאיתנו. שכן מהי התמכרות? בחירה מסוימת בדבר, ללא הגבלה וללא מסגרת, שהופכת להכרח. אדם שלא מגביל את עצמו בשתיית קפה, ימצא את עצמו מחפש בכפייתיות את החלב גם כשהוא כבר מאחר, שכן 'בלי כוס קפה על הבוקר אני לא בן אדם'. עודף חופש מוביל לחוסר חופש, ולכן גם המסגרת היא חלק מהחופש. החופש המודרני לקרוא כל ספר, לראות כל סרט ולגלוש לכל אתר, לוקח מהאדם את חופש הבחירה. אחרי חודש, הוא כבר לא יוכל להגיד 'לא', ובוודאי שהדרך לבחור בדברים רוחניים יותר, חסומה לפניו בהר גבוה של אשפה. 'כיוון שעבר עבירה ושנה בה - נעשית לו כהיתר', שהרי הוא כבר מכור, והאנרגיה שנדרשת ממנו לסרב ולבחור הפעם בדרך השניה - גדולה הרבה יותר. אסור להתמכר לכלום. לא לעבירות ולא למצוות. גם בתורה מצווה האדם לבחור כל יום מחדש, 'כל יום יהיו בעיניך כחדשים'. הנרקומן, עושה היום בגלל שהוא עשה אתמול. החופשי, עובד ה', עושה היום בגלל שהוא בוחר כל רגע מחדש, ולא משום סיבה אחרת. החופש הוא תקופת מבחן למכורים. אפשר להיות חופשי גם בזמן הלימודים, ואפשר להיות מכור גם בחופש הגדול. החופש יכול להיות רצף מתמשך של ימים רצופים, ריקים וחלולים. וגם כאן החופש ימדד דווקא לפי היכולת לקבוע מסגרת קבועה מתוך בחירה חופשית: מסגרת לימודית של כמה דקות, תחביב, פרוייקט, התנדבות קטנה, או כולם ביחד. עבדות מתוך בחירה, גדולה מחירות מתוך עבדות. לא קל, אבל נכון.