מה ההבדל בין אהבה להסתנוורות? האם בגיל צעיר אפשר לקבל את ההחלטה הכי משמעותית בחיים? מה צריך לדעת על האדם שאותו אתה אוהב? מעשה שהיה על אהבה בגיל צעיר

prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" />

 

'אני מכירה את התשובות שלכם על קשר בגיל צעיר, על מהי אהבה אמיתית, על הנזק בקשר שבין בנים לבנות

 

אבל

 

המקרה שלי הוא שונה. אני מאוהבת במדריך שלי. לגמרי. זו לא אהבה של נעורים או משהו כזה, לא משהו חולף. פשוט, הוא הכי מתאים לי בעולם. בחיים אני לא אכיר אדם יותר ערכי שיבין אותי יותר טוב. הוא חמוד, ומחייך, ובעל ערכים (אנחנו שומרים נגיעה). לא יצרתי איתו קשר ואמרתי לו את זה בפועל, אבל אני רוצה להתחתן איתו. אני פשוט לא יודעת איך הוא יגיב. אני חושבת שגם הוא מרגיש משהו כלפי, כי הוא מראה לי יחס מחבב ומיוחד. הוא בן שבע עשרה. אני פשוט לא יודעת מה לעשות. בבקשה, תכתוב לי את דעתך'.

 

אז כתבתי לה את דעתי.

 

כתבתי שבגיל צעיר שכזה האדם עוד לא בנוי ולכן הוא עוד לא יודע בדיוק מה הוא צריך. . .

 

וקיבלתי תשובה שהיא כבר בטוחה לגמרי שהוא המיועד לה. ממש ככה.

 

אז כתבתי לה שוב בקשה 'ערמומית'. ביקשתי שהיא תכתוב לי מה היא אוהבת בו ומהם החסרונות שלו. המטרה שלי הייתה להראות לה שהיא לא רואה את החסרונות.

 

קיבלתי תשובה שהיא יודעת מה החסרונות שלו ובכל זאת היא אוהבת אותו.

 

מה נשאר לי לעשות? עצרתי לחשוב איך אני יכול לעזור לה, להוכיח לה שהיא טועה ברצון שלה ליצור קשר בגיל כזה, שלמרות שהיא מרגישה שהיא אוהבת אותה זו היא אהבה בוסרית, לא בשלה, למרות שהיא חושבת שהיא יודעת מה טוב לה היא עדיין חסרת ניסיון וכדאי לה לפקפק בביטחונה, לשמוע קצת לעצות אחרים, למרות שהיא חושבת שהיא יודעת מהם חיי נישואין, מה צריך בשבילם ועל מה הם צריכים להיות מושתתים היא לא מבינה את כל הדברים האלו לעומק ואיננה יודעת עדיין כיצד לגשת אליהם. כל המחשבות האלו לקחו לי כמה ימים.

 

אחרי כמה ימים קיבלתי ממנה שאלה/בקשה לשוב ולהתייחס אליה כי היא באמת לא יודעת מה לעשות עם כל הרגשות האלו שהיא כל כך בטוחה בהם ולא יודעת אם לחשוף אותם, מה אפשר לעשות איתם וכו'.

 

עצרתי את המחשבות וכתבתי לה שוב, במילים אחרות, את אותם הדברים. כתבתי שחיי נישואין הם חיכוך הרבה יותר גדול מכל חיכוך אחר של החיים ולכן הוא דורש דברים אחרים מהדברים שהיא חשה היום. לא רציתי להאריך בנושא כי כבר הייתי די מיואש מכל העניין. מה אני יכול לעשות?

 

חשבתי להמשיך ולהסביר שאנחנו לא מתחתנים עם האדם המושלם, אלא עם מי שמוכן להשתלם איתנו, ומי שלא מבין את זה לא מוכן עדיין לחיי נישואין. כמובן, יכול להיות שהוא יצליח בהם, אבל זה ידרוש שוק מאוד גדול. חשבתי להמשיך ולהסביר שכמה שהיא חושבת שהמדריך שלה בנוי כבר מבחינה רוחנית הוא ממש עוד לא יודע לגמרי מה הוא רוצה מהחיים שלו ויעברו עליו עוד המון תהפוכות בחיים. הוא אפילו עוד לא יודע באיזו ישיבה הוא ילמד ומה תהיה דרכו התורנית. האם הוא מתאים ללימוד גמרא או למקצוע ואיזה. גם הערכים שהוא מדבר עליהם בבני עקיבא בפעולות הם ערכים נכונים שהוא יודע בשכל ברמה מסוימת שהם נכונים, אבל בעתיד הרי הוא יעמיק יותר ויגלה תכנים נוספים בערכים אלו, יסדר אותם בסדר העדיפויות האישי שלו, שהרי יש סתירה בין ערכים מסוימים ואי אפשר להתמיד בצורה מלאה בכולם, ומי אמר לה שהסדר שלו יתאים לה? ומי אמר לה שהסדר שלה יתאים לו? מי אמר לה שהרגלי האכילה שלו לא יפריעו לה? והמוזיקה? ודרכו בלימוד התורה או המקצוע? הרי הם בכלל לא יודעים את כל זה.

 

ולא כתבתי את כל זה כי הייתי די מיואש. הרי הבעיה במצב הייתה שהיא מסונוורת, ומכיוון שהיא יכולה לשפוט רק לפי ראות עיניה וכרגע העיניים מסונוורות, מה אני יכול לעשות? הסתפקתי במעט שכתבתי כדי לצאת ידי חובה. לא נעים לי להגיד, אבל כך זה היה אחרי כל הפעמים שהתכתבנו והיא לא קיבלה את דברי.

 

ולא קיבלתי תשובה.

 

אחרי כשבוע וחצי שלחתי לה שאלה מה קורה, האם היא קיבלה את דברי או לא? האם משהו זז בעניין?

 

וקיבלתי תשובה שמאוד שימחה אותי ואני מאוד רוצה לשתף אתכם בה.

 

התשובה הייתה שכל העניין נגמר. פשוט, המדריך קבע איתה איזה שיחה, היא אמרה שהיא לא תגיע בגלל פעילות משפחתית כשבעצם הסיבה הייתה שהיא התביישה. התברר לו שהיא לא הייתה באותה פעילות משפחתית. הוא טלפן אליה בשעה מוקדמת בבוקר, כשהיא עוד עם קורי שינה על העיניים (כנראה הוא באמת אידיאליסט וקם 'ותיקין' או לחילופין שהיא ניצלה את העובדה שהיא לא חייבת בתפילה. . .) ודיבר איתה. מכיוון שהיא הייתה עייפה היא לא ענתה לו בצורה ברורה. הוא נעלב מזה והיא נעלבה שהוא נעלב מזה. הוא אמר לה שזה לא יפה, כפיות טובה, שהיא מעצבנת, היא נפגעה והתעצבנה בעצמה וכו' וכו' וכו'.

 

אחר כך, פתאום, היא שמה לב שאין לו יחס מיוחד כלפיה. את אותו היחס הוא נותן לכל הבנות. בעצם לא לכולן. לחברות שלו (שהוא שומר איתן על נגיעה, שיהיה ברור) שבגיל שלו הוא נותן יחס קצת יותר חם. אליה הוא פשוט חביב כמו לגבי כל הבנות שבשבט. לכולן הוא מתקשר ועם כולן הוא מדבר בחיבה. יש לו חברים, ולה יש חברות, וזהו.

 

אחרי כמה זמן היא דיברה עם חברה שלה שהסבירה לה שהיא לא צריכה להיפגע. החברה אמרה לה שהמדריך הזה, בעקבות איזה קשר שהוא נפגע ממנו בעבר, לא כל כך מגלה רגשות עדינים בשיחות אישיות וכו', ולא צריך להיפגע מזה שהוא אמר שהיא מעצבנת וכאלה. היא גם אמרה לה שבעקבות אותו קשר שהוא נפגע ממנו בעבר הוא לא ינסה לסדר את העניינים. לכן בפועל לירון יזמה שיחת פיוס והיום הם בקשר טוב אבל סתם של מדריך וחניכה. שום דבר מעבר.

 

וככה זה נגמר.

 

היא כתבה לי שהיום היא מבינה שהיחידה שנפגעה מכל העניין זו היא, ששחקה את הרגשות שלה על דברים שאין בהם שום תוכן, אבל לפחות היא למדה מהניסיון. היא שאלה מה דעתי על כל זה. אמרתי לה שאני פשוט שמח בשבילה שהמציאות הוציאה אותה ממכת הסנוורים שלה. הסברתי לה שגם כאשר אני חי עם אשתי ישנם רגעים כאלו של חוסר הבנה וכו', וודאי שהאהבה שלנו היא הרבה יותר עמוקה, כי היא מחזיקה מעמד במקומות הרבה יותר קשים מהנקודות שגרמו לרגשות שהיו לה להעלם. פתאום היא הבינה שבאמת, כל מה שכתבנו היה נכון על זה שבגיל הזה. . . ובתנאים האלו. . . פשוט אי אפשר להתאהב 'באמת', באופן שצריך להיות הבסיס לבניין חיי זוגיות ארוכי טווח. זה הכל שקר של סינוור, לא דבר אמיתי. נכון, יש כאן איזה רגש, איזה תוכן, אבל היא כל כך בוסרית שזה שקר לומר שיש כאן משהו אמיתי. אמת היא דבר נצחי. רגשות בוסריים כאלה – לא.

 

ועוד דבר ביקשתי ממנה – לכתוב את כל זה באיזה מאמר. כדי שאולי, אולי עוד איזה בת או בן שנמצאים בסינוור הזה יגלו שזה רק סינוור. אולי, למרות שהם מכירים את כל התשובות ויודעים שאצלם זה משהו אחר, אולי בכל זאת הם ילמדו מהניסיון שלה ולמרות שאצלם המציאות לא תעצור את העניין, הם יהיו מספיק חכמים כדי לעצור אותו.

 

קיבלתי אישור, והנה. . .

אתר חברים מקשיבים