עיסוק בשאלות אמונה בדור של תהיות- כיצד?

הכלל ההלכתי האומר שלפעמים מתוך חומרה מגיעים לקולא, נכון גם בענייני אמונה. ישנה אסכולה האומרת שענייני אמונה מאד גבוהים ואי-אפשר לדבר עליהם במושגים פשוטים. ניסיון להסביר דברים גבוהים במילים נמוכות מקטין את ערך הדבר הגבוה. מה הפתרון המקובל? לא מדברים כלל, או שמדברים בשפה גבוהה שהשומע ששאל ותהה, אינו מבין כלל. על גישה כזו אפשר לומר ברוב המקרים: "יצא שכרו בהפסדו". דור התהיות שואל ורוצה תשובות. אם לא נענה לו בכלל או שנענה תשובות גבוהות שאינו מבין כלל, הוא יחפש תשובות ומשמעויות במקומות אחרים. אי-אפשר לנסות ולהטעות את דור התהיות, לנסות להרדים אותו ולהקהות את חושיו. זהו דור של חוצפא. דור שיאמר לעונים לו עקלקלות בצורה הכי "דוגרית", הכי ישירה "אותי לא מסובבים", "תן תשובה!" ואם אין תשובה הוא בועט. אז מה עושים במצב כזה שבו מצד אחד אי אפשר לענות את התשובות הגבוהות ומצד שני אי-אפשר שלא לענות כלל? התשובה טמונה בביטוי "ירידה לצורך עלייה". ירידה בגיל וירידה במה. מה לנו גדול יותר מהתורה עצמה? האם בגלל גדולתה ועמקותה לא צריך להתחיל ללמד אותה כבר בגיל צעיר??? מתחילים ללמד כבר בגיל צעיר ברובד רדוד למדי, לפי הבנת הילד. האם ילד שסיים ללמוד חומש ויקרא בכיתה ה' כבר יודע אותו היטב? ברור שלא. הוא עוד יחזור עליו פעמים רבות ובכל פעם יעמיק עוד ועוד. נותנים לו הכרות ראשונה עם החומש כבר בגיל צעיר. משתדלים לעשות זאת בשפה קלה, בדרך חווייתית ומשקיעים אנרגיה רבה במציאת דרכים שונות ומשונות להקל על הלימוד ולקרב את הדברים.על אברהם אבינו מלמדים כבר בגן. באחרונה קיים ויכוח על "תנ"ך בגובה העיניים". אבל על "תנ"ך בגובה הגן" לא מתווכחים, זה ברור לכולם שבגן מלמדים על אברהם אבינו. האם הילד בגן מסוגל להבין את גדולתו וענקיותו של אברהם אבינו? ברור שלא. אך זהו התחלה של מסלול בניה. מסלול שיביא בסופו של דבר בגיל גדול להבנת הדברים. כך צריך לעבוד גם באמונה. מי מכיר חוברת עבודה לכיתה א' על מסילת ישרים, על "אורות" או על שמונה פרקים לרמב"ם??? לא. זו אינה בדיחה. מסילת ישרים עמוק יותר וקשה יותר מחומש? כמו שעיבדו חוברות על התנ"ך אפשר לעבד חוברות על ספרים אלו. בשנים האחרונות יצא לאור הספר "הכוזרי לבני הנעורים". זהו בהחלט הכיוון הנכון. עכשיו צריך גם את " הכוזרי לגיל הרך". העיסוק בסוגיות של אמונה כבר בגיל הרך אמור להשיג 2 מטרות: הראשונה – הכרת מושגים ומונחים בנושא אמונה, דבר שעשוי לגרום לכך, שכאשר הילד יגיע לגיל השאלות והתהיות, הדברים לא יהיו לו חדשים. אמנם הוא לא יזכור בדיוק מה למד, אך יזכור שיש תשובות וידע גם היכן לחפש אותן. המטרה השניה משמעותית הרבה יותר- יצירת ערוצי תקשורת בין הנוער התוהה לבין המבוגרים שזכו למצוא את התשובות. אם אנחנו מטילים ווטו על כל עיסוק בעיני אמונה גבוהים בגיל הצעיר, הילד מקבל מכך מסר: אלו דברים שאסור לדבר עליהם! כשהיה בגיל צעיר ושאל ותהה,"סובבו" ונתנו לו תשובות מתחמקות. הילד קלט, והבין שיש נושאים שעליהם אסור לשאול, על זה לא מדברים. כאשר ילד זה יגיע לגיל שתהיות אלו יתחילו לכרסם בו, הוא לא יבוא לדבר עליהם. הוא יהיה חסום, מכיוון שזהו המסר שהוא קלט בצעירותו. חייבים לדבר על הכל! חייבים לתת את כל התשובות האמיתיות והעמוקות כבר בגיל צעיר. כאמור, צריכים לחשוב איך לומר זאת, אבל אסור ל"סובב", חייבים לומר וחייבים גם ליזום זאת. אין להסתפק בתשובות כאשר ישאלו השאלות אלא ליזום את הלימוד מלכתחילה. ילדים כיום שומעים הכל ויודעים הכל. לדוגמא, הילדים היום חווים את כל המצב הביטחוני-כלכלי השורר בארץ. האם מישהו יזם שיעור קבוע במערכת לעסוק בהבנת הקשר של עם ישראל ארץ ישראל ותורת ישראל? האם משהו ניסה ללמד אותם את "למהלך האידיאות בישראל", כמובן ברמה שתתאים להם? לרוב אנחנו מגיבים לשאלות המתעוררות בעקבות מקרים שקורים, גם אז לא עונים בדיוק תשובות אמיתיות. מי אם כן עוסק בזה באופן שיטתי? התקשורת. והילד מוצא שם תשובות, כמובן לא אמוניות. בהקשר לנושא של "יצרא דעריות" מדוע אין מתחילים לשוחח על זה כבר בגן? כשמורה מגיע לפרקים בתורה הקשורים לנושא, פעמים רבות הוא נבוך, או שהוא מדלג או שהוא ממציא כל מיני דברים,העיקר לא לומר את הדברים האמיתיים. והילד קולט. והילד מבין שאלו נושאים שעליהם לא מדברים, כיוון שהמורה דילג על הקטע או "סובב" את תלמידיו בתשובה כלשהי. ואז כשהילד יגיע לגיל שבו הוא מתחיל להתמודד עם יצר זה, הוא לא יבוא לדבר עם המבוגר, כיוון שהרי קלט ש"על זה לא מדברים". כך זהו המצב בעוד תחומי אמונה. ילד מפחד לשאול על מהות התפילה כי אף פעם לא דברו אתו על זה. בעיניו המורה מתפלל בשיא הדבקות והוא מפחד לשאול כי יחשבו שהוא לא בסדר. האם פעם המורה סיפר לתלמידיו שגם לו יש לפעמים קשיים לכוון? והאם מישהו ניסה להסביר לילדים על התפילה ע"פ "נפש החיים"? אם לא , אז מה הפלא שאח"כ מואסים ובועטים בתפילה? דור של תהיות רוצה הסברים עמוקים ואמיתיים. יש להגיש לו את זה בשפה המתאימה לו, גם אם כתוצאה מכך נאלצים לומר חלק מהדברים בצורה רדודה יותר. עדיפה אמת רדודה על פני שקר עמוק. אם הדברים שנאמרו לעיל הם אכן הכיוון הנכון לעיסוק בשאלות של אמונה בדור של תהיות, ניתן להקשות קושיא לא פשוטה: מדוע לא פועלים בכיוון הזה?? כיון שהקושיא לא פשוטה, גם התירוץ לא פשוט. ישנן מספר סיבות לכך. ראשית לא מדויק לומר שלא פועלים כך בכלל. יש מקומות בהם כן פועלים בכיוון הזה. בביה"ס שבו אני מלמד, בי"ס ממ"ד תורני, נכתבו מספר חוברות עבודה בנושאי אמונה הנוגעות בדברים מאד עמוקים בצורה המתאימה להבנת הילדים. לדוגמא, היה רצון לעסוק בסוגיא של "יראת שמים". בתחילה המורים היו פסימיים: כיצד ניתן להביא דברים אלו להבנה של ילדים בבי"ס יסודי? אולם לאחר שהתגייסו כולם לחשיבה משותפת,יצאה חוברת עבודה שהילדים למדו וב"ה הבנתם ושמחתם בלימוד היו גדולים. ישנם עוד מקומות שעובדים ומפתחים חומרי למידה בנושאי אמונה. זה מתחיל לחלחל. אבל עדיין לא במידה מספקת ושוב נשאלת השאלה: מדוע? תשובה ראשונה כבר נאמרה למעלה, צריך להשתחרר מהתפיסה שאין לעסוק בנושאי אמונה ברמה נמוכה כי זה הקטנת הדברים. תשובה שניה היא, שיתכן שמבוגרים רבים- הורים ומורים לא מודעים בעצמם לנושאים האמוניים. לא לימדו אותם בביה"ס. ואלו שכן יודעים, לא תמיד מוכשרים להעביר את נושאי האמונה בדרך שתהיה מובנת ותתאים לרמת השומע. צריך שיתוף פעולה. צריכים לשבת צוותים הכוללים אנשי אמונה ואנשי חינוך וביחד לבנות תוכניות לימוד בנושאי אמונה כבר בגיל צעיר. וכאמור לעיל, נושאי אמונה אלו צריכים להקיף את הכל. פחות מזה, זה חסר ערך. בעידן שבו החשיפה של הנוער לדברים שונים היא בעיצומה, אי אפשר לרצות אותו בפחות מהכל. כל נושאי האמונה. צריך לעסוק בכל התשובות האמוניות בדרך הכי עמוקה! כי אם לא ניתן לו עומק, הדור יחפש אותו במקום אחר, בכל מיני מקומות שונים ומשונים במזרח הרחוק או במקומות קרובים יותר פיזית, אבל עם יכולת התרוממות נפשית- סמים... דור של תהיות צמא לקדושה. דור של תהיות צמא לאמונה. כשרק נותנים לו קצת הוא רץ לשם בכל כוחו. זכור לי כינוס שערכה תנועת "מבראשית" בראשותו של הרב מוטי אילון שליט"א ביד אליהו לפני חג השבועות. ההתראה לאירוע לא היה ארוכה, אבל איזו נהירה הייתה לשם. רוצים קדושה ואמונה! אבל אם ניתן דברים מזויפים, זה לא ילך! אם נבין שצריך לרדת כדי לעלות אח"כ, גם בגיל וגם באיכות, נוכל להתחיל לנצל את כל הכלים העומדים לרשותנו- רדיו, טלוויזיה, אינטרנט, עיתונים, דואר וכו' כדי להפיץ את דבר האמונה. בוודאי שא"א ע"י הטלוויזיה להתחיל עם הדברים בשיא עמקותם. צריך להוריד קצת את הרמה ולחשוב איך הדברים יקלטו. וכאשר הם יקלטו הם יהוו מגנט ענק שימשוך את כל הדור לעסוק באמונה לעומק. ומכאן ועד ל "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים", הדרך תהיה מאד קצרה, בעז"ה.