לילה
את החשכה מאירה הלבנה
כל אחת דופקת אצל חברתה
מבקשת לשאול
בגדים
לבנים

ובכרמים
הידיים באות זו בזו
במחול הזה
אין ראש ואין זנב
לא קנאה לא שנאה ולא תחרות
סובבים שוב ושוב
אל נקודת המוצא
ארבעים יום קודם הבריאה

לבנו לשמים
מבקשות
"נא, שא עיניך, בחר בנו..."
זה עתה קמנו מהשבעה
עוד הדמעה מבצבצת בזוית העין
אך מן הלבנה
מתמלאות
תקוה
לשוב
להיות אשה אהובה
ולא עוד עזובה
ונשמח
בביתנו השלם.