לזכרה של אדווה

במוצאי שבת הבא יערך ערב זיכרון לאדוה פישר הי"ד, שנרצחה בפיגוע בצומת גהה בנר שביעי של חנוכה לפני שנתיים. אנא הקדישו לי מספר דקות כדי לספר לכם על הבחורה המיוחדת הזאת שהשפיעה על חיי ועל כל סביבתי.
אדוה פישר גדלה בשכונת קרית הרצוג בבני ברק, הדריכה בסניף, התנדבה לשירות לאומי ביבנה, פנתה ללימוד במדרשה "אורות עציון" ושנה לאחר מכן במדרשה "צפנת" בעיר צפת.
אדוה שהדריכה אותי במשך כשלוש שנים היוותה מאור מיוחד לי ולשבט שלי. בחורה צדיקה שידעה לנהוג ברכות ובאכפתיות יחד עם עקשנות על עקרונות וערכים, הייתה בה צניעות חיצונית ופנימית מדהימה, שלפעמים היה אפשר לחוש באור הבהיר שהיה נוטף מפניה. לאדוה היה מפתח שהיה כתוב עליו "תמחוי", אדוה לא הסכימה לספר מה פשר המפתח, אך לאחר מותה נודע כי היא היתה מתנדבת בבית התמחוי הקרוב, היתה שוטפת ומנקה אותו ואף קישטה את בית התמחוי בעבור נזקקים שערכו במקום חתונה שאותם לא הכירה מעולם. כזאת הייתה, צנועה ומופנמת, את דמי החנוכה שלה הקדישה לקניית נפה חשמלית כדי להקל על בנות המדרשה כשהן מכינות חלות לשבת, היא אמרה:"אמא, אני לא יכולה לראות איך שהבנות מתעייפות וכואבות להן הידיים כל יום שישי". אך הערך המדהים ביותר שרכשתי מאדוה הוא השמחה והאמונה העצומה, אדוה שהושפעה מאוד מתורת רבי נחמן, תמיד השתדלה להרבות בשמחה ובאמונה, על קיר חדרה ציירה וכתבה את שירו של ריה"ל "דרשתי קירבתך בכל ליבי קראתיך" שהדגיש את אהבת ה' שלה וקירבתה אליו.
לאחר מותה נקלע הסניף שלנו למשבר גדול, אדוה והאמונה העצומה שלה נלקחה מאיתנו, נשארנו נטושים ומבולבלים, מדוע אלוקים לקח אותה? דווקא את הכי צדיקה?
רציתי לצעוק , לבכות, למה ה'? למה? כך הרי למדנו מאבות האומה, ששאלו את הקב"ה שאלות קשות מאוד: כך שואל ירמיה "מדוע דרך רשעים צלחה, שלו כל בוגדי בגד"? וכך שואל דוד המלך "אלי אלי למה עזבתני"?
במשך השבעה, שאלות אלו נקרו במוחי ויחד עם זאת רציתי מאוד ללמוד את אדוה ואת הדברים שהיא האמינה בהם, תוך כדי הבירור מצאתי בה את התשובות שחיפשתי, לאט לאט וברוגע טיפטף לתוך ליבי אור האמונה שהנהיג את אדוה.
"כשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו, זאת הבחינה היא מעין עולם הבא, כמו שכתוב: בה' אהלל דבר, באלהים אהלל דבר, וזאת הבחינה היא מעין עולם הבא, כמו שאמרו חז"ל: ביום ההוא יהיה ה' אחד וכו'. והקשו: וכי האידנא (עכשיו) לאו הוא אחד? ותרצו חז"ל: האידנא מברכין על הטובה הטוב והמטיב, והעל הרעה - דיין האמת, ולעתיד - כולו הטוב והמטיב, שיהיה שם ה' אחד ושם אלהים אחדות אחד." (ליקוטי מוהר"ן ד')
כשראיתי את התורה הזאת השתגעתי, מה יכול להיות טוב בזה??? המדריכה שלי נרצחה כולם באבל ועוד משפחה נכנסה למשפחות השכול! אך גילתי גם שר' נחמן אומר שכשאדם מתבודד בינו לבין בורא עולם ויש לו שאלות באמונה - לפעמים עליו לשתוק, ומחשבותיו יענו לו על השאלות, שתיקה רועמת.
"שתוק, כך עלה במחשבה לפני" כך עונה בורא עולם למשה רבינו גדול הנביאים, אבי הענווים. שתוק, על תאמר דבר, אין ביכולתך להבין דברים כאלה "כי לא יראני האדם וחי", אני אינני יודע מהו שורש של 511 אבל ברצוני לדעת מדוע דברים כאלה קורים, שתוק, הסתכל בקטנותך וגלה את עוצמתי, גלה עד כמה אינך מבין דבר ולא מסוגל לראות דבר, אבל אל תחשוב שבשל כך אתה מנותק ממני - גלה כמה טוב אני נותן לך, וכאשר תמתין - "וראית את אחוריי ופניי לא ייראו", אתה יכול לראות דברים רק במבט אחורה.
לכך התכוון ר' נחמן, שלעתיד לבוא כשנראה את התמונה במלואה - נברך הטוב והמטיב גם על הדברים הרעים. "אודך ה' כי אנפת בי, ישוב אפך ותנחמני". "אנוכי אנוכי הוא מנחמכם", יש דברים שרק הקב"ה יכול לתת להם נחמה – והנחמה הזו בוא תבוא.
דברים אלו חיזקו אותי ואת כל הסניף שלי, כיום אני יודע שאולי הנר של אדוה כבה בחג האורים, אבל במותה היא הצליחה להאיר להזריח ולהצית את ליבותינו.
במשיבון שלה בירכה אותנו אדוה: "שה' ישמור עליכם תמיד", אכן הוא שומר עלינו גם ברגעים הקשים, בהם נדמה כי הוא עזב אותנו - הוא נמצא שם, מחזק אותנו ומאיר אלינו, אל תתייאשו - הכל לטובה.

"מסופר על ר' נתן שהיתה חסרה לו איזה נוחות קטנה, אז אמר לו רבו ר' נחמן- "אם כן התפלל לאל ובקשו זה העניין". ר' נתן נדהם לגמרי כי לא העלה על דעתו לפנות לבורא עולם בעניין כה פעוט וחסר חשיבות. בראות ר נחמן את הפתעתו הוסיף ואמר: "האין זה מכבודך מלהתפלל בעבור עניין פעוט? דע, אין זה משנה למה הנך צריך, הטוב ביותר הוא להתפלל בעבורו". בעיניי, הסיפור הזה אומר הכול על תפילה. הלוואי שנזכה כולנו לעמוד על יופייה, עומקה וחשיבותה העצומה של התפילה שלנו לאבא הטוב"... בתפילה וציפייה לגאולה שלמה, שלכן באהבה, אדוה" (מתוך כתבים של אדוה).

התפללו, נשמות טהורות, שכוח האמונה המאיר גם בערפל החשוך ביותר - יאיר גם את נשמותיכם.

יהיו הדברים הללו לעילוי נשמת אדוה ציפורה בת רויטל הי"ד

שלכם תמיד,
רועי
[email protected]