השראת השכינה דרך העיניים

על הפסוק "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" אומרים רז"ל שהיה צריך להיות לכאורה כתוב "ושכנתי בתוכו", אלא שעל ידי בניית המקדש בתרומה משותפת, ה' מתגלה בתוך כל אחד ואחת מאתנו.
התרומה הייתה משולשת: שתי תרומות היו שוות לכל נפש (חצי שקל כסף) ואחת הייתה לפי בחירה (מה 13 או 15 חומרים הנצרכים לבניית המשכן וכליו) ונדבת לבו של כל אחד.

ישנם דברים שהם סטנדרטים בשביל כולם, כמו המצוות שחלות על כולם באופן שווה, וישנם דברים שהם ניתנים להערכה ושיקול של כל אחד. ובעבודה הפנימית ישנה העבודה של ביטול וקבלת עול שהיא היסוד של העבודה כמו שהזוהר אומר שכמו שלשור שמים עול בתחילה, כך האדם צריך לקבל על עצמו עול מלכות שמים בתחילה ואם לאו לא שורה בו קדושה.
כמו כן יש אחראיות ציבורית ולכל אחד צריך להיות איכפת מה שקורה לציבור "כל ישראל ערבים זה לזה" זה כולל העובדה שלמעשיי יש השלכה לכל העם כולו לטוב ולהיפך. היות ואנחנו בתפר בין שבט לאדר כדאי להתבונן במשמעות שלהם הקשורה למה שנאמר.

שבט זה גם מקל שמסמן גבולות-עד כאן, "שבטך ומשענתך המה ינחמוני" וגם הכוח לאכוף את הגבולות לעצמי ולתלויים בי (תלמידים, ילדים) לא באלימות חלילה, שזה קרוב לוודאי פורקן עצמי בלבד. אלא בהגדרה ברורה של המותר והאסור ובשמירה עקבית של תוצאות קשורות לעניין, המתבקשות כתוצאה מהפרת הגבולות כשהמסר הוא "איכפת לי ממך באמת לכן לא אתן לך ללכת לאיבוד ואעזור לך למלא את צרכיך הרגשיים בצורה אחראית" ולא רק מהשפה ולחוץ.
אדר הוא חודש של שמחה "משנכנס אדר מרבים בשמחה" ושל פרצת מגבלות וגזרות ובמיוחד כפי שהרבי מליובאוויטש הזכיר שכשישנם שני חדשי אדר (כמו השנה) שהם שישים יום יש את הכוח לבטל את הדברים הבלתי רצויים בשישים (כדין של דבר איסור שנפל לקדרה של מאכל מותר שמתבטל בשישים כמבואר בשלחן ערוך) על ידי שמחה של מצווה. והחיבור האפשרי בין שני החודשים הוא הכפייה עצמית לשמחה.

ברצוני להמחיש את העניין על ידי סיפור שקרה עם אחד מזקני ירושלים, הרב משה וובר זצ"ל, לפני מספר שנים. הרב חלה בהתקף לב חמור ואושפז ב"ביקור חולים" בירושלים מצבו היה קריטי והוא היה מחובר לכל מיני מכשירים. על גופו ציצית צמר בלבד, סביב עיניו סימנים סגולים-שחורים, בקושי נשם. באתי לבקרו, אחיו הרב אלימלך ז"ל ישב לידו וגם עם עיניים של עגל ראו שהרב בין שמיים וארץ. כשנכנסתי הביט בי הרב וובר ואמר לי: "אמרתי לך פעם להיות בשמחה! הגמרא אומרת שאסור לאדם לעשות עצמו חיגר (על מנת לקבל כסף מהציבור) שסופו להיות חיגר (באמת) ומרובה מידה טובה ממידת פורענות (לומדים מעשרת הדיברות שהעונש למפרי ברית עם ה' נמשך 4 דורות כשהשכר למקיימי התורה הוא ל2000 דור) תעשה את עצמך שמח גם אם אינך כזה כרגע, ולבסוף תהיה באמת בשמחה. דרך אגב הרב החלים וחי עוד כמה שנים בהן הפיץ תורה וחסידות מלווים באהבת ישראל האופיינית לו. טבעה של שמחה היא שהיא פורצת גדר כהגדרת חז"ל מלבד העניין הסגולי שבה שהיא גורמת שמחה למעלה וה' כובש את כעסו והרי כל אחד יודע נגעי לבבו.

כשאדם בשמחה הסתכלותו על עצמו, אחרים והעולם היא אחרת הוא רואה את הדברים באור חיובי-חצי כוס המלאה. וגם אפשרויות עשייה לשינוי המצב גדולות מכפי שהן כשהוא משותק על ידי העצבות. ההסתכלות השונה על מצבים מאתגרים של החיים והמעשים הנלווים אליה היא אולי התרומה השלישית בו כל אחד הביא כפי הבנתו ונדבת לבו.

בתחום הטיפולי בו אני עוסק ישנם הרבה מצבים בהם האדם ננעל בעמדתו ונתקע. ולא עוזר לומר לו דברים השווים לכל נפש היות והוא אדם מיוחד ודרך העיניים שלו הוא רואה את קשייו. אמנם כשתשתנה ההסתכלות מצידו (REFRAME) וזה קורה עם העזרה של התרפיסט, ובמקרה של תרפיה מציאותית על ידי שאלות מכוונות הנועדות שהקליינט יעריך בעצמו את יעילות הסתכלותו עבורו אז אנו בדרך לחיים משופרים שהרי על הרגשות ותפקוד גופני אנו לא שולטים ישירות אבל המחשבה והמעשים בידנו להטותם כרצוננו והם משפיעים בסופו של דבר על השאר. אפשר אולי לקשר את זה עם הפסוק שהתחלנו בו ועשו לי מקדש (מכל מעשיהם גם בחייהם הפרטים) ושכנתי בתוכם (כפי הסתכלותם של כל אחד ואחת).

א-לעזר שנקר מרצה, יועץ ותרפיסט מציאותי מוסמך גם ע"י מכון גלאסר שבאה"ב בהמלצת הרב שמואל אליהו. אפשרות לשיחות העצמה ותמיכה בקשיים גם בטלפון וSKYPE מכל העולם 00-972-54-84-54-205 [email protected]