הפיל והיתד

הוא גאון, שכל של איינשטיין, גאון מחשבים.
כך היו כולם מתלחשים כשניר היה עובר בסביבתם. משפטים מחמיאים אלו היו כיסוי לרחמנות גדולה על נער שכל עולמו הצטמצם למחשב.
אין חברים. אין הורים. אין יציאות מחוץ לחדר. רק מחשב ומחשב ומחשב. וכולו בן 13.
עטיפות חטיפים נערמו בחדרו לצד ספרי מחשבים גרביים ובגדים זרוקים. אבות המזון? הוא שכח מי הם. חברים? שכח את שמותיהם. טיולים? רק דרך גוגל.

אבא כבר לא העיר, אבא כבר לא הציע. רק נשך את שפתיו בייאוש שקט.
אך כשקיבל במקרה שני כרטיסים לקרקס מוסקבה החליט לנסות שוב.
היי ניר? יש לי שני כרטיסים לקרקס מוסקבה קלאסיקה אמיתית מה דעתך? קח את אימא. אימא לא אוהבת קרקס ענה אבא. גם אני לא ענה ניר. אתה יודע מה אמר האב, על יד הקרקס ישנה חנות מחשבים. אם תבוא איתי אקנה לך איזו תוכנה שתבקש.
אין סיכוי אבא, עזוב, אני מוריד את כל התוכנות חינם.

כעבור יום הם ישבו יחד בקרקס. ניר חושב על התוכנה לפיצוח קודים עקשניים במיוחד ואבא חושב על המסילות לליבו הקשה במיוחד של ניר.

המוקיונים עלו וניר אפילו לא חייך.
האריות שאגו וניר לא הניד עפעף.
הלוליין הלך על חבל דק וניר בקושי הסתכל.
אבל הפיל. היצור הקלאמזי הזה, השמן שעושה תנועות מגושמות בהתאם להוראות המאלף. משהו בו ריתק את ניר. השילוב הזה בין עוצמה לגמלוניות שבה את ליבו.
אחרי המופע ניגש ניר בהתלהבות מאחורי הקלעים. אבא הביט בו מרחוק וחייך כבר מזמן לא ראה ניצוץ בעיניו.
ניר רץ בהתלהבות והתקרב ממש אל הפיל.
אבא מופתע מההתלהבות צעק- היי ניר תיזהר אם תבהיל אותו הוא מסוכן.
המאלף מיהר להרגיע: הוא קשור.
ניר ואביו הביטו ביתד קטנה וחבל דק עליהם היה הפיל קשור.
אביו של ניר שאל: החבל הקטן הזה מחזיק את הפיל הענק הזה?

אני אסביר אמר המאלף:
כשהפיל היה פילון קשרנו אותו ליתד. הוא ניסה בכל כוחו להשתחרר, ניסה וניסה ולא הצליח. כך במשך כמה ימים הפילון מנסה להשתחרר מהחבל ולא מצליח.
ומאז...מאז הוא לא מנסה....

ניר חזר הבייתה מהורהר, גם אבא.
למחרת ניר פתח את התריס עד למעלה ונתן לאור השמש להיכנס.
בשעה תשע בבוקר הוא התקשר למתן. מתן היה המום. ניר? בחופש? קם לפני שתיים?
אתה חייב לבוא איתי היום לקרקס אמר ניר- כרטיסים עליי.
בשמונה בערב מתן הגיע לקרוא לניר.
הם רכבו לכיוון הקרקס על אופניים. אביו של ניר הביט בהם בהנאה גלויה.
הכרטיסים שהוא מימן כבר חיכו בקרקס