מדוע הנוער לא אוהב גמרא- סיבות ופתרונות

הנוער הדתי לא אוהב ללמוד גמרא. הוא טוען טענות, וידועות הטענות של בני הנוער בקשר ללימוד הגמרא. מדוע הנוער לא אוהב גמרא? התשובה מאוד פשוטה, וישנם כמה סיבות לכך, שאותם אפרט במאמר הבא: א. השפה. הגמרא לא כתובה בעברית, כידוע לכל, וזו בעיה. אם אז כתבו את הגמרא בארמית על מנת לעודד את יהודי בבל ללמוד את הגמרא בשפתם, היום זה בדיוק הפוך. היום הנוער מתלונן על כך שהשפה מסובכת. היא מסובכת בעיקר בגלל שחוץ מבשיעור גמרא – אין לשפה שימוש! הרי לא לומדים לבחינה בהיסטוריה עם ספרי לימוד לארמית, לא מנהלים שיחות אישיות עם חבר בארמית. המצב הוא שהתלמיד נכנס לשיעור, ובמשך שעתיים נשאר בשפה אחרת מעברית – שפה קשה לו – ואחר כך חוזר לעברית. נכון שההסברים של המלמד הם בעברית, אך בכל זאת – משהו חסר. הפיתרון: ישנם כמה פיתרונות. האחד – לקרוא יחד עם התלמידים את הגמרא במנגינה יחודית, ולאחר כל משפט לחזור עליו באותה מנגינה בעברית. השני – פשוט לתרגל את השפה: הפתיעו את התלמידים בבחני פתע באמצע שיעור קודש אחר, בחנו כמה תלמידים אקראיים על המילים האחרונות. עוד פיתרון הוא פשוט לבקש מהתלמידים להסביר בלשונם את הגמרא. רק כך הם יתחילו להבין את השפה, לקשר אותה לעברית, וכמובן להסביר להם את הצד הלשוני שבדבר. כמובן, לקשר הרבה לעברית – מאי = מה, טעמא = טעם, וכו'. ב. המלמד. המלמד הוא בעיה עיקרית וגדולה. המלמד של בני הנוער הוא בדרך כלל תלמיד חכם מופלג, אדם חביב וחכם מאוד. המלמד מלמד גמרא כבר 20 שנה ויותר, יש לו שם בכל הישיבות בארץ, אבל הוא לא מצליח להבין את ההבדלים בין רמות התלמידים. הוא רגיל ללמד אנשים מבוגרים, רציניים, בני תורה דגולים וחכמים, וכך, כאשר הוא נכנס לכיתה י', הוא מתחיל ללמד ברמה של ישיבת הסדר, למרות שהכיתה לא מוכנה לזה. הוא לא מתעכב על פירוש הכל, הוא קופץ ישר לדרשות ולפלפולים, כי בישיבת ההסדר לא צריך להסביר – שם קופצים לפלפולים. המלמד בדרך-כלל דורש מהתלמידים הרבה מאוד, הוא מלמד בצורה יבשה ומתעכב רבות על פירושים שונים. אצלו אין טבלאות או ציורים. הפיתרון: אל תלכו על האיש הנודע, על המפורסם. לכו על הצעיר והיצירתי. בדרך כלל המלמדים הצעירים באים מגובים בציורים, טבלאות, סיכומים, שיטות. הם מאוד פתוחים ומדברים אל הנוער. ג. הנושאים. הנושאים זהו נושא בעייתי ועיקרי אצל הנוער הדתי-לאומי, וטבעי שכך. הגמרא מתובלת במעט הומור, רובה תיובתות, ברייתות, קושיות, אמר ליה, פליגי בה רב אחא ורבינא... הסוגיות אינן רלוונטיות כיום, הן לא אקטואליות והן לא מדברות אל הנוער. הרי הגמרא לא תעזור לתלמיד הממוצע בכיתה ט'-י' להצליח במבחן בהיסטוריה מחרתיים, היא לא תעזור לו לחשוב על הצגה לחניכיו בחודש ארגון. המלמדים טוענים שיש ללמוד את הגמרא כי היא עוזרת לאדם וכי היא חשובה, אך הנער לא מבין איך היא עוזרת לו. הוא שואל, איך אמירות וויכוחים של אמוראים יעזרו לי בחיים?". הוא לא מוצא טעם להתפלסף בהלכה, אם המשנה והמשנה ברורה מסכם הכל בצורה יפה. הפיתרון: טוב, את הגמרא אין אנו יכולים לשנות. הגמרא כתובה, ואז זה היה מאוד אקטואלי. רק נסו לקשור את בעיות הגמרא לסיפור יומיומי. לדוגמה, זכורה לי דוגמה שהודגמה בבית-ספר יסודי כלשהו, בו דנה הגמרא מה יהיה אם ראובן השאיל לשמעון חפץ, שבזמן ששמעון החזיר את החפץ כבר לא היה לו ערך בשוק. המלמד בבית הספר היסודי השווה את הנושא לילד שמשאיל לחבירו קלפי איסוף עם תמונות, והשני הבטיח שיחזיר לו. כשהחזיר לו כבר נגמר המבצע ולקלפי האיסוף לא היה ערך בין הילדים. כך התלמידים, שהיו בכיתה ד'-ה' הבינו היטב את המחלוקת. נסו "להלביש" כמה שיותר את הסוגיה על ימינו. אלו רוב הבעיות באופן כללי מאוד שהנוער נתקל בהם, וזה גורם לו להמאיס על עצמו את הגמרא. הוא משתעמם בשיעור, לא מצליח בזה, וזו לא רק אשמתו. בעזרת שיטות לימוד מוצלחות, בעזרת מלמד צעיר ומרענן, בעזרת תרגום השפה וידיעתה, נצליח להחזיר את בני הנוער אל הגמרא האהובה והחשובה.