יוצר האדם

משמש, שסק, ענבים, אבטיח, שזיף, אפרסק... איזה שפע!
בפעם הראשונה השנה אנו מחזיקים כל אחד מהם בידינו, מסתכלים, נהנים, מתפעלים, ומברכים: "ברוך ... שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". הברכה מובנת בפשטות, אך אפשר להבין אותה באופן נוסף. מפלא היצירה – על גווניה, ריחותיה וטעמיה – המוחזק בין אצבעותינו, אפשר ויתעוררו גם בקרבנו כוחות יצירה חדשים, כוחות של תוספת חיים.
חז"ל לימדונו כי בעצרת "נידונין על פירות האילן..." (ראש השנה פ"א מ"ב), הם מגלים לנו זאת, ומסתבר שזה נוגע גם לנו, כבני אדם. אנו משפיעים על האילן בשדה ועל יבולו, אך מעבר לזה ניתן לומר כי ביום זה אנו גם נידונים על פירות האילן שבנו. כמו בראש השנה בו נידון האדם - מתנת החיים היא כפי הרצון שלנו, ועל כן כדאי לנו להתעמק ביכולת שיש לנו להניב פירות, על ביטוייה השונים, ובעומק היכולת שלנו ליצור.

האדם בצלמו
לאחר הפסקה של כמה שבועות, שבות אנו לתקופת ה'חתונות'. אחת משבע ברכות הנישואין היא "ברוך אתה ה' א-להינו מלך העולם יוצר האדם" (ובברכה נוספת חותמים גם כן "יוצר האדם"), ומתעוררת השאלה: מדוע אנו מברכים ברכה זו בחתונה? היינו מצפות לברכה כזו עם לידת הוולד, או בברית המילה אצל הבנים. "מי השילוח" (בראשית, ד"ה ויאמר אלוקים) עומד על כך, שהיא הנותנת, האדם לא נקרא בשם אדם עד שהגיע לנישואין: "כי אף שהאדם נולד, לא נשלם בשלימות רק כשיתחיל להשתדל לעשות הויה חדשה, והוא כשנושא אשה". מהי שלימות זו? היכולת לפרות ולרבות, להוציא את הכוח הטמון באדם אל הפועל. במילים אחרות, זו היכולת ליצור. בדבריו הוא מציין חמשה שלבים בהתפתחות האדם: א) העיבור; ב) התפתחות העובר בהריון; ג) הלידה; ד) תינוק שנגמל ומתחיל לעשות פעולות; ה) נישואין. אלו חמישה שלבים בהתפתחות, שהם למעשה גם חמשה שלבים בעצמאות. זהו תהליך יציאת האדם מכלל המקבל, הפאסיבי, להיותו נותן, פועל ומעניק חיים מעצמו.
אין ספק שדבריו מתבארים כפשטן, אך יש להם גם משמעות נוספת בנפש האדם. כל תהליך התפתחות והבשלה נפשית עובר דרך השלבים הללו, כשגולת הכותרת של התהליך היא הוצאת הכוחות אל הפועל. מסתבר, שאיננו עוברות בכל שלב רק פעם אחת בחיים. באופן ספיראלי, כוחות שונים בקרבנו עוברים דרך התהוות, השהייה, הוצאה ראשונית, עיבוד וגימור, שמעמידים את התוצרת כעצמאית, וממילא – כפועלת מעצמה (אפילו יצירה 'דוממת' פועלת 'מעצמה', כאשר הוצאנו אותה למרחב של האחרים, והיא מעלה אצלם מחשבות, רגשות וכד').
חשוב לנו גם כהורים וכמלמדים, לשים לב לכך שאנו שואפים להביא את ילדינו-חניכנו, לעמידה על רגליהם ודעתם. להיות "גומלי-חסדים", לגמול אותם מן החסד, כך שהם עצמם יוכלו להמשיך ולעשות חסד, ולסלול דרכים חדשות.
אם נחזור לראשית הדברים נראה, כי על כולנו לשאוף כל הזמן "לפרות ולרבות", ליצור ולחדש. כל אחת שיש 'חלום' בקרבה, צריכה להתייחס אליו כאל 'חלמון', נקודת ראשית של וולד, לפתח אותו, ולהולידו אל תוך העולם. עולמנו זקוק ליצירות של כולנו: כפשוטו - בניגון, אומנות, כתיבה, תנועה וכד', אך גם בקידום יוזמות ורעיונות בכל תחום. קחו את מה שבוער בעצמותיכן, והפכו אותו למציאות!

התקין לו ממנו
עבר לכן בראש משפט כגון: 'כולן פועלות, כולן עושות דברים גדולים, ורק אני, בין הבקבוק והכלים, מתעסקת בקטנות כל כך...?'. אפשר ליצור, ובגדול, גם בתוך הבית פנימה. הבתים שלנו יהיו עוצמתיים פי כמה וכמה, ככל שנתייחס לכל מה שאנו עושות בין כתליו, כיצירה.
זה נכון לאלה מאתנו שהן עקרות בית במשרה מלאה, אך גם כלפי אלה מאתנו שמשלבות בית ומשרה. ריבוי הכישורים, הכשרונות והיכולות שלנו, יכולים וצריכים לבוא לידי ביטוי בתוך בתינו פנימה.
היצירתיות שבנו יכולה לבוא לידי ביטוי מרבי בעבודתנו עם הילדים; בהפעלות שלהם, בתכנים שאנו מעבירות להן, ועוד ועוד. ניתן לנסות מדי פעם לספר סיפור חדש לילדים, סיפור שהוא פרי המצאתנו; אפשר לעשות הצגה לכבוד ראש חודש, או לחבר חידון אתגרי לסעודת שבת וחג. בתחום אחר, אפשר מדי פעם להשאיר לבני המשפחה, כהפתעה, שיר קטן מפרי עטנו. אלה רק דוגמאות קטנטנות, קחו מעוף, כיד הדמיון הטובה עליכן!
כמובן, שאנו יכולות להשתמש ביצירתיות גם באפיקים נוספים, כגון לפתרון בעיות, לארגון וכד'. כאמור, כל פעולה שלנו תהיה עוצמתית בהרבה אם נוסיף בה חיות חדשה, חיות של יצירה.
הדבר כולל גם את עבודותינו השוטפות. כל נגיעה היא למעשה יצירה, ואפילו אופן סידור השולחן. טביעת אצבעותינו מורגשת בכל פינה בבית, ואם אך נהיה מודעות לכך, ייתכן וישתקפו בהן גם תביעות נפשנו. הדבר נכון במיוחד בתחום הבישולים. מעבר ליצירה האפשרית באמצעות גיוון וניסיונות חדשים בין בתוכן ובין בצורה, מעשי ידינו הן גם יצירות המשקפת את פנימיותינו. בשם רבי פנחס מקוריץ אומרים כי "החלות של שבת ויו"ט, כשהן תופחות ועולות כדרך לחם חמץ ונראות יפות – הרי זה על ידי האשה ובעלת הבית, כי היא נקראת לחם, כמו שכתוב 'כי אם הלחם...', וכשהיא אינה בפנים זועפות, גם החלות הן יפות, ולהיפך בהיפך" (מובא ב"סיפורי חסידים" סוף פרשת חיי שרה).
הזיקה בין המזון ומצב נפשנו (שנכונה כבר בזמן ההנקה, ראי לקוטי מוהר"ן ח"ב, ב'), מזמינה אותנו ליצירה מסוג נוסף, והיא היצירה הרוחנית. פיתוח ושכלול של צלמנו ומידותינו, בלימוד, תפילה, חסד, ובעבודה פנימית. "ברוך ... יוצר האדם", ליצור מעצמנו הויה חדשה.
תוספת יצירה ויצירתיות בכל התחומים, ובפרט בתחום הרוחני, יוסיפו הרבה שמחה ואושר לבית ולעצמנו. אולי אפילו נמצא את עצמנו מתוחות וכועסות פחות: "...יסוד הכעס בא מצד חסרון היצירה הרוחנית. קיבוץ כוחות רוחניים העומדים לצאת אל הפועל בציור ובתפארת מובלט, דוחקים את הנשמה ומצערים אותה בקיצפון פנימי ... וכל מה שהיצירה הרוחנית מתרחבת, כל מה שהפלגים של הדעה הרחבה מסתעפים בעזוז מרוצתם, כל מה שהתורה תתגדל ותתאדר, השלום מתרבה בעולם, אז יחזיק במעוזי יעשה שלום לי, שלום יעשה לי" (אוה"ק ח"ג, עמ' רמג).
ולרווקות שבינינו. באיזון העדין שבין המתנה לחתונה ואי-ישיבה בפאסיביות ייאושית, ניתן להמשיך ולהשתכלל, לפתח כשרונות ויכולות, מתוך מודעות ורצון שבבא העת את הכוחות הללו נכניס לתוך הבית שייבנה, כדי שהבית יהיה הרבה יותר מלא ויפה (שמעתי הכוונה זו מטלי שפיגל בשיעור ב"בנין שלם").

בנין עדי עד
עסקנו בתחומי יצירה שונים, אך דומה שמהפלאיים שבהן היא יצירת האדם. על אף שהקב"ה הוא יוצר האדם, ניתנה לנו הזכות להיות שותפים במעשה בראשית – 'שלשה שותפים הן באדם, הקב"ה ואביו ואמו" (קידושין ל, ב).
השותפות מכילה גם את האפשרות להשפיע על היווצרות החיים שבקרבנו. כנשים, היצירה הפלאית הזו מתרחשת בקרבנו, וממילא יש לנו אפשרות רבה של שכלול יצירתה (וזאת כבר מהמחשבה בראשית היצירה, ראי תניא פרק פ"ב). במשך תשעת חודשי ההריון, השותפות ביצירת האדם היא מוחשית ביותר, וכדאי לדעת שיש הרבה שאנו יכולות לעשות בהשפעה על היצירה הזו. לא רק האוכל שאנו אוכלות (או לא אוכלות) משפיע על העובר. שמעתי ראיון עם אשה מסין, שכל ילדיה הם גאונים מתמטיים בלתי רגילים, והאם ייחסה זאת לכך שבמשך כל ההריון היתה קוראת בקול ספרי מתמטיקה.
מסתבר, שההשפעה איננה נוגעת רק לפונקציות המתמטיות של האדם החדש שבקרבנו. כל מחשבה, דיבור או מעשה שלנו בעת ההריון, מותיר רושם על הוולד. באופן מיוחד שמעתי הדרכה מהרב גינזבורג שליט"א, לעסוק הרבה בניגון ניגונים וסיפור סיפורים בעת ההריון. ייתכן ויש קשר בין הניגון והסיפור, שהם עניינים יצירתיים יותר, לעצם היצירה של הוולד.
מעבר לכל אלו, ידועה ההשפעה הגדולה שיש לתפילות בעת ההריון על העובר. ישנן תחינות מיוחדות לתקופת ההריון (כפי שמופיע בספר התחינות "תפילת חנה", ועוד), אך אפשר וכדאי גם מעצמנו להתפלל תדיר על יצירת החיים שבקרבנו, בכל מה שנוגע לשלמותה הפיזית והרוחנית.
ברוח הדברים הללו הורה הרבי מליובאוויטש לנשים בהריון הוראות שונות: "הנהגת האשה בתקופה ההריון משפיעה על הוולד, לכן מנהג נשים צדקניות שבתקופת ההריון הן משתדלות להוסיף בקיום מצוות ומעשים טובים", וכן "לטובת הוולד שבזמן ההריון האשה תסתכל על דברים קדושים וטהורים, ותשתדל להימנע מלהביט על דברים לא טהורים", וכן "בתקופת ההריון כדאי שתתן כל ערב שבת ויום טוב לפני הדלקת הנרות צדקה, וכדאי שזה יהיה במספר של 18 (חי), ולקופת רבי מאיר בעל הנס" (מובא ב"הבית היהודי", הרב קרסיק, עמ' 488).
אם נשים לב לכך – היצירה הגדולה מכולן, יצירת האדם, נעשית בתוך הרחם החשוך, ומלווה בכאבים רבים. מסתבר, שיצירות גדולות נוצרות דווקא מתוך קושי וכאב. הדבר איננו חייב להתבטא דווקא בייסורים פיזיים, ישנם גם ייסורים רוחניים שתוכנם הוא מאמץ ומסירות נפש (ראי ביאור ה"נתיבות שלום" לדברי רשב"י בברכות ה, א: "שלש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל, וכולן לא נתנן אלא על ידי יסורים").
בהקשר זה נזכור שנשים יקרות רבות לא זוכות ליצירת חיים ברחמן, ונסיונן מי ישערנו. גם הנשים הללו יכולות 'לפרות ולרבות' בדרכים אחרות, וליצור חיים חדשים. בהקשר של יצירת האדם נזכיר גם את פתגמו של אדמו"ר הזקן, שמצוות פרייה ורבייה משמעה לעשות עוד יהודי...

ברוך אתה ה'
ערב חג השבועות, ערב הזמן בו אנו נידונים על הפירות, ניקח זמן לחשוב, לרצות ולחלום על פירות חדשים. במהלך החג אפשר לבקש ולהתפלל שנזכה לפרי הבטן, שנזכה ליצור בית מלא שמחה, חיות ועוצמה, שנזכה לחדש וליצור בכל תחומי חיינו הרוחניים והגשמיים, שנזכה להוציא אל הפועל את כל הכוחות שבקרבנו, ושנזכה לראות פירות לעמלנו.
אנו נמצאות עכשיו בתקופת הקיץ, בה כל הכוחות הרדומים של החורף יוצאים לאור עולם. זהו זמן גדול לפעול, ליצור ולשכלל את העולם.
יהי רצון שנזכה להביא מביכורי פירותינו לבית המקדש, שראשית כוונתינו ביצירתנו תהיה לשם שמיים, והעולם כולו יתברך, ויתמלא חיים חדשים. "תנו לה מפרי ידיה ויהללו וגו' מעשיה".