נס בעקבות הכנה לתשובה

כוחו של הציבור
הירושלמי אומר שירידת האש במעשהו של אליהו בהר הכרמל לא היתה בזכותו של אליהו, אלא בזכותו של הציבור. "אילולא שאמרו ישראל בהר הכרמל 'ה' הוא הא לוהים' – לא ירדה האש מן השמים ושרפה את הקרבנות" (תענית פ"ג, ה"ד). לא היה חל שינוי במעשה בראשית בזכות דברי הנביא בלבד, אלא כוח הציבור, כוחו של כלל ישראל, הוא שיכול לגרום לנס כזה.
אולם דברי הירושלמי צריכים ביאור, שכן אף שהיתה תשובה של העם, היא באה רק אחרי שירדה האש, שכתוצאה ממנו אמר העם: "ה' הוא הא לוהים". מהו אפוא המקור של חז"ל שבעקבותיו אמרו על העם שבזכותו ירדה אש מהשמים?
תשובה קטנה – גם היא תשובה
צריך לומר שדברי חז"ל נסובים על דברים קודמים שאמר העם, עוד בטרם ירדה האש, שמכוחם הוא הגיע לאמירת "ה' הוא הא לוהים". כשאליהו אמר להם: "עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים?!", העם קיבל את דבריו: "ולא ענו העם אותו דבר". העם הבין שאליהו צודק, לא ייתכן גם כך וגם כך. אם ה' הוא הא לוהים – לא ייתכן לעבוד את הבעל. העם אומר לאליהו שאם יוכיח להם שה' הוא הא לוהים, הם ישובו בתשובה.
כל זה עדיין לא תשובה, זה רחוק מאד מתשובה, אבל יש בזה הכנה לתשובה שתבוא לאחר מכן. שכן הכנה כזאת – ההסכמה שאם יראה להם אליהו מופת הם יפרשו מעבודה זרה – גם זו תשובה. מדובר בתשובה מאוד קטנה, במוכנות לפרוש מעבודה זרה ולא בעזיבה ממש של העבודה הזרה – אבל מסתבר שהעם כבר לא היה אדוק בה, שכן האדוק בעבודה זרה אינו מוכן לפרוש ממנה. הירושלמי מלמד אותנו שגם תשובה קטנה מאוד, שאין בה אלא הכנה לתשובה – גם היא נחשבת כתשובה שבעבורה כדאי הוא לעשות ניסים לישראל.
העיקר הוא להתנתק מהפוסחים על שתי הסעיפים, ולהידבק בתורה, כמו שנאמר: ואתם הדבקים בה' א לוהיכם – חיים כולכם היום.
גירוש בעקבות ריקנות מתורה
יסוד הכול נובע מתוך התורה. ראינו מה ערך יש לרעיונות אשר אינם מקושרים לתורה. על הנאמנים לתורה מוטל החוב להטביע חותם התורה והאמת בכל מהלכי התקופה המיוחדת הזאת.
אמת – זו תורה, ורק תורה. אין שום משקל מלבד התורה, וגם המוסר מקורו בתורה. ואם ראינו עיוותים מוסריים בנוסף לגירוש התושבים, הרי גם זה נובע מריקנות מתורה.
בימים אלו עלינו להתחזק, לחזק את כוח הרצון, להוסיף בתורה, להוסיף בתפילה. גם הוויכוחים והחולשות שהיו בתקופה האחרונה נבעו מחוסר תוקף של תורה, והם בעצם רק קצה חוט של דעה – או, ליתר דיוק, חוסר דעה – הנגררת אחרי חולשה בתורה. ובוודאי עוד יישבו הרבנים על מדוכה זאת.
הגר"א כותב שהקב"ה הראה למשה את כל הארץ, מפני שכל ענייניה של ארץ ישראל היא תורה. תופסי התורה חייבים לעמוד על המשמר ולהיאבק על ארץ ישראל מתוך תוקפה של תורה.
"ארץ אשר עיני ה' א לוהיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה". כותב ה"תניא", כי התורה קוראת לראש השנה "יום הזיכרון", מלבד בפסוק זה שבו הוא נקרא "ראשית השנה", והדבר מלמד אותנו על שייכות מיוחדת שיש לראש השנה עם ארץ ישראל. וכן אנו אומרים בתפילה: שמחה לארצך, יבחר לנו את נחלתנו. ובסיום הברכות אנו מברכים בכל התפילות "מלך העולם" ואילו בראש השנה אנו אומרים "מלך על כל הארץ", וידוע בשם הגר"א שהכוונה לארץ ישראל.
 
חכמים, היזהרו בדבריכם
מובא בספר "חוט המשולש", תולדותיהם של החתם סופר והכתב סופר ורבי עקיבא איגר, שבזמן שהיה רצון לעשות פירוד הקהילות, נסע ר' שלמה איגר לגדול הדור, הגיע אל בעל "ערוך לנר" ואמר לו שלא לדבר על כך, כי ברית כרותה לשפתיים. וכפי שאומרת הגמרא, שכאשר הנביא אמר "כסדום היינו לעמורה דמינו" – מייד אמר הקב"ה "שמעו קציני סדום". על כן יש להיזהר מלדבר בביטויים חריפים מדי חלילה, ולזכור שאומנם יש לנו ביקורת קשה כלפי מעשיו של השלטון הנוכחי, אבל המדינה, מדינת ישראל, שייכת לכלל הציבור היהודי, והיא לא מאחז פרטי של מאן דהוא.
אנו מתפללים, שלא נאמר על טמא טהור, ולא על טהור טמא. עלינו להרבות בזכויות, על הפרט ועל הכלל, שייפתחו הלבבות ותתגלה מלכות ה' בעולם, ומתוך כך: תן כבוד ה' לעמך, תפילה ליראיך ותקווה טובה לדורשיך, ופתחון פה למייחלים לך, שמחה לארצך וששון לעירך, וצמיחת קרן לדוד עבדך.

מתוך חוברת "קומי אורי" בהוצאת תנועת קוממיות