שמירת נידה, כל כך קשה?

לפני זמן מה קיבלנו שאלה באתר הנוגעת לקושי בשמירת "הרחקות" בזמן נידה. בניגוד לרגיל, הרביתי בבירורים עם השואל... במהלכם התברר שמדובר במשפחה דתית, אפילו מאוד, אולם בני הזוג מתקשים שלא לקיים יחסים בזמן הנידה. למעשה הם ויתרו מזמן על ה"הרחקות" הרגילות וכעת הם מתמודדים רק עם שאלת התשמיש עצמו... האם ניתן להימנע מקיום יחסים בזמן השבועיים הללו?

כפי שכתבתי, הבירורים היו ארוכים, אולם בסופו של דבר התקבל משהו שנראה לנו שחשוב לשתף בו את הציבור.

לפניכם מובא סיכום של הדברים שכתבתי לזוג... בסיכום ובהשמטת

פרטים שהצניעות יפה להם, ככל הניתן.

"שלום...

נראה לי שהדבר החשוב ביותר להבין ולהפנים, לפני הכל, הוא היחס ליצר המין. כשהכלל הבסיסי הוא שיש לנו כוח לשלוט ביצר הזה. הוא נתון בידינו... מאוד יכול להיות שיש למישהו יצר חזק יותר מאחרים, ולמרות זאת, הרי שגם הכוחות שלו להתמודד עם היצר הזה הם חזקים יותר. יצר המין הוא יצר נשלט. זה נכון שבעולם הרחב, בחינוך המודרני שכולנו מקבלים, היחס ליצר המין הוא כאל יצר בלתי נשלט לחלוטין, כאל עובדה מוחלטת שעלינו להסכים איתה... אולם החינוך הזה הוא מוטעה, עלינו לזכור הכוח לשלוט ביצר הזה היא בידינו.

אני לא יודע איך היחס שלך לדברים אחרים שקשורים בהתמודדות עם יצר המין, כמו לדוגמא הוצאת זרע, צורת התשמיש עם אשתך או גלישה למקומות לא צנועים באינטרנט... אבל הרבה פעמים הדברים הללו קשורים, כי גלישה לאתרים לא צנועים, לדוגמא, יכולה ליצור אצל האדם תחושה של "הו הא" לגבי יצר המין, שמדובר במעין כוח עליון שאין לנו שום סיכוי להתמודד איתו... וזה לא נכון.

לכן, היסוד הבסיסי הוא להכניס לראש כי ניתן להתמודד, ניתן להתגבר על התאווה המינית. לא בדרך של כיבוש ודחיה מוחלטת, כי אנחנו לא חס וחלילה נוצרים, אלא בדרך של הכוונתו של היצר הזה למקומו הנכון. מיצויו בגבולות המותר הוא דבר חשוב והכרחי, אולם הוצאתו מהגבולות האלו יכולה להוביל להפיכתו למטרה בפני עצמה.

הנקודה השניה שנדמה לי שחשוב להפנים היא שיצר המין לא יכול להוביל לאושר... זה נכון שהוא חשוב, זה נכון שהוא נחוץ לבניין הבית והזוגיות, אולם הוא לא מקור האושר.

פעם, בעוונותי הרבים, הראה לי מישהו תמונות ממועדון לילה... הוא רצה להראות לי כמה טוב לאנשים שם.
בעוונותי, מתוך רצון עז להוכיח את צדקתי, הסתכלתי בתמונות הללו (למותר לציין שהצניעות לא חגגה שם). ראיתי שם אנשים רוקדים, אנשים משתוללים ופורקים לחצים, אבל לא ראיתי שם, בשום פנים ואופן, אנשים מאושרים, אפילו לא מחייכים.

כאדם נשוי אתה בוודאי יודע שגם ביצר הזה, כמו כל דבר אחר, אף פעם לא מגיעים לשיא שממנו התחלת... הפעם הראשונה תמיד, אבל תמיד, תהיה שיא שאי אפשר לחזור אליו. פעמים רבות הפתרון שהאדם בוחר הוא לנסות משהו חדש, אולי הפעם ננסה עם הראש למטה והרגליים למעלה... ושוב, שיא של פעם אחת, ואחריו- חזרה לשיגרה... לא מדובר במשהו שאין בשום מקום אחר, אלא בהנאה גופנית, רגעית...

לפני שבוע פרסם עיתון אינטרנטי סקר מדהים, אנשים באיטליה נשאלו מה הדבר שהכי מענג אותם, מין, אוכל או טיולים... התשובות הדהימו את החוקרים... למעלה משלושים אחוז טענו שאוכל, אחר כך טיולים ובסוף מין. איך זה יכול להיות, אני שואל? הרי רק על זה מדברים, רק בזה עוסקים, זה נראה הדבר היחיד שמעניין את האנושות... יש מאות אלפי מכונים ללימוד איך להנות יותר, מדורים בעיתונות, מליוני אתרי אינטרנט... ובסופו של דבר, האוכל מענג יותר.

נראה לי שהתשובה פשוטה, בסופו של דבר מדובר על עוד הנאה גופנית, לא על אליל, והנאה גופנית זו נמדדת בפשטות רבה מול אוכל, טיולים או גלישת מצוקים... יש גילאים שזה נראה יותר אלילי, יש גילאים שפחות, אבל אחרי הכל "חופש מיני" לא הוביל אף אחד לאושר. תראה את כל כוכבי וכוכבות העולם. יש להם הכל בתחום הזה וכמעט בכל תחום גופני אחר... אבל אין להם אושר, אין להם שקט נפשי והם לא, בשום מובן, אוהבים לחיות יותר מאחרים.

ובכל זאת ברור שתשאל, "אם ככה, למה האנושות משתגעת כל כך סביב העניין?" התשובה היא, לעניות דעתי, שלכוח המיני יש תפקיד חשוב, אלוקי. הוא נועד להיות הדבק בבניין המשפחה. והמשפחה היא אולי המטרה החשובה ביותר של האדם באשר הוא אדם. הבעיה היא שכמו תמיד האדם הופך את הטפל לעיקר ואת העיקר לטפל... וכיום בעולם אנחנו רואים את המשפחה מתמוטטת והמין פורח...

הפתרון המרכזי של היהדות טמון בשליטה על היצר הזה, הובלתו למחוזות הנכונים יכולה להיות רק על ידי הגבלתו ומיצויו בגבולות מסויימים. שוב, בפתיחות שלא מאפיינת אותי, אני יכול לומר שזה עובד. התחושה של חזרה אחרי ימי הריחוק של הנידה נותנת לך את היכולת לטעום מחדש את השיא הבלתי מושג, ועצם השליטה על היצר הזה מחזירה אותו לפרופורציות הנכונות. אני לא יודע אם היו פעמים שהצלחתם להתגבר על היצר, כלומר, שמאוד רציתם לקיים יחסים בזמן נידה והשתלטתם על זה, אבל אני בטוח שאם זה קרה, ההנאה מעצם השליטה על היצר יכולה לתת סיפוק לא פחות חריף מהכניעה.

נקודה נוספת, שמישהו אמר לי אתמול בטלפון... הוא טען שצריך לשנות את השם של ה"הרחקות". לא צריך לקרוא להם הרחקות אלא "קירוב". ויש בזה הרבה, כוחו של היצר המיני לטשטש את האהבה היא גדולה... היצר עובד, המתח עולה, ופחות מרוכזים באהבה עצמה. לא לחינם אמר האר"י ז"ל שהמצב המרכזי שבו נבחן ה"ואהבת לרעך כמוך" הוא בזמן תשמיש... כי בזמן שהיצר בוער, ואתה כולך שקוע באיברים גופניים מסויימים, להתחשב בצד השני זה דבר הדורש עבודה. לא לחינם ברוב העולם היצר המיני קשור פעמים רבות בניצול, השפלות, כפיה, שליטה ועוד... כי הריכוז בעצמך מוביל לרצון לשלוט על אחרים. ואז, באה התורה ונותנת לך מתנה של שבועיים של קשר רוחני בלבד, אין גוף ואין מגע, רק שיחות נפש, התחברות מחשבתית ואהבה.

זה נכון שיותר קל להגיד את זה מאשר לחשוב על זה בזמן שהיצר בוער, אבל ההתרגלות למחשבה כזאת ביום יום עוזרת בזמן הניסיון.

אתה ואני יודעים שאתם יכולים להתגבר, כי הרי ביום הכיפורים אתה בטח מתגבר, גם יום לפני יום כיפור... אתה לא, בשום פנים ואופן, עבד של היצרים הללו, אלא הם עבדיך... אתה ואשתך יכולים להתגבר על התאווה הזאת.

זוהי, לדעתי, נקודת המוצא... ההבנה שמדובר על משהו נשלט ושאתה, מכיוון שאתה אדם גדול, יכול לשלוט על היצר הזה. זה ממש לא משנה כמה פעמים זה קרה ואני יודע שזה בטח נראה כהר שאי אפשר להתמודד איתו, אבל אתם מסוגלים...

ממש בהצלחה ובאהבה,
יניב