פרשת פנחס- קנאות ושלום

בפרשת פנחס כתוב שאחרי שפינחס עושה את מעשה הקנאה הגדול, ש-ה' נותן לו "את בריתי שלום". ונשאלת השאלה, הרי לפנחס מגיע תעודת גבורה, או אות הקנאה, ומדוע זוכה לשלום דוקא. הרי שלום זה הפך המלחמה?

ויש שרצו לומר, שפנחס זכה לשלום, כתשובת המשקל, משום שהלך לקיצוניות אחת של קנאות, ה' נתן לו מתנת את ברית השלום, בשביל שיזכה לאיזון בעבודת ה' שלו.
אך ניתן לפרש, שבעצם בעומק פינחס זכה לשלום, משום שהוא השכין שלום. וצריך להעמיק במושג שלום.
המהר"ל כותב, ש"התורה היא סדר העולם", משום שהיא מסדרת כל כוח במקום שלו. ומבארת לנו איך לחיות בצורה הכי מסודרת, כך שכל הכוחות יכולים לבוא לידי ביטוי בצורה הכי מושלמת שלהם.
הרב קוק כותב בעולת ראי"ה, "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם", למרות שכשנכסים לביהמ"ד, רואים מריבות ומחלוקות רבות בין הת"ח. זהו השלום האמיתי, משום שמעמידים כל דבר על מקומו, מבררים היכן כל דבר צריך לעמוד. כל פרט בהלכה, וכל פרט במציאות, כשעומד במקום שלו, הוא מגיע לשלמות שלו.
וכן ירושלים, עיר השלמות. דוקא כשעמ"י יישב בירושלים, ודוקא כשיהיה לנו ביהמ"ק, וכשכל העמים יפחדו מאיתנו, רק אז נגיע לשלמות.
וכמה שהיום אנשים חושבים, ש"השלום" יגיע בכל מיני דרכים שונות, כמו ויתור על חלקים מארץ ישראל, צריך לדעת ש"השלום" האמיתי יגיע רק כשלא יהיה חילול ה' בעולם, וכל כוח יעמוד במקומו.
ולכן כשפינחס זעק ומחה על חילול ה', הוא החזיר את הסדר לעולם. את המצב המעוות של המציאות למקוריות המתוקנת והשלמה.
זה עיקר עבודתנו לסדר את המציאות. לדעת היכן כל כוח נמצא.

שנזכה בעז"ה לגאולה שלמה, לסדר את כל המציאות על הצד השלם והטוב ביותר במהרה בימינו. אמן.