לפני ולפנים

"אמת מה נהדר היה כהן גדול בצאתו מבית קדשי הקדשים...".
אמת גם, מה גדולים כיסופינו, לזכות ולראות את הכהן הגדול יוצא מבית קדשי הקדשים... ייתכן גם שחלק מהכנתנו לקראת היותנו ראויים לזה, הוא במעט התעמקות בדבר כניסת הכהן הגדול ביום אחד בשנה, לפני ולפנים, לבית קדשי הקדשים.
ישנם שלשה ממדים מרכזיים המהווים את המציאות. בלשון החסידות הם מכונים: עולם, שנה, נפש. ובקיצור ר"ת: עש"ן. עולם - ממד המקום, שנה - ממד הזמן, ונפש - האדם הפועל בתוך שני הממדים הללו.
התבוננות נוספת בעולם תראה לנו, שבכל דבר יש "קליפה ופרי" - מעטפת חיצונית ונקודה פנימית שהיא מהות הדבר. כלל זה נכון גם בשלשת הממדים שהעלנו לעיל. חשוב לשים לב לכך שגם ה"קליפה" חשובה - אוי לו לאדם שאין לו רקמות עור שתפקידם להגן ולשמור עליו. אך כרגע אנו מתמקדים בחיפוש אחר הפרי - הנקודה הפנימית ביותר של הדבר.
מהו ה"פרי" של ה"עולם"? או במלים אחרות: מהו המקום המקודש ביותר עלי אדמות? ניתן לענות: ארץ ישראל, ירושלים, בית-המקדש... ואכן, חז"ל מציינים עשר קדושות זו למעלה מזו החל מארץ ישראל, אך ברור שהמקום המקודש ביותר הוא בית קדשי הקדשים, לפני ולפנים.
מהו ה"פרי" של ה"זמן"? בכל שבוע יש "שבת", היום השביעי, שהוא גם הממד הפנימי של ששת הימים, הנקודה הפנימית של שש הפאות בקוביה. בשנה יש יום אחד שנקרא "שבת שבתון", הלא הוא יום הכיפורים.
וב"נפש"? נכון ש"עמך כולם צדיקים", אך ברור שהאדם הקדוש ביותר, הנבדל מכל עמו, הוא הכהן הגדול.
יוצא אפוא, שכניסתו של הכהן הגדול לבית קדשי הקדשים ביום הכיפורים היא האירוע הקדוש ביותר במציאות - נקודת המפגש של כל הנקודות הפנימיות של ממדיה השונים. אכן, "לפני ולפנים...".
אך עלינו להבין כי באמת הכהן הגדול הוא ה"נפש" המייצגת וכוללת בתוכה את כל נשמות עם ישראל (וליתר דיוק, את הנקודה הפנימית שלהם). כאשר העם עמד בעזרה ועקב בדריכות אחר כניסתו של הכה"ג לקדש הקדשים, היה להם ברור כי גם הם נכנסים אתו לשם... ואומר בעל ה"אור גדליהו" כי גם "היום שאין לנו הבית המקדש ואין הכה"ג נכנס לפני ולפנים, נשאר הדבר הזה קיים בפנימיות נפשות ישראל..." (מועדים, יו"כ, עמ' טו). והוא מבאר, כי כשם שיש עשר קדושות בארץ ישראל, כך יש עשרה עומקים בלב האדם (ובלשון החסידות: עשר כוחות הנפש מכתר ועד מלכות), וקבלנו את עשרת ימי תשובה, בהם אנו חושפים עומק לפנים מעומק בנפשו (ואומרים בכל יום: שיר המעלות ממעמקים קראתיך), בחתירה להגיע לנקודה הפנימית ביותר.
ומהי הנקודה הפנימית הזו? אומר ר' גדליה שארר (שם): "ועומק הזה בלבו הוא הנקודה הטהורה אשר יש בכל איש ישראל אשר אינו נפגם על ידי חטא...".
הנקודה הפנימית הזו היא עצם החיים שלנו, צלם הא-להים, אשר אינו נפגם על ידי שום חטא, כמו שיהלום נשאר יהלום גם אם הוא התגלגל בבוץ... יש אמנם צורך לנקות אותו, בשביל לזכות שוב לראות את האור הטבעי שלו, ועל כן גם בשביל לחשוף את האור הפנימי שלנו אנו צריכים לנקות קצת את הלכלוך שהצטבר עליו - זאת היא עבודת הוידוי...
יהי רצון ונזכה כולנו להגיע לנקודה הפנימית ביותר שלנו (חומר למחשבה גם בעת קילוף פירות וירקות בערב יום הכיפורים), ולזכות לראות את הכהן הגדול לא רק נכנס לבית קדשי הקדשים, אלא יוצא משם עם עצמה גדולה להאיר את העולם כולו.