פורעים את החוב

חברים יקרים, הסתיימה לה תקופה לא שגרתית ויוצאת דופן- של החגים והימים הנוראים, ועתה אנו מקבלים בברכה את ימי הסתיו שמתאפיינים בתחושה של שגרה ואפרוריות מסוימת. התפילות המרוממות, תקיעות השופר המעוררות, ההתעלות והקדושה שאפיינו ובלטו כל כך בתקופה שחלפה, הותירו מאחוריהם חלל ריק בלב למשהו חדש, מין רצון עז ליצור התחלה של שינוי. לא אחת עלתה המחשבה על דבר מה שצריך לשנות באופי, במידות, בתכונות ובהתנהגות, בינתיים, רק "על הנייר", במסגרת הרצונות והשאיפות שלא באו לידי ביטוי. תכונה רעה, מידה מגונה, אופי ודפוס התנהגות לא ראוי נדרשים כעת לעבור בדיקה מחודשת, כמידי שנה באותה תקופה של חזרה לשגרה, שלאחריה, נכללים הם בקטגוריה "נבדקו ונמצאו ראויים". כמו על גבי הצ'ק שמנפיק הבנק שעל גביו מתואר הסכום עליו מתחייב בעל החשבון לשלם במלואו, ושבסופו של דבר, מגיע המועד שעליו לפרוע את הצ'ק ולעמוד על התחייבויותיו, כך גם כעת, בפריעת החוב של הימים הנוראים.

כל ההבטחות והשינויים ה"מבניים" האישיים שהצבנו לעצמנו בתקופת החגים, אם בשעת השתפכות בתפילה לבורא, אם בשמיעת קול השופר או שמא כאשר זרקנו למים את העבירות ב"תשליך" הנהוג, מתורגמים לשפה מעשית בשטח. כל מיני "'תוכניות מגרה", מהשנה ומשנים קודמות, שאנו מעוניינים להוציא אל הפועל מסוגלות הן לבוא לידי מימוש אם רק נהיה חפצים בכך. רבים מאיתנו תופסים את הימים האלה, בהם נפתחות בפני האדם כל הדלתות למהלך של שינוי פנימי מהותי, בשתי אופנים עיקריים: האחד, בדרך של "הולכים על כל הקופה", והשני היא זו שאומרת "או הכל או כלום". במילים אחרות, ישנם כאלו שהתחייבו מעל לרמת היכולת ולמסוגלות שלהם, חתמו בצ'ק על "סכום גבוה", ובסופו של דבר, לא עומדים בהתחייבויות ונאלצים לסגת, כשהבינו כמה ה'הר גבוה'. הרצון להעפיל לכל מיני פסגות גבוהות מבלי לעשות צעד אחד קטן באופן עקבי, עלול להיות מסוכן וחסר משמעות. השאיפה שלהם הייתה בסך הכל גם להתכוון מעתה בכל תפילה ולטבול לפניה ולאחריה, גם להיות בני אדם צדיקים וישרים, גם לעשות חסדים מערב עד בוקר, ועוד כהנה וכהנה שאיפות טובות, אולם בפועל, הם לא מסוגלים ללכת על הכל ויורדים מזה, ואלה שמסוגלים הם אולי רק יחידי סגולה.


המצב ניתן לתיקון במיוחד בימים הללו, ועל כל אחד ואחד מוטלת משימה קלה ופשוטה מכפי שניתן לחשוב, פשוט להתחיל ב'קטן', לעשות 'צעד אחד קדימה', ולהתחייב על משהו אחד בלבד. זה יכולה להיות מידת הגאווה שברצונו לתקן, או את התכונה של לקיחת חפצים של חברים בלי רשות או אולי חיזוק מצוות נטילת ידיים בבוקר שעד עכשיו נהג ברשלנות וביטל מלעשותה. עם קצת מאמץ אפשר להצליח, אפילו אם זה רק צעד אחד קטן בדרך לכבוש את ה'פיסגה', בדרך לשינוי המיוחל.


הימים הנוראים הביאו עימם תקוות וחלומות, שאולי בשנה הבאה עלינו לטובה נהיה אנשים אחרים. אז אולי לא ממש נהפוך להיות אחרים, אבל נעשה לפחות שינוי קטן ומשמעותי ביותר. שינוי שיהיה כרוך לשינוי פנימי ומעשי עמוק. ואזי נזכה שיחול עלינו הפסוק "פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של עולם".

איתמר ליברמן, שיעור א' ישיבת "המאירי".