תורת הגרעין

לראשונה בשורש, אנחנו מפרסמים ראיון שנערך במיוחד עם אישיות בעלת פעילות ומשמעות. אנו מקווים שבקרוב להרחיב את סגנון בעבודה הזה ונשמח לשמוע דעות

לפני כמעט 20 שנה יצאו ארבע משפחות מישיבת שעלבים לדרך לא נודעת. מבחינה גיאוגרפית הם עברו רק כמה קילומטרים כדי לגור בבית שמש, אולם השינוי המנטלי והרוחני היה עצום. כיום, המושג "גרעין תורני" הוא מטבע עובר לסוחר ואנחנו כמעט ולא יכולים לדמיין את הציבור והמדינה בלעדיו, אולם כאשר הרב רחמים ניסימי התחיל את דרכו בעיירות, היה צורך לגבש את התורה מא'. נפגשנו עם הרב ניסימי לשיחה על אידיאולגיה, עזרה כלכלית, גרעינים, אברכים ובעיקר על מהפכות שמתחילות מהשטח.

נראה שמבחינת הותק ב"מושג גרעין" הרב הוא הוותיק והמנוסה ביותר, האם תוכל לספר לנו מעט על הקמת הגרעין הראשון, מה עמד בבסיס הרעיון וכדומה?

בתחילת דרכי, בעבר הרחוק, עמדתי בראש מחלקת החינוך של העיירה שדירות ובאותה תקופה מחלקת החינוך התעסקה גם בנושא של "שיקום שכונות". העבירו אז סכומי כסף אדירים לטובת הפרוייקט של שיקום השכונות ואני עסקתי בכך יומם וליל... ואז התוודעתי לענין ש"כסף לא עושה כלום". דהיינו שמימון בלבד, ללא תנועה רוחנית שעומדת אחרי המעשה לא יביא לשינוי משמעותי אצל אף אחד. המון כסף נשפך בעיירות אז, ים של כסף, אולם זה לא הביא לשינוי. ואז הגענו למסקנה שמה שצריך לעשות זה להביא לשינוי משמעותי, שינוי עומק, ולא משהו קוסמטי...
ובמקביל, מצד שני עסקתי אז בהתנדבות בפרוייקט, ביחד עם בחורי ישיבה ובנות שירות לאומי, שמטרתו היתה הכוונת ילדים לישיבות ואולפנות... ושם דווקא ראיתי את ההיפך, איך עבודה רוחנית עמוקה, ללא תקציב אולם עם משמעות פנימית, מובילה לשינוי של ממש, שינוי שמשנה את המשפחה כולה מהיסוד. באותם שנים היה משבר עצום, ערכי וכלכלי בעיירות והצלחת הפרוייקט הזה גרמה להבנה בצורך של פרוייקטים "מונחי רוחניות ואידיאולוגיה" שישנו באמת את המציאות במקומות הללו.

ולמה הגרעין הראשון התחיל דווקא בבית שמש?

צריך לדעת שבאותם ימים בית שמש היתה עיירה נחשלת עם 12,000 תושבים, שלמרות קרבתה לירושלים היא היתה רחוקה מנטלית ומהותית ממנה. קשה היום, כאשר זו עיר גדולה ומתפתחת, לתאר מה היה המצב אז ובטח מבחינה רוחנית. לתוך המצב הזה הגיעה קבוצה של ארבע משפחות, שלא ידעה בעצם מה היא יוצאת לעשות, לא היה מודל של גרעין עד אז... אמנם היו כמה קבוצות של רמי"ם שיצאו ללמד במקומות מרוחקים, אבל מודל של "גרעין" עם מערכת פנימית של קבלת החלטות וכדומה... לא היה עד אז.

ומאיפה בעצם הגיעו המשפחות הראשונות?

בשלב ראשון הגיעו ארבע משפחות משעלבים. וצריך לדעת שזה היה ממש קריעת ים סוף... כשאני חושב על זה שהיום יש שנים שיוצאות מאה משפחות לגרעינים זה מדהים אותי בכל פעם מחדש. באותם ימים זה לא היה בכלל נושא מדובר והיה צורך לשכנע, לדעת שזה יצליח... פשוט הלכתי מראש ישיבה אחת לשניה וניסיתי למכור רעיון שלא היה קיים עד אז. זה לא היה באופנה, ראשי הישיבות בימים ההם הכווינו לכך שמי שמצליח בישיבה צריך להיות רב יישוב, ואם לא, אז ר"מ בישיבת הסדר ואחר כך להתיישבות. כמובן שמדובר בדברים חיוביים, אבל העניין של ללכת לגור בעיירת פיתוח פשוט לא היה מקובל.

וכשהגעתם לבית שמש מה מצאתם שם?

למעשה לא מצאנו שום דבר מבחינה רוחנית. לא היה סניף בני עקיבא וגם אם היה לא היה בו ולו גם מדריך אחד מהמקום... בכל בית שמש היו ארבעה בחורים שלמדו בישיבה תיכונית וכל מי שהיה יכול פשוט עזב... כיום רק המשפחות שהגיעו מארצות הרווחה, כמו ארצות הברית, צרפת ובלגיה מגיעות לאלפיים משפחות.

אם זה לא היה קיים, איך בעצם הקמתם הכל, איך ממציאים סעיף תקציבי לכזה דבר?

לא היה כזה דבר "סעיף תקציבי", ישיבת שעלבים נתנה לנו איזה שהוא תקציב ראשוני ומזה התחלנו לרוץ. ראש הישיבה נתן את הכסף...

ומה עשיתם בתור דבר ראשון?

הדבר הראשון היה להמציא. מה שהומצא בעצם היה עצם המושג "גרעין", לא שמישהו הולך ללמד בבית ספר או שמישהו מקים פרוייקט עצמאי, אלא גרעין, קבוצה שפועלת ביחד לשינוי. צריך לדעת שבעצם לא דמיינו לאן זה יתגלגל... כח המדמה של האדם הוא מוגבל ולא חשבנו בכלל על מושגים כמו "לאן זה יגיע".

אז בעצם תכננתם רק להתיישב בבית שמש?

לא, אני זוכר שבזמנו כתבתי, על משקל דברי הרב נריה של "להקים ישיבות בכל מקום" שצריך להקים גרעין בכל מקום.... אולם אני לא חושב שהתכוונו לזה ברצינות ובטח לא ראינו איזו שהיא תוכנית מעשית. צריך להבין שזו היתה תקופה אחרת, אף אחד לא חשב ללכת לגור בתוך העם. גם מי שלימד, כמו אל עמי וכדומה, עסקו בללמד ולחזור הביתה, אף אחד לא דיבר על הרעיון של לגור עם האנשים ממש.

ומתי הרגשתם את התחלת הסחף? שמדובר על רעיון שיכבוש לו מקום וחיילים?

אני חושב שמדובר על בערך שמונה שנים לאחור, כמה שנים לפני הגירוש ובטח אחרי הגירוש מקטיף יש תנופה אדירה... ואני חושב שלמרות הכל אנחנו עדיין רואים רק את קצה הקרחון. הציבור הולך וגדל כמותית ואיכותית, כיום זה האפיק שמזוהה ככיוון שבו יש ללכת. לדעתי אנחנו רק בתחילת המהפכה המשמעותית.
הגרעינים יוצרים שינוי של הרכב האוכלוסיה, שהוא המפתח לכל שינוי. כל מי שיביא תיאוריה של פרוייקט כזה או אחר שלא עומד בבסיסו שינוי "דמוגרפי" שבו אתה חלק מההוויה, חלק מהחיים הרגילים של הישוב, אין לו יכולת השפעה לאורך זמן. חשוב גם לדעת לדעת שבשביל עיר פיתוח המשפחות זה חמצן... קח את שדירות למשל ותראה שאי אפשר לדמיין את המצב שם היום ללא 100 המשפחות של הגרעין. הם גרים שם והם חלק מהכל, בתי הספר, החיים והרשויות- ובכך הם יוצרים שינוי.

מלבד הגרעינים שעלי תורה גם מפעילה עוד כמה פרוייקטים, שבהם המרכזיים הם פרוייקט רבני הקהילות ופרוייקט הבתים החמים לנוער במצוקה... יש איזה רעיון שהרב יכול להגדיר כ"אידיאולוגיה של שעלי תורה", כיסוד של כל הפעילות?

אני חושב שביסוד הדברים עומד הרעיון של לעזור ליהודים שמתמודדים עם שני סוגי קשיים- עם קשיים בתחום הסוציולוגי/ חברתי/ כלכלי ועם קשיים במובן הרוחני. אם יהיה מקום שבו אין קשיים כלכליים ורק קושי רוחני, זה פחות יעניין אותנו וכן במקומות שבהם יש קושי כלכלי ללא צורך רוחני, זה פחות מקומנו. אנחנו חשים שתפקידנו מתמצה בביטוי "אשרי משכיל אל דל", דהיינו עזרה ליהודים המתמודדים עם קשיים בשני התחומים- מצד אחד עזרה כלכלית, מקומות עבודה, קשיים יום יומיים ומצד שני עזרה בתחומים הרוחניים והתורניים.

כמה משפחות פועלות היום תחת הכנפיים של שעלי תורה?

ישנם כמה מודלים, ישנם גרעינים שהתחילו איתנו והיום הם עצמאיים לחלוטין, ישנם גרעינים עם קשר יותר חזק או רופף... אני חושב שבסך הכל מדובר על כמה מאות משפחות תחת המטריה באופן כללי. וזה מלבד בית שמש, ששם מדובר על מהפיכה בקנה מידה אחר לגמרי... כיום יש 1700 תלמידים במערכת החינוך התורנית בבית שמש, כמה מאות מורים, אנשי חינוך ובעלי מקצוע, כך שאת בית שמש אני לא מונה.

איך אתה מתייחס לכיוון החדש יחסית של יעד ישר וברור של "החזרה בתשובה"? זה חלק מהאידיאולוגיה של שעלי תורה?

כשנפגשים עם עם ישראל וחיים איתו- מזהים את הצרכים. במובן הזה, המפגש הבלתי אמצעי של הגרעינים הוא זה שזיהה את הצורך ולכן במובן הזה הפרוייקטים החדשים הם המשך של הגרעינים. ועדיין- כל פרוייקט שלא תהיה בו פעולה מתמשכת והיכרות עמוקה לא יצליח.
אסור לשכוח גם את האוכלוסיה הספרדית/ מסורתית. אני פעם אמרתי שאנחנו הכשרנו את עצמנו לדבר אל אלה שלא רוצים לשמוע אותנו ולא הכשרנו את עצמנו לדבר אל אלה שרוצים לשמוע אותנו. יותר מזה, אנחנו רוצים לדבר עם אלה שלא רוצים לשמוע אותנו ולא רוצים לדבר עם אלה שדווקא כן רוצים לשמוע. אנחנו צריכים להתאים את עצמנו לציבור שכן רוצה לשמוע. זה גם עיקר המסה, מבין 6000 בתי כנסת מוצהרים במדינת ישראל, 4500 הם בתי כנסת ספרדיים. זה עיקר המסה, יש שם אנשים שרוצים לשמוע על מסורת ויהדות, אם נדע איך להגיע לציבור הזה, הרי שהגענו לתוצאות טובות יותר. הרי יש אנרגיה מוגבלת וחשוב לדעת איך לחלק את האנרגיה הזו, אני נזהר לא לדבר בצורה "כלכלית" מידי, אבל צריך לדעת איך לבזר את הכוחות שהם מוגבלים מראש.

ונקודה חשובה מאוד- "ציבור מסורתי לא נשמר בהקפאה", דהיינו הוא לא נשאר מסורתי לנצח. הבן של מסורתי לא ישאר כזה בהכרח... והציבור המסורתי יכול להפוך בקלות לרחוק. האבא יכול להיות מסורתי, אבל ילדיו כבר לא יודעים כלום וחבל להפסיד את המסה הזו.

האם אתה חש שהשינוי התפיסתי הוא רק בשטח או גם אצל ה"אנשים הקובעים"? אצל אנשי הכספים והפוליטיקה?

היה מחקר,בלתי תלוי לחלוטין, של הג'וינט שבדק מה גורם לשינוי חברתי... והם הגיעו למסקנה, בלי קשר לדת כלל, שמה שגורם לשינוי חברתי מהותי הוא גרעין תורני! מבחינתם הם חילונים למהדרין, אולם הם רוצים לגרום שינוי והם הגיעו למסקנה ששינוי קורה רק עם גרעין תורני.... ולכן הם מפנים משאבים עצומים לגריעינים התורניים. אותו תהליך עובר על "שיקום שכונות" שזה משרד במשרד השיכון ועל גופים נוספים. הם תפסו שאם רוצים שינוי- צריך חבורה אידיאליסטית.
כמו כן "נפל האסימון" אצל ראשי הישיבות ששולחים היום תלמידים לגרעינים, מה שפעם היינו צריכים לכתת את הרגליים ממקום למקום. כך שיש שינוי גם אצל ראשי הציבור.

מה היית מגדיר כ"מוקשים" כאשר מישהו או משפחה הולכים לגרעין?

אולי המוקש הראשון הוא ה"מוקש המדומה", שקשור לחינוך הילדים הפרטיים. זה הדבר הראשון שכל משפחה חוששת ממנו- מה יהיה עם הילדים. ואני חושב שהיום, כשאפשר לבדוק את זה בפרספקטיבה לאחור, של עשרים שנה- רואים שהילדים שגדלו באווירת שליחות ובאווירה אידיאליסטית גדלו להיות כאלה, ילדים אידיאליסטים ואנשי אמונה.
הדבר השני הוא העובדה שהאנשים באים מעולם הישיבה שהוא עולם אידיאולוגי בלבד והמעבר לעולם מעשי, להקמת דברים, לקביעת נהלים וכדומה... הוא קשה מאוד. האנשים צריכים ללמוד לעשות, לקדם ולדחוף דברים וזה לא קל לחלק גדול מהם כך שהמעבר לעולם המעשה הוא מוקש שני.
אני חושב שעיקר הצורך הוא להבין שמדובר ב"שיטה", ב"מקצוע" שצריך ללמוד... צריך לשבת ולנתח הצלחות וללמוד מכשלונות- זה מקצוע הדורש לימוד וגיבוש.

ואם כך, מאין אתם לומדים? מאיפה הדברים התחילו אצלכם?

נראה לי שהדמות שאותה אנו מנסים ללמוד וליישם בפועל היא דמות "הרב הספרדי"... בטח בפרוייקט רבני הקהילות שלנו אבל גם בגרעינים. אלו היו אנשים שידעו ללמוד וללמד תורה, לפסוק הלכות ולדרוש- אבל גם חיו עם העם, כאבו את כאביו וחשו את הצרכים הקטנים ביותר שלו. יש לנו מקרים, כמו ברמלה, שמגיע אדם אחד מתאים שכזה, נכנס לבית הכנסת ומתחיל לזרוח ולהזריח... לעורר קהילה שלימה. אדם כזה מסוגל להביא לאירוע תורני חמישה אוטובוסים, כי הוא חי איתם, מרגיש אותם והוא גם הרב שלהם. זאת הדמות שאנו מנסים לגבש ולנתח, ללמוד והוביל... לגבש את "תורת הגרעין" והעבודה עם הציבור.