טו בשבט ושובבי"ם- מבט עומק

כידוע, השנה העברית מתחילה בשוויון היום והלילה, כמו שהיה בבריאת העולם בכ"ה אלול.
שלושה חודשים אח"כ , בכ"ה כסליו – חנוכה, מתחילה השמש להצפין והיום מתחיל להתארך אלא שעדיין האור והחום לא מורגשים. טו בשבט חל 50 יום אחרי חנוכה ובתקופה זו כבר ירדו רוב גשמי השנה (כדברי הגמ' במס' ר"ה יד.), העננים מתחילים להתפזר והאור מתגבר. תאריך זה מקביל בדיוק לט"ו באב בחצי השני של השנה, שבו תש כוחה של חמה למרות שהקיץ לא נגמר. בט"ו בשבט גובר כוחה של חמה, למרות שהחורף עוד לא תם.
ט"ו בשבט הוא חגה של א"י עצמה. הייחודיות של ט"ו בשבט הוא דווקא בא"י שבתקופה זו מתחילה ההתחדשות בארץ ותאריך זה קובע להלכה ולמעשה לענייני מצוות התלויות בארץ בעקבות הפריחה והחידוש.

בעומק ניתן לראות את התהליך כבר מראשית הבריאה. לאחר חטא עץ הדעת בר"ה (כמובא במס' ע"ז ח.), חשב אדם שהעולם הולך ונחשך בגללו לכיוון כלייה עד שהגיעו ימי כסליו וטבת שראה שהימים מתארכים ועשה שמונה ימים טובים (שהם השורש לחנוכה והתגברות האור ולהבדיל הם השורש לימי אידיהם של הגויים ג"כ 8 ימים בסוף שנתם).
בט"ו בשבט תהליך ההארה גובר ויחד עם זאת מתחדשת הפריחה ואז כבר אוכלים ושמחים בפרי העץ.
לפי אחת הדעות וכך משמע בתרגום, עץ הדעת היה אתרוג ועליו חווה גזרה איסור נגיעה כפי שמוזכר שנגיעה הורסת את האתרוג. לאחר הכפרה ביום כיפור והחיבור לעץ החיים, אנו נוטלים את האתרוג למצווה חשובה מדאורייתא. בט"ו בשבט אנו אוכלים את האתרוג והפירות – זהו חלק מתיקון החטא.

כתוב בספר ה"לבוש" לפני מאות שנים שבט"ו בשבט יש שמחה.

עוד עניין חשוב הוא שע"י קביעת לוח השנה בידי ישראל, משתנה הטבע בעולם וזה עצמו דבר גדול ושמחה לישראל המקדשים את הזמנים.
לגבי ראש השנה לאילן נחלקו בית שמאי ובית הלל: לדעת בית שמאי ראש השנה לאילן חל בא' שבט בזמן שהלבנה מכוסה ולדעת בית הלל בט"ו בשבט בזמן שהלבנה בשיאה. ישראל נמשלו ללבנה – בית שמאי בהשקפתם העמוקה והעתידית יותר (כמו שמאי ששמר את המשובח לשבת) רואים את סגולת ישראל גם כשהלבנה מכוסה, אבל בית הלל שיותר שייכים להלכה העכשווית (כמו הלל שאמר ברוך ה' יום יום), מסתמכים על מה שבגלוי ובפועל.
שבועיים אלה שבין ר"ח שבט לט"ו בשבט מתבטאים גם בפרשיות של תקופה זו. בין שיא השעבוד ותחילת תהליך גאולת מצרים, שם מתגלה עם ישראל עדיין בכח נסתר ושם מופיעה פרשיית "החודש הזה לכם" בא' ניסן, לבין היציאה לחירות בט"ו בניסן והשלמת התהליך בפרשת בשלח , בדרך לא"י ולקבלת התורה – התגלות עם ישראל בפועל.

ט"ו בשבט חל בדיוק 30 יום לפני פורים, הארת הנס כבר מתעוררת. השאלה מי משפיע על מי? האם ט"ו בשבט מואר מהארת פורים או שמא פורים הוא המשך הארת א"י מט"ו בשבט?
בין א"י לפרס ומדי יש 3 מדרגות של ירידה בקדושה: עבר הירדן המזרחי שיש לו שייכות למצוות א"י, אח"כ בבל המושפעת מקדושת הארץ ואחריה פרס. הקדושה מתבטאת במספר 10 כמו שכל דבר שבקדושה מצריך מניין עשרה. לאחר שלושה שלבי ירידת הקדושה המתבטאת ב10 ימים כפול 3, אותו אור קדוש המתחדש בא"י בט"ו בשבט בדרכי הטבע הנסתרות , מגיע בהדרגה לחו"ל עד שבפורים מתגלה הנס בגלות פרס ומדי.
קדושת הארץ ופירותיה גדולים אפילו מהנס הגלוי המתגלה בחו"ל כפי שכתוב בספרים הקדושים שקדושת פירות הארץ גדולה אפילו מה"מן" הנסי שירד משמיים ובכל אחד משבעת המינים שנשתבחה בהם א"י יש עניינים מיוחדים ורמזים גדולים וגם הלכות שנלמדות בגמרא מהפירות עצמם.

ימי השובבי"ם הם ימי תיקון של השפעה לא בריאה כבר מימי אדם וחווה אחר שנפלו בחטא ואח"כ בנפילת ישראל לשעבוד מצרים ותכלית הגאולה היא ההשפעה מישראל על העולם כולו. מה שלא הושג ביציאת מצרים – שהרי מצרים עצמם לא יצאו אלא רק ישראל יצאו במה שמכונה "יציאת מצרים". התיקון הגדול של דורנו, דור הגאולה, הוא להפוך את ההשפעה מהאומות להשפעה על האומות מכח ישראל שחוזרים לארצם ומתוך כך תגיע החירות האמיתית והאור הקדוש מישראל לכל העולם.