האם הבנות גילו את הסוד?

היה לה ברק בעיניים כמו שתמצאו רק אצל מישהו מאוהב. היא דיברה עליה בקול חולמני וקסום, מתענגת רק מלחשוב על המפגש הבא שלהן. הזמן שבילו יחד היה שווה לה יותר מכל והיא ציפתה לו בשקיקה.
הן היו זוג מושלם.
רונית ומסכת בבא בתרא.
"תגידי, מה את מוצאת בה?" שאלתי אותה, מנסה להבין את פשרו של הזיווג המעניין הזה.
"וואו", היא לוחשת בקול מתקתק נוטף דבש, "מאז שנפגשנו היא פתחה בפניי עולם חדש".
"מה את אומרת?" אני מתפעל, "את באמת מרגישה שזה נותן לך משהו?"
"אוי, אתם הגברים פשוט לא מבינים שום דבר", נזפה בי "התחלתי להסתכל אחרת לגמרי על כל הנושא של ההלכה והמצוות. שלא לדבר על עבודת ה' שלי שפשוט קיבלה תנופה חדשה. לימוד הגמרא פשוט ממלא אותי בסיפוק שאי אפשר לתאר".
______________________
הרב שלמה הסתכל בשעון בתסכול. המחוג מתקרב לעבר הספרה שלוש. לפנות בוקר. אשתו והילדים ישנים מזמן, ורק הוא עוד עובד על הכנת דף העבודה שמסרב להיגמר. 'אם התלמידים האלו היו יודעים מה אנחנו לא עושים בשבילם', נאנח בתסכול, 'כמה שעות, כוחות, רעיונות ויוזמות חדשים אנחנו משקיעים רק בשביל לנסות לחבר אותם קצת יותר אל הגמרא...'. הוא קם ממקומו אל החלון ושאף טיפה מאוויר הלילה הצלול, כאילו מנסה לקלוט משם איזו הברקה חדשה שתשפר, ולוּ במעט, את המצב העגום. 'מה עוד אפשר לעשות שלא עשינו?!' במוחו חלפו, כמו בסרט, השיחות האישיות המתסכלות שניהל עם החבר'ה שלו בשבוע האחרון. לשבחם ייאמר שהיו גלויים איתו. אמרו לו את מה שהם חושבים ישר בפנים. בלי חשבון. 'מזל שלמסכת בבא בתרא אין אוזניים לשמוע את כל העלבונות שהטיחו בה', חשב לעצמו, 'משעממת, מייבשת, כבדה, לא קשורה לחיים שלנו, בזבוז זמן טוטאלי...'
______________________
גדולי הלמדנים והלמדניות מוזמנים לאמץ את מוחם, לעשות באוויר עם האצבע, להתנדנד בחוזקה מול הסטנדר, ולמצוא תירוץ מניח את הדעת לקושיא האדירה שעולה מן השורות האחרונות.
על התופעה של פריחת לימוד הגמרא אצל הבנות, לא צריך לספר לכם. בימינו חמש יחידות גמרא לא הולך בדווקא עם להתגלח וללבוש מכנסיים, אלא גם עם קוקו וסרפן. המדרשות לבנות מליאות תלמידות, ואלו שמרימות את הדגל של לימוד הגמרא צועדות בראש בקול רעש גדול.
אלא שקורה פה משהו מדהים. בעוד שאצל הבנים כבר שנים טובי המוחות לא מצליחים למצוא פתרון לבעיית אי-ההתחברות האיומה של החבר'ה לגמרא, הנה באות הבנות ומגלות את הסוד. ולא שהן אומרות שהן מצאו את הפתרון לבעיה. הן טוענות בלהט מיוחד השמור רק לנשים שבכלל אין בעיה. להפך! גמרא??? אין, אין עליה!!! זה 'ממלא אותן', 'תורם להן לעבודת ה' וליראת השמים', 'חוויה ממלאת סיפוק'. פשוט חבל על הזמן. מה שלא מצאו בתנ"ך, בהלכה או באמונה, הן מוצאות רק בהוויות אביי ורבא ובפלפולים של הרמב"ם ורבי עקיבא איגר...
לא נעים להיות משבית השמחה, אבל משהו פה נראה מאוד מאוד מוזר. אם הכול כל כך מושלם אצל הבנות, איך זה שאצל הבנים זה עובד בדיוק הפוך?!
ובואו נבהיר - אם כמה בנות בכיתה י' משתוקקות לעשות שתי יחידות בגמרא רק בשביל לטעום טיפה איך נראית גמרא ומה הייתה דרך החשיבה של חז"ל - שיהיה להן לבריאות. מה מטריד אתכם, "כל המלמד בתו תורה כאילו מלמדה תִּפְלוּת"? במסגרת כל ה'תִּפְלוּת' שמלמדים בבית הספר, החל מטרגדיות יווניות ספוגות כפירה וכלה בסיפורים בעיתיים של סופרים שמאלניים, בוודאי שלא יזיק ללמוד קצת מדברי חז"ל הקדושים.
הבעיה היא כשהופכים את זה לשיטה, לדבר מרכזי שממלא כמה שעות ביום, כשמנסים לעשות חיקוי של הישיבות. כאן כבר פספסנו, ובגדול. אני לא מתכוון לפקפק בתמימות רצונן ובטוהר כוונותיהן של חלק מן הלומדות, אבל מצד שני, גם אי אפשר להתעלם מן החשש שהטרנד הנוכחי של 'גמרא לבנות' לא רוכב, אצל חלק אחר של הבנות, גם על כמה 'סוסים' לא בדיוק כשרים. אומנם הם דוהרים מצוין בינתיים, אבל לא בטוח בכלל שבכיוון הנכון. כן, בנות יקרות, הוכחתן יפה שגם אתן יכולות. חדרתן לתחום השמור של הגמרא. פיצחתן את הארמית, הבנתן את התוספות, הראיתם לגברים האלו שגמרא זה לא רק השטח שלהם. אתן נהנות מן החידוש, מן האתגר, מן הטפיחות הפמיניסטיות על השכם. שכוייח. אבל בואו לא נתבלבל ונשכח את השאלה המרכזית – האם בסופו של דבר הלמדניות הללו יוצאות אחרי כל הסוגיות והפלפולים עם יותר יראת שמים והקפדה במצוות או (ומשום מה זה הרושם שאני לפעמים מקבל) אצל רבות מהן דווקא להפך? וגם אם התשובה לשאלה הזו חיובית - אם את אותן השעות שנערה משקיעה בפלפולי סוגיות 'מיגו', 'חזקה' ושור שנגח את הפרה, היא הייתה משקיעה בתנ"ך (ברש"י על פרשת שבוע היא כבר שולטת?), הלכה (בהלכות בורר בשבת כבר אין טעויות?) ואמונה (מתי יצא בפעם האחרונה לעבור ברצינות על מסילת ישרים עד הסוף?), האם היא לא הייתה בונה את עצמה להיות אמא, רעיה ואישה יהודיה החיה נכון בעולם המודרני, טוב יותר?!

כתב: יוני לביא
[email protected]