היכן השמאל- כאשר הוא נדרש?

1. הכיצד השמאל בארץ שתק ושותק לנוכח ממשלים עריצים במזרח התיכון ובעולם בכלל? אך את "בעיית פלסטין" הפך למלחמת קיום עבור לציבור שמעולם לא היה עם? איך ניתן להסביר כי השמאל לא נשמע כאשר מיליוני כושים נטבחו ברואנדה, רק עקב היותם בני שבט אחר(טוטסי); וכאשר מיליונים נטבחו בסודן רק עקב סירובם להשלים עם שלטון מוסלמי?
מדוע השמאל קפא על שמריו, כאשר בכל מדינות ערב אין ולא ניתן היה לכונן – משטר דמוקרטי, ולמרות זאת הדיקטטורים ששלטו ושולטים במדינות אלו – נקראים נשיאים?
עם מי השמאל רצה ורוצה שנעשה שלום, עם אסד האב וכעת עם הבן?; שני דיקטטורים אשר דואגים רק "לחמולה" שלהם (עדת העלאווים המהווה כ 11% מכל אזרחי סוריה)
ובמה עדיף חוסני מובארכ במצרים על חבריו לכסא בסוריה , לוב, תימן?
האם מובארכ שונה מאד מהדיקטטורים האחרים- במעט, אך אצלנו הוא נישא על כפיים- גם על כפי השמאל- כי הוא השלים עם "הסכם שלום" עם ישראל (לא שחפץ בכך בכל מאודו, אלא השלים עמו- וזהו התיאור היותר מדויק למצב "השלום" עם מצרים).
אולם, מובארכ הינו דיקטטור- אמנם פחות משכניו, אך שלט בעמו רק ע"ס כידוני הצבא והמשטרה.
מעולם לא נערכו בחירות אמת במצרים, קל וחומר בבחירות האחרונות לפארלמנט; אך מובארכ לא הסתפק בזיוף התוצאות, אלא מנע בכח נשק ואיומים פיזיים ממי שרצו להתמודד, ומי שהעז הואשם באשמות שווא , ומצא עצמו בכלא.
2. מדוע השמאל נאלם דום, כאשר התרחשה כמעט מהפיכה באירן כנגד שלטון האייטולות? אין חולק כי זו היתה מהפיכה עממית ללא קשר למדינת ישראל ולנסיון השלטון האירני להשגת פצצת אטום; לפיכך חובה היה על כל אדם המגדיר עצמו כליברל, לסייע לעם האירני, או לפחות להפגין תמיכה בו בפומבי.
משמע, לשמאל הישראלי אין עניין אמיתי בכינון דמוקרטיה במדינות אחרות, ומאידך מאבקו להקמת מדינה פלסטינית בתחום יו"ש, נועד רק כדי לשרוד ולדחות ככל שאפשר רצון הדיקטטורים שמסביב- להשמידנו (קרי, לתת לארי ליתרת בשר כדי להשביע את רעבונו; כמו שנתנו להיטלר את חבל הסודטים בצ'כיה).
3. מדוע הממשלים השונים בישראל לרבות הנוכחי – תמכו ותומכים במשטרים עריצים כמו
במצרים וירדן? ובעבר, בדרום- אפריקה, באנשי צבא מושחתים במדינות שונות באפריקה?,
בדרום אמריקה- ידענו ללכלך ידיים ולסייע לעריצים שונים.
תשובת הממסד לאורך השנים- היתה והינה: ישראל זקוקה לשווקים, וכדי לשרוד עלינו למכור גם נשק ולכל מי שחפץ לקנות!
זהו הסבר אגואיסטי ואינטרסנטי, מאידך- הינו מענה מדוע ישראל נחשבת לזרוע הארוכה של ארה"ב במזרח התיכון.
אנו העם שבא לעולם עם ספר הספרים- התנ"ך, וקם מעפרו לאחר שואה שלא היתה כמותה בעבר- חייב להיות סמל למוסר צדק ועזרה לפרט!
אין פלא כי כאשר מתגלה כי עיקר יחסי החוץ של ישראל נבע מהגנה על רודנים שונים, (וזה כלל מכירות נשק, וגם "קצת" נספחים חברתיים כגון: בנייה, תרופות וכדו'), אזי הדבר הביא לגלי שנאה- ותיעוב- נגדנו בכל פורום בינלאומי.
כמובן שייטען נגדי- כי כדי לשרוד היינו חייבים בסיוע כנ"ל וכי כך נהגו כל המדינות "הנאורות" במערב! אכן אנחנו לא הראשונים ולא הגדולים – בסיוע לעריצים שונים בעולם; אך לנו אסור היה לעשות את שעושים הנבלים הגדולים!
כדי לקבל לגיטימציה אמיתית מתושבי מדינות נאורות , היינו חייבים להיות שונים ובפרט עקב חזרתנו לאזור רווי שנאה ואלימות- לאחר 2000 שנות גלות.
בסופו של יום, "הסיוע" שנתנו לממשלים עריצים- הרחיב את הכיס – אך עימו בא תיעוב , שנאה וכעת גלגל של אי לגיטמיות במדינת העם היהודי.
הימין יטען- ובצדק, כי העם היהודי שנוא על הגויים ותמיד יימצא תירוץ לכופף ראשו (במקרה הטוב) ולהשמידו- אם ניתן. אולם, זו אינו סיבה כי נהיה כמו הגויים "הנאורים"- אלא נהפוך הוא.
4. השמאל הצדיק את שתיקתו כנגד הנעשה במצרים סוריה וירדן בצורך בעשיית "שלום "
(קרי, חזרה לקווי 67' כינון מדינת פלסטין בתחום יו"ש , ואפילו "שיבה" קטנה של פליטים.)
דהיינו, על ישראל לחזור ולהיות מדינה קטנה ומסכנה כמו שהיתה עד יוני 67', כדי לשרוד בג'ונגל האזורי- ולצורך כך להעלים עין מהמשטרים העריצים במדינות שעימם יש לעשות שלום!
אולם, השמאל לא ידע או לא רצה , להשיב על השאלה: הכיצד כורתים הסכם עם שלטון רודני, כאשר קיימת אפשרות כי השליט העתידי- יתנער ממה שנחתם ע"י קודמו?
דוגמאות להתנערות מהסכמים בין מדינות – מצויות בשפע, וכעת אנו חוזים ברעד, את שמתרחש במצרים. (קרי, אם האחים המוסלמים יזכו בבחירות אמת, ברור כי יתנערו מהסכם "השלום" עמנו).
שלום עושים בין עמים ובין אנשים ולא בין שליטים; נכון כי שליטים חותמים על ההסכם, אך כדי שזה יקבל חיות ותוכן- חייב להתקבל ולהתקבע אצל העם!
5. עם מצרים לא היה שלום אלא רק שקט תעשייתי, וזה נבע אך ורק מהמשחק הכפול של חוסני מובארכ; כדי לקבל סיוע מהמערב הוא הסכים לשלום קר, אך כלפי פנים הוא דאג כי " מזון השלום" ישאר קפוא (מנע מאזרחים מצריים להגיע ארצה, מנע התפתחות המסחר והא עצמו סירב להגיע לארץ!).
המסקנה המתבקשת ונכונה תמיד- הסכמים כורתים רק עם צד שרוצה בהם ומוכן לשלם את המחיר האמיתי, והשמאל – חדל מזמן לדרוש שלום אמת עם שכנינו, אלא רק פיוס והתרפסות בפני המרחב המוסלמי- כדי "שאצבע המערב" תמשיך לחיות כאן במדינת ת"א, שכל מעייניה מתמקדים בעוד סטארט- אפ, כדי לממן יותר קניות בלונדון פריז וניו-יורק; ולעוד בתים הגדולים שנבנו בארסוף, כפר – שמריהו וכדו'.
משמע, השמאל בישראל לא היה ואינו שמאל אמיתי- אלא מדומיין; וכדי להסיק זאת די לראות מה עשה השמאל עבור "עמך ישראל" בשנים מאז המהפך ב1977- כלום, אך לעצמו דאג מאד!
6. לכן אני (המגדיר עצמי כימין בעניין א"י והעם היהודי, אך שמאל בנוגע לכלכלה וחברה) ,תומך במאבק של העם המצרי לסילוק מובראכ ובעם האירני לסילוק משטר האייתולות,
ומקווה כי כך יקרה בכל מדינות העולם הנשלטות ע”י עריצים גם אם לכאורה- נבחרו; איני חושש מעליית האחים המוסלמים, שכן כך נאלץ להתמודד עם האויב האמיתי – אם יוותר אויב.
אולם, אין חובה כי העם הערבי יהא אויב שלנו , שכן אם נפסיק לתמוך בעריצים, נשנה אורחות חיינו בארצנו, נהווה דוגמא גם לעמים ערבים, ואז יתכן כי השנאה כלפינו תפחת ואולי גם תדעך; ושלום אמיתי יוכל לשרור.
גם האזרח הערבי כמו אחרים רוצה צדק ולא צדקה, שלטון הוגן והגון ולא שליט שדואג לעצמו ולמקורביו.