להעביר על המידות

היציאה לחיים אחר שנת לימוד, מציבה בפני הבת אתגרים רבים. לא פעם, מתמודדת כל בת עם השאלה: האם זה מתאים לי? האם עלי לשנות את עצמי כדי למלא משימה חינוכית חשובה ככל שתהיה?

הגמרא במסכת תענית מתארת את פעולתם של ר' עקיבא ור' אליעזר לשבירתה של בצורת קשה:

"שוב מעשה בר' אליעזר שירד לפני התיבה ואמר עשרים וארבע ברכות ולא נענה. ירד ר' עקיבא אחריו ואמר אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה, אבינו מלכנו למענך רחם עלינו וירדו גשמים. הוו מרנני רבנן יצתה בת קול ואמרה לא מפני שזה גדול מזה אלא שזה מעביר על מידותיו וזה אינו מעביר על מידותיו."

בראיה ראשונית נראה כאילו ר' עקיבא "גדול יותר" מר' אליעזר. הבנה פשטנית של בת הקול מביאה לידי ביטוי את העובדה שלאחד מידות נעלות יותר משל השני. גם על פי בת הקול נראה שר' עקיבא הוא "יותר" מר' אליעזר.
הרב המבי"ט בספרו "בית אלוהים" (שער תשובה פרק ד') מביא לידי ביטוי כיוון חדש בהבנת המושג "זה מעביר על מידותיו":

" ר' עקיבא היה מעביר על מידותיו שהיה טבעי ומוכן לחטוא בחטאים שאין השכל מרחיקם, ועם כל זה לאהבת ה' היה מכניע יצרו ומעביר על מידותיו אלו, ור' אליעזר היה בטבעו מוכן לעבודת בוראו, ולא היה צריך להעביר על מידותיו"

שני טיפוסים בעבודת ה'. יש מי שכל מעשיו נובעים מטבע נפשו, ללא כל מאמץ מצידו, הכל פשוט! תפילה, אמונה, קיום מצוות ומסירות נפש למען הכלל. לעומת זאת, יש מי שצריך להשקיע את כל כוחות הנפש כדי לעשות מה "שמנוגד להיגיון", להתאמץ, לכבוש, או במילים אחרות: "להעביר על מידותיו".

ביסוד הדברים עומדת תודעת השליחות. מי שפועל מתוך מחוייבות לרעיון עילאי מוכן לעשות גם מה שלא נח, לא מתיישב ואולי - לא כ"כ מתאים לי.
שמעתי פעם סיפור על ידידי, הרב הלל אונסדופר זצ"ל, שהיה רבה של קבוצת בית רימון. אחד החברים בקיבוץ נכנס לגן הילדים בשעה המיועדת לשיחה עם הרב. הוא היה בטוח שכולם יהיו ישובים במעגל והרב יספר על פרשת השבוע ומשמעותה. והנה....הרב יושב מתחת לשולחן ומשחק עם הילדים. האם זה מתאים לרב? האם זה משקף את אישיותו? תחביביו? לא! הרב הלל "העביר על מידותיו". זה היה המעשה הנכון בזמן הנכון במקום הנכון.
בנות הבוחרות לשרת את עם ישראל במגוון המשימות הרוחניות, החינוכיות והערכיות העומדות על הפרק, צריכות בראש ובראשונה "להעביר על מידותיהן". גם מה שלא צומח בטבעיות, גם מה שדורש ממני לשנות את עצמי, גם מה שדורש ממני לפעול במקומות, בשעות או במצבים שלא מתאימים לאופיי. אבל אין ברירה! זו מהות המשימה המוטלת על כתיפכן.
העובדה שאדם חי בזמן מסוים, במקום מוגדר ולא בתקופה אחרת ובנסיבות אחרות מוכיחה כאלף מונים את התאמתו לתקופה. בבסיס הנתינה עומדה האמונה כי בורא העולם משגר כל אחד ואחד מאיתנו לחיים עם כוחות נפש להתמודד עם המציאות.
אנו כאן - כי מסוגלים אנו לבצע את השליחות. אנו כאן כי אנו מתאימים להתמודד עם אתגרי התקופה.
לא פעולה חד פעמית יש כאן, אלא דרך חיים של מי שרואה ערך בתרומה לכלל.