ל - מהיכן נובעת גדולתו וקדושתו של עמ"י / תוספת הסבר על הנשמה הכללית

פרק ל'

-      הרב מדבר על גדולתו וקדושתו של עם ישראל ושזה הבסיס האמתי ללימוד זכות על כל יהודי. אשמח מאד אם הרב יסביר לי מהיכן נובעות הגדוּלה והקדוּשה של העם הזה.

-      ידיעת העניין הזה חשובה מאד, לא רק על מנת שנעזר בה ללמד זכות אלא גם כדי שנאהב את עם ישראל מתוך הכרה בִגְדוּלתם ובקדושתם. האמת הפשוטה היא, שעם ישראל הוא עם אלוקי ומתוך זה נובעות מעלותיו. על מנת להבין זאת צריך להיזכר במה שאמרנו לעיל.

-      הרב מדבר על המשל של הבלונים?

-     

אכן כן. לעיל [פרק ח'] אמרנו, שיש נשמה כללית [הַבָּלון הגדול] שממנה יונקות כל הנשמות הפרטיות של עם ישראל ומשום כך הם בפנימיותם עַם אחד. הנשמה הכללית הזו היא יצירה אלוקית אחת כמאמר הפסוק "ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ". עם ישראל הוא לא אוסף של פרטים שיש ביניהם איזשהו קשר, אלא ממש יצירה אחת שאי אפשר לחלק אותה. הנשמה הכללית היא הנשמה והשורש של כל הנשמות הפרטיות ולכן היא קדושה ועליונה לאין ערוך מהן.

-      ומהי אותה נשמה כללית של עם ישראל?

-      הנושא הוא ארוך ואנסה לקצר: גילוי אלוקי עליון ביותר[1].

    המהר"ל מגדיר זאת כך:

    "והנה ישראל אומה זאת מושפעים ממנו יתברך מאמתת עצמו יתברך, ובדבר זה יותר יש להם צירוף וחבור אל השם יתברך, ועל זה מורה השם הנכבד הזה שנקראו בנים ונקראו בשם בני בכורי, כי שם בן יאמר על שנמצא מאמתת עצמו... אבל כיון שהם נקראים בני בכורי והבכור הוא אחד מורה שיש כאן חבור גמור, לפי שהם מושפעים מאמתת עצמו, ולחבור הזה אי אפשר שיהיה לו פירוד כלל, וכי יש שנוי לאמיתת עצמו?!" (נצח ישראל פי"א).

    וכל הגילוי של האלוקוּת בעולם מתחבר קודם כל לעם ישראל:

    "וישראל הם העלולים הראשונים ממנו, מתייחסים אליו יתברך" (גבורות ה' פכ"ג).

    או בלשונו של הזוהר הקדוש: חלק אלוה ממעל.

-      הרב יכול להסביר את ההגדרה הזאת?

-      אני יכול, אך רק מעט. לפני שאני עושה זאת עליי להקדים שהנושא הזה מורכב וצריך הקדמות והרחבות ולכן לא מתאים לכל אחד. אני ממליץ לכל מי שמעוניין להרחיב בנושא שילמד את שער א' בספר  נפש החיים.

    וכעת אנסה קצת לבאר. אין הכוונה שהנשמה הכללית של עם ישראל היא חלק מהקב"ה במובן המקובל בעולם החומר, שהחלק מרכיב את השלם, יחד עם חלקים נוספים. חס וחלילה לומר כך, שהרי הקב"ה אחד לגמרי באחדות מוחלטת ולא מורכב מחלקים.

    הכוונה במילים האלה היא ש:

    "אין לישראל בעצמם שום מציאות ושום הוויה רק בו יתברך... והם לגמרי אל השם יתברך עד כי בטל מציאות עצמם אל השם יתברך" (נצח ישראל למהר"ל תחילת פי"ג).

                        "ישראל מושפעים ממנו יתברך מאמתת עצמו יתברך" (שם פי"א).

-      וזה מסביר את כל המעלות שלהם?

-      בוודאי. כדברי המהר"ל שם:

    "שישראל הם דביקים בו לגמרי עד שמצד דביקות זה מקבלים מן השם יתברך כל מעלה קדושה, כי אין ספק כי שני דברים אשר יש להם דביקות ביחד - מקבל זה מזה, מצד הדביקות מאחר שהם דביקים יחד... כי יש לישראל דביקות מכל צד... וזהו הדבקות הגמור" (שם פי"ב).

-      סליחה שאני מתעקש. אשמח מאד אם הרב ירחיב קצת יותר.

-      [2]"הקב"ה ברא את האדם, באופן שהוא מורכב מגוף חומרי ומנשמה רוחנית כמו כל העולם, שאף בנוי באופן של גוף ונשמה חומר ורוח. החלק הרוחני שבאדם ובכל הבריות הוא רצון של הקב"ה שאנו מגדירים בדרך כלל "אור" משום שאין לנו מילה אחרת שמתאימה יותר. הנשמה שלנו היא חלק מהאור הזה. האור הזה מחובר כל הזמן לבעל הרצון, למקור האור שהוא הקב"ה.

    כמובן שאין לנו כלל מושג ביחס שבין הקב"ה לבין האור המתגלה [זה קשור לאחדות של הקב"ה שאינה נתפסת אצלנו כפי שנבאר לקמן בעז"ה (פל"א)], ואין לנו שום כלים למדוד את הקירבה אליו. כשאנו מדברים על קירבה לקב"ה אנו מתכוונים באופן יחסי לשאר העולם ולעוצמת האור הקיימת בעולם.

    כיוון שאור זה הוא הגילוי של הקב"ה בעולם, אנו אומרים שאור זה הוא שמו של הקב"ה, שהרי כל דבר מתגלה לזולתו על ידי השם שלו.

    אנו אומרים בתפילת הרגלים "ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת". כל הנשמה של העולם, ובעצם כל הגילוי של האלוקוּת בעולם מתחבר קודם כל לעם ישראל. הנשמה הכללית של עם ישראל בעצם כוללת את כל האור המתגלה בעולם, ובאמצעות הנשמה הכללית הזו העולם כולו מתקיים ועל כן העולם לא יכול כלל להתקיים ללא עם ישראל.

    כל יהודי מקושר באופן ישיר לנשמה שלו, וככל שהוא מבטל את עצמו יותר לעם ישראל, כך הוא נהנה מיותר אור ושפע מהנשמה הכללית, בחינת נר ה' נשמת אדם. שאר העולם נהנה מהאור המתפזר לצדדים ולכן מבחינה פנימית רוחנית נשמה ישראלית חשובה לאין ערוך מכל דבר אחר שקיים בעולם".

-      עכשיו אני מבין נקודה נוספת שקצת הציקה לי בהתחלה. עשינו השוואות בין אהבת ה' לאהבת עם ישראל ולמדנו מזו על זו, אך היה לי קשה לקבל שהקשר היחיד ביניהן הוא שהתורה השתמשה בשתיהן באותה מילה - "אהבה".

-      ועכשיו אתה חושב שיש קשר מהותי וענייני ביניהן?

-      בהחלט. הרי נשמת ישראל היא גילוי אלוקי עליון ביותר ומושפעת "מאמתת עצמו יתברך". ממילא, לאהוב את עם ישראל זה במידה רבה גם לאהוב את הקב"ה, שהרי הם חלק אלוה ממעל. כאשר אתה אוהב יהודי אתה בעצם אוהב את הגילוי של הקב"ה שבתוכו. אתה אוהב את הקב"ה שיצר ומחיה אותו ונותן לו מציאות בכל רגע.

-      יפה מאד. אצטט בפניך את לשון המהר"ל ותרווה נחת:

    "כי דבר זה שאוהב הבריות הוא אהבת השם יתברך גם כן, כי מי שאוהב את אחד אוהב כל מעשה ידיו אשר עשה ופעל, לפיכך כאשר אוהב את השם יתברך אי אפשר שלא יאהב את ברואיו ואם הוא שונא הבריות אי אפשר שיאהב השם יתברך אשר בראם"

(נתיבות עולם ב' עמוד נ').

 

[1] אצטט את לשון ספר נפש החיים (שער א' פ"ה) - "ונשמת החיים של הכסא, הוא סוד שורש העליון של כללות נשמות ישראל יחד, שהוא יותר גבוה ומאד נעלה גם מהכסא. שהוא האדם שעל הכסא, כמו שנאמר שם "ועל דמות הכסא" וגו'".

[2] לאור הזהירות הנדרשת בנושאים כגון אלו העדפתי להשתמש בניסוחים ששלח לי מו"ר הרה"ג הרב שלמה לוי שליט"א.