תקשורת מאוזנת

מנחה החדשות: "נעבור לנושא הבא. כפרים רבים באזור הנגב, סובלים מזה שנים מהתעלמות והזנחה של כל משרדי הממשלה. אליך, יוסי, כתבנו בדרום".
יוסי: "כפי שאמרת, חיים, מדהים להיווכח, שבישראל של שנות האלפיים אזרחים צריכים לסחוב מים מהמעיין אל מעלה הגבעה בה הם גרים, משום שהמדינה אינה מכירה ביישוב שלהם, ואינה סוללת כביש גישה ליישוב. אין חיבור לתשתיות, ולכן התושבים צריכים לספק לעצמם מים, ולהפעיל גנרטור פרטי, כי חברת החשמל לא חיברה אותם. כך למשל בכפר עוג'א, כפר בו גרים כחמישים משפחות מהשבט הבדואי "חמאסין", פגשנו את דאוד, ושוחחנו עמו. נראה את הכתבה שהכנו בעניין".
כתבה: "שלום דאוד. כמה שנים אתם גרים פה?
משהו... כמו עשר שנים.
ומים? חשמל? יש לכם?
לא. שום דבר.
איך אתה מסביר את ההזנחה הזאת?
וואללה, אלה במשרדים של הממשלה כל הזמן אומרים אתם לא חוקיים אתם, לכו תגורו ברהט, אבל תראה, ליהודים פה כל הכפרים שלהם, כל הקיבוצים, יש הכל, לא חסר שום דבר, למה לנו אין מים, למה? אלה תמיד דופקים את הבדואים".
מנחה: "שלום לך, מר דניאל אברהמי, ראש המחלקה לכפרים לא מוכרים במשרד השיכון".
מר אברהמי: "שלום".
מנחה: "ראית עמנו את המראות הקשים בכתבה. האם ניתן להסביר מדוע משרד השיכון אינו דואג לתשתיות מינימליות לכפרים הבדואים בנגב?"
מר אברהמי: "ברצוני להבהיר לך ולצופים: הכפר עוג'א, שהוצג בכתבה, וכן שאר הכפרים הבלתי מוכרים באזור הנגב, הם כפרים לא חוקיים, אשר חלקם נבנו ללא אישור על אדמות מדינה, וחלקם על אדמות פרטיות. לא ייתכן שכל אחד יבנה היכן שהוא רוצה ללא אישור מהגורמים..."
מנחה: "סליחה, היכן הבדואים אמורים לחיות, באוויר? איזו התנהלות זו? אם הכפרים עדיין לא מאושרים, זו בעיה שמשרד השיכון צריך לטפל בה בהקדם, ולא לזרוק את הבעיה על האזרח חסר הבית!"
מר אברהמי: "אנחנו הצענו להם מעבר מסודר לישובים חוקיים, אך לצערי..."
מנחה: "מי בכלל קבע שמדובר ביישובים לא חוקיים? אני מודה לך מר אברהמי. ושלום לפרשננו המשפטי משה בר דרומא".
פרשננו: "שלום חיים".
מנחה: "מהי העמדה המשפטית ביחס לכפרים המוזנחים על ידי הרשויות?"
פרשננו: "שמעתי את דברי מר אברהמי, שדיבר על 'כפרים לא חוקיים'. חשוב שיהיה ברור: העובדה שבמשרד השיכון קיימת בירוקרטיה, ולא מסיימים את הנהלים החוקיים בקצב הדרוש, לא מאפשרת למנוע מאזרחים את זכויות היסוד שלהם. ברצוני לצטט את פסיקת שופט בג"ץ, מיכאל חושי, הרלוונטית לעניין, מתיק 'ג'אבר נגד ממשלת ישראל' בה נאמר: 'על הרשויות לזכור כי משעה שנחקק חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, אין בידיהן שיקול דעת אם לספק את צרכי הקיום של התושבים אם לאו. חוק יסוד כבוד האדם וחירותו אינו מנחה אותנו רק בשב ואל תעשה, אלא כולל גם הנחיות של קום ועשה. אין לך פגיעה קשה יותר בכבוד האדם, משלילת זכותו לגור במקום בו הוא חפץ, תוך סיפוק צרכי חייו אשר בלעדיהן לא ייכונו חיי אנוש ומשפחתו עלי אדמות בעידן מתקדם כעידננו. וכלשון הכתוב: חביב אדם שנברא בצלם'. ההתנערות של משרדי הממשלה מאחריותם היא מבישה, ואני תקווה שמישהו ירים את הכפפה ויפנה לבג"ץ כדי לאכוף על הרשויות את חובתן הבסיסית".
מנחה: "כן, כולנו תקווה. תודה לך פרשננו המשפטי, משה בר דרומא".
פרשננו: "תודה חיים".
מנחה: "נעבור לנושא הבא. ברחבי יש"ע קיימים כבר למעלה ממאה מאחזים בלתי חוקיים, והרשויות? מתעלמות מהבעיה העולה ותופחת לנגד עינינו. כתבנו בשטחים, יובל, הכין כתבה על העניין".
כתבה: "כאן, באזור בנימין, אשר נקרא בפי רבים 'ארץ המאחזים', לא שמעו על החוק. מאחזים נבנים כל שני וחמישי ללא אישורים, תוך העלמת עין של כל הגורמים שהיו אמורים להתמודד עם התופעה. המאחז שכעת אנו רואים הוא המאחז 'רקם', שהוא אחד המאחזים הותיקים באזור, וחיים בו כחמישים משפחות במבני קבע. שוחחנו עם מזכיר המאחז.
שלום דויד, כמה שנים אתם גרים פה?
בערך עשר שנים.
ואישור חוקי להתיישב פה, יש לכם?
טרם הוסדרו כל האישורים הדרושים, אולם היישוב קיבל תמיכה וסיוע מכל משרדי הממשלה, כולל גורמי הצבא, בכל השלבים, עד השנה האחרונה בה החלו כל הגופים להתנער מההתחייבויות שלהם כלפינו. אני רוצה להזכיר שעלינו לפה בברכתו של ראש הממשלה, שאני מאחל לו רפואה שלמה, שקרא לי למשרדו לפני כעשר שנים ואמר לי: למה רקם ריקה?
ואיך אתה מסביר את זה שבמשך עשר שנים שאתם גרים פה באופן בלתי חוקי, ולא פינו אתכם? מה עם הציות לחוק?
צריך שיהיה ברור: לא נטלנו את הקרקע מאף אחד, אלא קנינו אותה כדין מהבעלים, ובידינו האישורים המוכיחים זאת. הניסיונות לגרש אותנו מכאן בשל עיכובים בירוקרטיים, לא נובעים מדאגה לשלטון החוק אלא ממניעים פוליטיים של השמאל הקיצוני".
מנחה: "שלום לך חברת הכנסת זיוה גאון".
זיוה: "שלום חיים".
מנחה: "איך את מסבירה את התופעה? במדינת ישראל באזור שלם החוק אינו נוכח בכלל!"
זיוה: "אתה צודק מאד, חיים. מדובר פשוט בצפצוף ארוך ומתמשך על עצם הריבונות של מדינת ישראל. אני פניתי ליועץ המשפטי לממשלה וקראתי לו לטפל בתופעה לפני שיהיה מאוחר. לצערי הגורמים מתמהמהים, ובינתיים קמה לה שם מדינה בתוך מדינה, שם אין חוק, אין משפט, אין אכיפה, ואין בג"ץ. אני אומרת כל הזמן שללא שמירה על שלטון החוק – לא תהיה לנו מדינה. עלינו לזכור שמדובר בגורמים העוינים את הדמוקרטיה, את זכויות האדם ואת שלטון החוק".
מנחה: "תודה לך, חברת הכנסת זיוה גאון. ושלום לך פרשננו המשפטי משה בר דרומא".
פרשננו: "שלום חיים".
מנחה: "מהי העמדה המשפטית לגבי המאחזים הבלתי חוקיים?"
פרשננו: "שמעתי את דברי המתנחל שהובא בכתבה, שטען שהם זוכים לגיבוי ממשרדי הממשלה, ואני רוצה שיהיה ברור: העובדה הזאת, שגורמי שלטון נותנים יד ומחפים על עבירות הבנייה הבלתי חוקית של המתנחלים, היא ההופכת את העבירות הללו לחמורות שבעתיים. כאשר הגורמים האמורים לשמור על החוק ולאכוף אותו, הם אלו שנותנים יד לעבריינים – זהו סופו של שלטון החוק. ברצוני לצטט את פסיקת שופט בג"ץ, אליהו פרובוקצ'יה, הרלוונטית לעניין, מהתיק 'מצפה גלעד נגד ממשלת ישראל', בה נאמר: 'שמירה על שלטון החוק, היא נשמת אפה של הדמוקרטיה, ובלעדיה – לא תיכון. מדינה אשר לא תאכוף את חוקיה, ותאפשר בניה פרועה לכל מאן דבעי בכל אתר אשר יחפוץ, תהפוך עד מהרה לג'ונגל ותאבד את זכות קיומה'. ברור לכל שהדברים יפים גם לנושא שלפנינו. אני תקווה שמישהו ירים את הכפפה ויפנה לבג"ץ כדי להניע את גורמי אכיפת החוק לבצע את חובתם".
מנחה: "כן, כולנו תקווה. תודה לך פרשננו המשפטי, משה בר דרומא".
פרשננו: "תודה חיים".