חנוכה, נס משמיים או מאמץ אנושי?

חנוכה הוא אחד החגים הנחגגים ביותר בלוח השנה העברי. כשגם אנשים שבדרך כלל אינם חוגגים חגים רבים- "משתתפים בחגיגה". נדמה שרבים חשים הזדהות חמה עם ערכי החג. חנוכה מסמל חג של גבורה, של מלחמות, של ניצחון "ישראלי" מקורי, בניגוד לחגים רבים אחרים המסמלים תפילה, ניצחון אלוקי והתערבות ישירה של בורא עולם בניהול ענייני עם ישראל. הניצחון המלחמתי/אנושי הגדול של חנוכה הפך את החג וערכיו למקובלים על שדירות רחבות יותר בציבור מאשר, למשל, סיפור מגילת פורים ה"גלותי" מאוד.   אולם נראה שמצד מנהגי החג והדברים שאנו

עושים בו, הרי שהמנהגים המקובלים באו דווקא כדי להדגיש את הצד הניסי. למעשה, אנחנו כמעט ולא חוגגים את הנצחון הגדול. אמנם הוא מאוזכר בתפילה, אולם בצורה שבה אנו חוגגים את החג, הדבר המרכזי שתופס את תשומת הלב הוא נושא פך השמן... הנס האלוקי לגמרי, שלא היתה בו "שותפות" אנושית. יתכן לומר שחז"ל רצו, דרך העיסוק בנס השמן, להדגיש את העובדה שגם הנצחון הצבאי הוא נס גלוי... שהרי נצחון של צבא כל כך קטן מול מעצמה עולמית הוא באמת לא "אנושי". מעולם לא היה מצב שבו עם קטן כל כך ניצח מעצמות. היו מאבקים עקשים, ארוכי טווח, אבל  תמיד הנפילה באה מהתפוררות פנימית של המעצמה ולא מנצחון צבאי. אף אחד, לדוגמא, לא חשב שיש סיכוי לפרטיזנים לנצח את הנאצים... אולי להכאיב להם, להתיש אותם, אבל לא לנצח. מבחינה מעשית, הנצחון על היוונים היה יותר מפתיע מאשר נצחון מלחמתי של איכרי אירופה על גרמניה הנאצית.  ולכן באו חכמים והעבירו את מירב המשקל לנס פח השמן... והדגישו על ידי כך את הנצחון הניסי.   אולם נדמה לי שיש בכך הרבה יותר- הנרות הדולקים בלילות החושך המתארכים והולכים הם סמל לפנימיות המאירה. שמן הזית מסמל בתורה הפנימית את הסוד, האור הפנימי... האורות הקטנים הזורחים בחלון היהודי כבר אלפיים שנה נצחו ומנצחים מלחמות רבות, מלחמות אלו יכולים להיות מלחמות פיזיות, מלחמות רוחניות, מלחמות תרבות או עלילות דם, אבל הכוח הפנימי מנצח ומנצח שוב ושוב. נרות השמן הדולקים בחלון מסמלים לא רק את נצחון הרוח על הגוף, אלא גם (ואולי בעיקר) את הדלק שנותנת הנשמה הבוערת באש פנימית לנצחון הפיזי. לא מזמן יצא לי לקרוא ספר בשם "תולדות האנטישמיות בעת החדשה". וקשה, ממש קשה, להאמין כמה רדיפות וקשיים סבלו היהודים רק במאתיים שנים האחרונות- ובכל המלחמות הללו הושג נצחון בסופו של דבר. נצחון זה רחוק מלהיות נצחון פיזי, אולם הוא נצחון אמיתי של הרוח.   במילים אחרות, נס פך השמן (והנרות הדולקים בעקבותיו) מספרים על הסיבה הפנימית לנצחון במלחמה. מספרים על הרוח הגדולה שנצחה את הפילים היווניים, רוח שנתנה את ה"נשמה" לנצחון הגופני. על פי תפיסה זו, לא מדובר על שני דברים שונים שמהם אנו מדגישים את נס פך השמן, אלא מדובר על שני צדדים של אותה מטבע- הנצחון במלחמה הושג בזכות פך השמן... הנצחון  הפיזי הוא תוצאה של רוח איתנה, אמיצה, שהכריעה יריב עודף מבחינה פיזית.   חכמים, אם כן, לא "העדיפו" את נס פך השמן הניסי על נס המלחמה ה"אנושי" אלא רצו להטעים שעל ידי בעירת השמן הפנימי (תרתי משמע...) הושג הנצחון במלחמה.