אנחנו חלק מהמדינה וחייבים להתחבר אליה

דעתו של רמי זבולון מראה את הקושי הבסיסי של הציונות הדתית הקיצונית... התחושה שהמדינה זה הם ולא אנחנו. בית המשפט זה אנחנו, הצבא זה אנחנו, החיילים זה אנחנו והממשלה זה אנחנו. הממשלה והמדינה זה גם השמאלנים, אבל זה גם אנחנו. ממילא חייבים להסתדר... אם בית המשפט שייך היום לשמאל (ולזה אני מסכים, כמובן), צריך לפעול לשינוי, להרחיב את השורות, לקלוט אנשים יותר מתונים ויותר ישראלים בדעותיהם, כשמצד שני חייבים לשמור את השמאלנים בפנים, כי גם הם חלק מהמדינה... בית המשפט צריך להיות יותר מאוזן, אבל הוא לא צריך להיות ימני. בקיצור בונים את המדינה ביחד. אנחנו חלק ממנה, אנחנו אוהבים את המערכות ואנחנו רוצים גם קצת שיפור במערכת... לא להחליף, לא למרוד ולא להשתגע, רק קצת שיפור.

בכלל, בחלק ניכר מהמערכות אני חושב שזו אשמתו של הציבור הימני שהוא לא שם, שהרי זה תלוי בו. אם יותר אנשים דתיים היו הולכים לתקשורת, זה היה משנה אותה מבפנים. אף אחד במערכות העיתונים לא בודק את הדעות של הכתבים המגיעים לעבוד בעיתון לפני שהם באים, אלו פשוט החברה שבאים לעבוד, זה הכל. אם היו באים יותר ימניים- היו יותר ימניים. אבל, כמו תמיד, הדתיים אוהבים להיות בחוץ ולבכות מאשר להיכנס פנימה ולשנות (וכפי שאמרתי, עצם המילה לשנות מפריעה לי, אני משתמש בה רק כדי להבהיר את הנקודה).
אנחנו לא חרדים, לא שסניקי"ם ולא חב"ד ששונאי את המדינה- אנחנו המדינה, ביחד עם כל השאר שמכירים בה ורוצים להיות חלק ממנה.

בואו ולא נתחרד, חברה. ההתחרדות בעוריכנו ותהרוס כאן הכל, לא מורדים, לא בורחים ולא שונאים את המערכות שישנן, אנחנו חלק מהם.