נ"ב - התכנית הנפלאה של ר"ע להבאת הגאולה ומדוע בר כוכבא הפסיד

פרק נ"ב

-       הקרב אבוד מראש?

-       כן, בהחלט, ואתן לך דוגמא היסטורית לכך. מדרש בראשית רבה (סד,י) מספר, שבתקופת ר' יהושע

בן חנניה גזרה מלכות רומי לבנות את בית המקדש מחדש, אך בעקבות הלשנה של הכותים, חזר בו המלך הרומי. רצה העם למרוד ברומא ולבנות את בית המקדש, אך בעקבות דבריו של ר' יהושע בן חנניה שהיה נגד המרד, נקטע העניין באיבו והתבטל.

-       מתי היה הסיפור הזה?

-       ר' יהושע בן חנניה היה מחמשת תלמידיו המובחרים של ר' יוחנן בן זכאי, שהיה גדול הדור בתקופת חורבן בית המקדש השני. כמו כן במשניות במספר מקומות מסופר שר' יהושע שימש ככהן בבית המקדש.

-       מתי הסיפור הזה קרה ביחס למרד בר כוכבא? מתי ר' יהושע חי?

-       הסיפור הזה אירע כמה עשרות שנים לאחר חורבן בית המקדש, בזמן שר' יהושע בן חנניה היה גדול הדור. או במילים אחרות, כמה עשרות שנים לפני מרד בר כוכבא. מדוע לדעתך ר' יהושע התנגד למרד נגד הרומאים?

-       השורש של החורבן הוא שנאת חינם וממילא לא ניתן לנצח את הרומאים ולהביא את הגאולה מבלי שתהיה אהבת חינם. חכמי ישראל באותו דור ידעו שמצבו הרוחני של עם ישראל בתחום הזה לא תוקן ולכן לא רצו לצאת למלחמה.

-       אז מדוע ר' עקיבא שלח את תלמידיו להילחם עם בר כוכבא ומדוע ר"ע חשב שבר כוכבא הוא המשיח?

-       אולי מפני שר"ע חשב שהמצב של שנאת חינם תוקן?

-       זה נשמע לך הגיוני שתוך עשרות שנים בודדות מאז חורבן בית המקדש ועד למרד בר כוכבא, השתנה מצבו של עם ישראל מקצה לקצה?

-       לא כל כך.

-       למרות שזה נשמע לא כל כך הגיוני, לעניות דעתי התשובה היא חיובית. ר' עקיבא אכן חשב שמצב הדור השתנה והבעיה תוקנה.

-       אבל כיצד זה יתכן? מי או מה גרם לשינוי הזה?

-       התשובה היא: ר' עקיבא! לענ"ד, ר' עקיבא התחיל את התוכניות שלו להביא את המשיח לא כאשר הוא ראה את בר כוכבא מורד ברומאים. וודאי שלא. הוא התחיל הרבה לפני כן. ר' עקיבא הציב לעצמו מטרה להביא לידי אהבת חינם בתוך עם ישראל ואז להביא את הגאולה.

-       איך יכול אדם בודד בפרק זמן כל כך קצר לשנות את המצב של עם ישראל משנאת חינם לאהבת חינם?

-       לר' עקיבא יש דרך: להקים ישיבה. לא סתם ישיבה, אלא ישיבה שמגדלת תלמידי חכמים אוהבי ישראל ששמים לעצמם מטרה לחנך את העם לאהוב יהודים ולהביא את הגאולה.

-       אבל עדיין לא מובן לי - איך ישיבה קטנה יכולה לעשות כזאת מהפכה?

-       לא אמרתי ישיבה קטנה. להפך! ישיבה ענקית של עשרים וארבעה אלף תלמידים, שהצטרפו לחזון ולחלום של ר' עקיבא להביא את הגאולה. עשרים וארבעה אלף ר' עקיבאים שיפיצו אהבת ישראל בכל מקום.

    כמובן, שלצורך כך בוודאי שר"ע המכיר בערך העניין, פועל ללא לאות להעביר לתלמידיו את המסר של "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה". הוא אומר אותו, מסביר אותו ומדגים אותו באישיותו ובחייו האישיים. הוא מסביר להם: "זה תלוי בנו. לפחות שאנחנו נהיה באהבת ישראל חינמית לכולם, ובזה נוכל להביא את הגאולה".

-       הרב יכול לסכם בתמציתיות את המהלך?

-       בכבוד: ר' עקיבא הלך ללמוד תורה. מתוך מידותיו המעולות ואהבת ישראל שהייתה בו, הציב לעצמו מטרה ללמוד לא רק לטובת עצמו אלא לטובת עם ישראל. להביא את הגאולה! הוא הקים ישיבה שהציבה לעצמה מטרה להרבות אהבת חינם בעם ישראל ומתוך כך להביא את הגאולה.

    כעבור עשרות שנים, כאשר ר' עקיבא ראה את המרד של בר כוכבא ברומאים, הוא חשב שבר כוכבא הוא המשיח, והמרד שלו הוא סימן שיש מספיק אהבת ישראל בתוך העם, ולכן הם כעת ראויים לגאולה. הרבה, כמובן, בזכות הישיבה שהקים. לכן חשב ר"ע שכעת הגיע הזמן לנצח את הרומאים ולבנות את בית המקדש. בעקבות זאת הוא ציווה את תלמידיו להצטרף למאבקו של בר כוכבא, למלחמת הגאולה.

-       אולי אפשר לקרוא לישיבה של ר' עקיבא ישיבת "ואהבת"?

-       אולי. תראה! אנחנו לא יודעים את הפרטים הקטנים, כיצד בדיוק התרחשו הדברים, אך אנו בהחלט כן יכולים לדעת את המהלך הכללי.

    ר' עקיבא הציב לתלמידיו רף גבוה של אהבת חינם ושל כבוד הדדי. רק כך אפשר להביא את הגאולה. רק תלמידי חכמים במדרגה כזאת יכולים להראות דוגמא אישית לשאר העם שילמדו מהם.

    שלא נשלה את עצמנו. אין ספק שתלמידיו של ר' עקיבא היו הרבה יותר טובים מאיתנו. הם לא מתו בגלל שהם היו יותר גרועים מאחרים. ההיפך! היה להם פוטנציאל להביא את הגאולה, והם אפילו היו מוכנים למסור את נפשם על העניין. אך זה דרש מהם מאמץ גדול, אולי אפילו גדול מידי. ר"ע דרש מהם: אם לא עכשיו אימתי? אם לא אתם אז מי? אם לא נביא את הגאולה עכשיו, כולם יצאו לגלות קשה.

-       אני כבר מבין את ההמשך של המהלך. הקב"ה כעס עליהם, על כל העשרים וארבעה אלף, כיוון שלמרות כל זאת – למרות שידעו את החשיבות של המהלך שלהם לגאולת ישראל ולגאולת המין האנושי - הם לא מספיק כבדו זה את זה כראוי, ובעקבות זאת התעכב תהליך הגאולה.

-       נכון מאד! בר כוכבא הפסיד במלחמה לא בגלל שהרומאים חזקים יותר. הוא הפסיד כי המצב הרוחני של עם ישראל לא היה מספיק מתוקן בעניין אהבת ישראל. ומכיוון שאפילו התלמידים של ר' עקיבא לא היו מספיק מתוקנים, כראוי למדרגתם, ממילא לא נותר סיכוי גם לשאר העם להימשך אחריהם ולבוא לידי אהבת חינם הראויה.

    על זה הם נענשו בעולם הזה! ההקפדה של הקב"ה עליהם הייתה לא רק בגלל שהם תלמידים של ר' עקיבא והיו צריכים לכבד יותר מאחרים את החברים שלהם, אלא גם בגלל שהייתה להם הזדמנות להביא את הגאולה ולהציל את עם ישראל מהגלות הקשה, והם לא הצליחו.

-       טוב, לפחות הם ניסו! היה אכפת להם והם רצו והשתדלו!

-       אתה צודק, בוודאי שהם היו צדיקים. אך בכל זאת, כיוון שהציבו לעצמם מטרה גדולה וחשובה להיות חלק מהחזון של ר' עקיבא להביא את הגאולה ולא עמדו במשימה, הייתה עליהם קפידא גדולה: "למרות שידעתם מה מונח על כף המאזניים - לא הצלחתם".

    אתה מבין עכשיו כיצד כל השאלות ששאלנו בהתחלה מיושבות היטב?

-       בגדול אני מבין, אך אני בכל זאת מעדיף שהרב יגדיר את הדברים בצורה יותר מדויקת.

-       בוודאי שבתוך תלמידי ר"ע היו שהקפידו יותר על כבוד חבריהם ועל אהבת חינם והיו שהקפידו פחות. אך אף אחד לא הצליח[1] להגיע לרף הגבוה שאליו היה צריך להגיע. כל תלמידי ר"ע היו חלק מהחזון ולכן כל מי שלא הצליח לממש את תפקידו נענש בחומרה.

-       ולמה דווקא בתקופה הזאת של השנה?

-       אדרבא, דווקא בתקופה הזאת המיוחדת לתיקון המידות ואהבת ישראל, הייתה עליהם קפידא יותר גדולה. הטענה עליהם הייתה: אפילו בתקופה הזאת אתם לא מצליחים להגיע לאהבת ישראל הראויה מאנשים כמוכם? לא מגיע לכם להיות שותפים במהלך!

-       עד עכשיו, הייתה בליבי מין האשמה וכעס על תלמידי ר"ע, שבגללם אנחנו צריכים להתאבל ולהצטער בתקופה זו. כעת מתברר לי שלא כך הם פני הדברים. אדרבא, הם היו אידיאליסטים שניסו להציל את המצב של עם ישראל ואפילו להביא את הגאולה השלמה.

-       נכון מאד. וחוץ מזה, אל תשכח שהם חיו בסביבה ובתקופה כזאת שְהֵלֶך הרוח בה היה הפוך ממה שרבם לימד אותם. לא עברו הרבה שנים מאותה תקופה נוראה של שנאת חינם איומה ושל רציחות אכזריות שהיו בסוף ימי בית שני. אין ספק שהעם עדיין לא נרפא מהמחלה הזאת, ואפילו היה רחוק מרפואה. בתוך תקופה כזאת ובתוך חֵברה כזאת היו צריכים לפעול אותם צדיקים.

    בוודאי שהם רצו להביא את הגאולה, ויתכן שר"ע גם הסביר להם את הסיכון שהם לוקחים על עצמם אם לא יצליחו לממש את התוכנית שלו, אך קשה מאד להפוך את המצב מהקצה אל הקצה בעשרות שנים בודדות, ממצב של שנאת חינם קשה למצב של אהבת חינם.

-       ומדוע האבל עליהם הוא כל כך ארוך?

-       כיוון שבעצם מדובר כאן על אבל לאומי ולא על אבל פרטי. מיתתם של אותם צדיקים שניסו להביא את הגאולה היא לא אסון לאותו דור בלבד, היא בעצם המשך של חורבן בית המקדש השני שהיה בעבור שנאת חינם. זה היה הניסיון המשמעותי האחרון לתיקון החטא לפני היציאה לגלות הקשה והארוכה. ברגע שהם לא הצליחו, נגזר דינם של ישראל לצאת לגלות, וכולם ידעו זאת ולכן התאבלו מאד.

-       אז למה אנחנו לא מתאבלים על ההפסד של בר כוכבא לרומאים?

-       ההפסד ההוא לא היה העיקר. ברגע שתלמידי ר"ע מתו ולא הצליחו במשימה שלהם, נגזר גורלו של מרד בר כוכבא. כל הסיכוי שלו מלכתחילה להצליח היה תלוי בהצלחתם במשימה הרוחנית שהם לקחו על עצמם.

    חשוב מאד להדגיש את זה: לא בגלל שהיהודים הפסידו במלחמה נגד הרומאים הם לא הצליחו לבנות את בית המקדש. הם לא הצליחו לתקן את הקלקול הרוחני ולכן לא הצליחו לנצח את הרומאים ולבנות את בית המקדש.

-       מדברי הרב על ר' עקיבא עולה דמות מאד מיוחדת. מצד אחד ר' עקיבא לא היה פזיז אלא תכנן תוכנית ארוכת טווח, ומצד שני כל כולו היה מלא שלהבת קודש למען גאולת ישראל. ר"ע הוא לא אדם היושב בשקט על שמריו ומסתכל על המציאות מהצד, אלא אדם הפועל לשינוי המצב.

-       נכון מאד. זו גדולתו של ר' עקיבא. אהבתו לעם ישראל ורצונו העז בגאולתם לא בלבלו אותו מלדעת את העיקר ואת הדרך הנכונה לעשות זאת. הדברים שלי גם מסבירים יפה גמרא מאד ידועה (מכות כד:) על ר' עקיבא וחבריו גדולי ישראל שטיילו ליד רומי וכן ליד ירושלים החרבה, ובעוד גדולי ישראל בוכים ר' עקיבא צחק.

-       על מה יש לו לצחוק? הוא צריך לבכות!

-       זה בדיוק מה שהחכמים שאלו אותו. הוא הסביר להם שבראותו את מעלתה של רומי הוא מתעודד כיוון שהוא עושה קל וחומר, שאם רומי הרשעה זכתה לכזאת גדוּלה, קל וחומר שעם ישראל יזכה לגדולה נפלאה. ומתוך שהוא רואה שועל שיוצא מבית קדשי הקדשים כנבואת אוריה, הוא יודע שתתקיים גם נבואתו של זכריה על הגאולה השלמה והנפלאה.

-       עדיין לא מובן לי מדוע הוא צוחק. הגאולה הרי תתרחש רק בעוד אלפי שנים, וכרגע הם נמצאים בתחילת הגלות ובקשיים עצומים. נכון שהוא מתעודד מתוך מחשבות טובות על העתיד הרחוק, אבל ההווה מאד קשה וכיצד ניתן לשמוח בו.

-       לפי הְסברנוּ הכול מיושב[2]. מבחינת ר' עקיבא הגאולה יכולה לבוא בכל רגע. הוא הרי פועל לקרב אותה כמה שרק ניתן וזה יכול לקרות בכל שנה. הוא חי את הגאולה בכל רגע ורגע ולכן הוא שמח.

 

[1] תתכן סיבה אחרת: אולי משום שכל תלמידי ר' עקיבא נחשבים קבוצה אחת, ולכן היו ערבים זה לזה. וכאשר חלק מחברי הקבוצה לא נהגו כבוד נענש גם המיעוט שנהג כבוד. צ"ע, אם כן, מדוע לא נענש גם ר' עקיבא? אולי אפשר לתרץ שזכויותיו הרבות של ר"ע הגינו עליו, ואולי משום שהוא רבם לכן אינו נכנס לתוך החבורה שלהם, ואולי מפני שהוא עשה כל שביכולתו כדי לתקן את אלה שלא נהגו כבוד זה בזה ולכן אין עליו קפידא.

[2] במפרשים יש הסברים נוספים להתנהגותו של ר' עקיבא. הסברנו מתווסף עליהם.