איך מונעים הרהורי עבירה

"אמר רבא, ביקש איוב לפטור את כל העולם כולו מן הדין. אמר לפניו: ריבונו של עולם, בראת צדיקים, בראת רשעים, מי מעכב על ידך?" (בבא בתרא ט"ז.)

פירש רש"י: "בראת צדיקים על ידי יצר טוב, בראת רשעים על ידי יצר הרע. לפיכך, אין ניצול מידך. כי מי יעכב? אנוסים הן החוטאים!".

ענו לו חבריו של איוב:"אף אתה תפר יראה, ותגרע שיחה לפני א-ל! ברא הקב"ה יצר הרע, ברא לו תורה תבלין". (איוב ט"ו).

פירש רש"י: "בראתי תורה שהיא תבלין, שהיא מבטלת הרהורי עבירה. כמו

שכתוב בקידושין: "אם פגע בך מנוול זה, משכהו לבית המדרש. אם אבן הוא - נימוח, אם ברזל הוא - מתפוצץ'".


לכוון לזכות למאור

אם כן, נשאלת השאלה מדוע ישנם כמה מעובדי ה' שעוסקים בתורה ומצוות, ועדיין יש להם הרהורי עבירה, ויצרם הרע לא נימוח כלל?

כותב הרב יהודה אשלג, בעל הסולם, בהקדמה לספרו "תלמוד עשר הספירות" (סעיף י"ח), שאם אדם עסק בתורה ולא הצליח להעביר את היצר הרע ממנו, הדבר קרה לו מפני שלא כיוון את דעתו ולבו בזמן העסק בתורה, לזכות למאור שבתורה, המביא אמונה בלב האדם.
ובין כך ובין כך, לא יוכל לפטור את עצמו מן הדין בטענת אונס. מאחר וכתוב במפורש: "בראתי יצר רע, בראתי לו תורה תבלין". ואם היה בזה איזה יוצא מהכלל, הייתה הקושיה של איוב עומדת במקומה ח"ו.

תחבולת הקבלה

בהמשך דבריו, מייעץ בעל הסולם עצה חשובה, המסייעת להינצל מהרהורי העבירה.
הוא כותב, בשם המהרח"ו ז"ל בהקדמתו לספר "עץ חיים", שאם אדם עמל ויגע בתורת הנגלה ועדיין יצרו הרע בתוקפו עומד ולא נימוח כלל - מייעץ לו המהרח"ו שיעסוק בחכמת האמת, משום שקל יותר לזכות למאור שבתורה ע"י העסק והיגיעה בחכמת האמת.

 "והטעם הוא פשוט מאד, כי חכמת תורת הנגלה לבושה בלבושים חיצונים גשמיים, דהיינו גניבה גזילה ונזיקין וכדומה, אשר משום זה קשה וכבד מאד לכל אדם, לכוון דעתו ולבו להשי"ת בעת העסק, כדי להמשיך המאור שבתורה. ומכל שכן לאיש כזה, שהוא כבד וקשה בעיון התלמוד עצמו... כי להיות העיון הוא בנושאים גשמיים, הם אינם יכולים לבא אצלו עם הכוונה להשי"ת בבת אחת. ולכן מייעצו לעסוק בחכמת הקבלה, אשר חכמה זו לבושה כולה בשמותיו של הקב"ה, ואז כמובן יוכל לכוון דעתו ולבו להשי"ת בשעת לימוד בלי טורח. ואפילו הוא קשה העיון ביותר, כי העיון בנושאים של החכמה והשי"ת, הם אחד, וזה פשוט מאד".(בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות).

ומביא המהרח"ו ראיה יפה לדבריו, מדברי הגמרא: "מכאן לתלמיד שלא ראה סימן יפה במשנתו חמש שנים, שוב אינו רואה" (חולין כ"ד).
למה לא ראה סימן יפה במשנתו? ודאי שמשום חסרון כוונת הלב בלבד.
אמנם ודאי שצריך זמן מסוים, להרגיל את עצמו במאור שבתורה ומצוות, עד שיגיע לכוונה הנכונה. השאלה היא: כמה זמן? שכן אדם יכול לצפות אליו בכל שבעים שנותיו.
לפיכך מזהירה אותנו הברייתא הנ"ל שאין לצפות יותר מחמש שנים, אשר זמן זה די ומספיק לגמרי לזכות במאור שבתורה. ואם לא ראה סימן יפה בשיעור זמן כזה, ועוד לא נפטר מהיצר הרע, עליו למצוא לעצמו איזו תחבולה יפה, שיצליח על ידה להינצל מהרהורי העבירה.

כותב המהרח"ו ז"ל, שהתחבולה המוצלחת ביותר, היא העסק בחכמת הקבלה, הבטוחה להצלחתו של האדם והצלתו מידי יצרו הרע.

יהי רצון שבזכות לימוד חכמת הקבלה, נזכה להינצל במהרה מידי יצרנו הרע, וייתן ה' בנו רק יצר טוב, לעבדו באמת, ביראה, ובאהבה.