הרב הלל ליברמן זצ"ל

בספר החדש 'בית הלל' שיצא לאחרונה, על דמותו של הרב הלל ליברמן זצ"ל, מייסד 'בית יעקב' בארץ, מופיעים פרטים מעניינים על קשריו עם מרן הרב קוק והרב חרל"פ, ועל תקופת לימודיו בישיבת 'מרכז הרב'.
נביא כאן כמה קטעים מעניינים מתוך הספר:

"לאחר תקופה קצרה של לימוד בישיבת 'תורת חיים', החליט הלל הצעיר לפנות למקום חדש.
התחנה הבאה הייתה די ברורה.
רגש הכרת הטוב הפנה אותו אל ישיבת 'מרכז הרב', בראשות הראי"ה קוק זצ"ל, בה למדו בני ישיבות רבים מפולין.
הישיבה, שנטלה עליה את האחריות בפני השלטונות לדאוג לבחור הלל בארץ (כמו גם לרבים מבני הישיבות בחו"ל), ובזכותה למעשה זכה בסרטיפיקט, הייתה עתה המקום הטבעי אליו ביקש להגיע. גם התמיכה שהוענקה בישיבת 'מרכז הרב', ארבע לירות לחודש, היה בה כדי להבטיח פרנסה מרווחת יותר, והלל הצעיר, שהדאגה להוריו הייתה בראש מעייניו, חש כי יהיה זה מן הראוי לפנות ללמוד במקום החדש. [...] אך כלל לא פשוט היה להתקבל לישיבה החדשה!
"התלמיד הבא להתקבל", כתב הרב קוק, "צריך להיות מצויין במידותיו התרומיות, בקי לפחות בסדר גמרא אחד, ומוכשר להיות נושא ונותן בחקר ההלכה בשכל ישר. ואין צריך לומר שהוא צריך לדעת את התנ"ך, ידיעה יסודית כללית ותוכן כל ספר ופרטי פרקיו...".
הלל, הצעיר בן העשרים – פנה להיבחן אצל הרב יצחק לוי, שעמד מיד על טיבו ושלח אותו לבחינה נוספת אצל הרב יעקב משה חרל"פ, מראשי הישיבה.
בלב הומה התדפק על דלת מעונו של הרב חרל"פ בשכונת שערי חסד הירושלמית. "הרב לוי שלח אותי כדי להיבחן", אמר בשקט.
"נו... אמור משהו..." פנה אליו הרב חרל"פ בחיבה.
ר' הלל החל בדבריו, אלא שכעבור דקתיים נכנסו לקרוא לרב חרל"פ לתפילת מנחה גדולה. כיוון שכך, נטל הרב חרל"פ את עטו ורשם את החלטתו על פתק, אותה הכניס למעטפה גדולה והגיש לבחור.
המעטפה לא הייתה סגורה, וגם שום איסור לא הוטל עליו לקרוא – והלל הצעיר פתח את המכתב הגורלי.
"ראוי להתקבל. הקטן יעקב משה חרל"פ" – כך נכתב בפתק, שפתח בפניו את שערי הישיבה, בה עשה חיל קרוב לעשר שנים.
עשרות שנים לאחר מכן, הכיר הרב ליברמן טובה לרב חרל"פ על תמיכתו, היה זה כאשר אחת מנינותיו ביקשה את עזרתו בתחום מסויים. הרב ליברמן יצא מגדרו כדי לסייע לה, והסביר לבנו:
"הוא גידל אותי... אני חש שלולי הוא – לא הייתי מגיע לשום דבר... את חיי אני חב לו...".
בלב רוגש הופיע התלמיד הראשון החדש ביום ראשון בבוקר בישיבה ההומה, ונוכח לראות כי המקומות כולם תפוסים. הוא סרק את אולם הישיבה, מחפש לעצמו מקום, כשלפתע גילה כיסא אחד פנוי. הוא מיהר להתיישב עליו, שמח ב"מציאה הכשרה", שאיש לא העיר כי שייכת היא לאחר.
והנה, נכנס ראש הישיבה, הראי"ה קוק, לאולם. הוא הביט כה וכה ומשראה כי כסאו תפוס על ידי תלמיד חדש, הבולט במלבושו החסידי, פנה לחפש כיסא אחר. משהבחין בכך הצעיר, מיהר לקום ממקומו, אלא שהרב קוק הניח ידו על כתפו וציווה עליו: "הישאר במקומך"! לאחר שהביא מאי שם כיסא נוסף, הציב אותו בסמוך למקומו הקודם וכך מצא עצמו הבחור קרוב במיוחד לראש הישיבה, שברבות הימים חיבבו עד מאוד.
[...] לימים סח ר' הלל: "רבי אהרן מטעפליק – גאון וצדיק, היה מוסר שיעורים בכל יום. הרב קוק היה גאון אדיר, אך בשל עיסוקיו הרבים מסר שיעור אחת לשבוע. לשיעורו היו מגיעים גדולי תורה רבים".
אגב, בנו של הרב קוק, הרב צבי יהודה, התבטא פעם ואמר, שכל מי שנגע בידית דלתו של אביו, זכה להצלחה, וכדוגמא הביא את ר' הלל ליברמן!
[...] בצד לימודיו נטל על עצמו תפקיד נוסף: ממונה על אוצר הספרים של הישיבה".
במשך השנים שלאחר נישואיו, (שנערכו בערב שבת נחמו תר"ץ), הוסיף ר' הלל לשקוד על התורה בכולל של ישיבת 'מרכז הרב'.
בספר מופיעות שתי תמונות בהם נראים תלמידי הישיבה משנת תרפ"ט. בין התלמידים מופיעה דמותו של ר' הלל ליברמן.
צילום של מכתב הסמיכה שקיבל ר' הלל באותה תקופה מר' שמשון אהרן פולונסקי זצ"ל, 'הרב מטעפליק', שהיה ממקורבי מרן הרב קוק, מובא בספר, וכך כתוב בו:
"[...] כאשר בא לפני הבחור הנעלה הרב ר' הלל בר' משה לברמן שליט"א הלומד בישיבת מרן הראשון לארץ ישראל הנקראת מרכז הרב [...] ראוי הוא לסומכו בסמיכה [...] יראתו קודמת לחכמתו, וכל מידות ישרות [...] שמשון אהרן פולונסקי".