שיטה פוליטית חדשה לישראל

[מרכז-] "איננו יכולים לפתור בעיות באופן החשיבה שבו יצרנו אותן" [-מרכז] את המשפט הזה כתב אלברט אינשטיין ואכן, אנו שבויים בדפוסי חשיבה המצרים את צעדינו. לכן נחוצים, בדחיפות, אופני חשיבה חדשים, אחרים ולגמרי שונים מאלה שהכרנו. היעד המרכזי בדרך לשינוי היא השיטה הפוליטית שאימצנו עם קום המדינה: הדמוקרטיה הרב-מפלגתית. שיטה המוכיחה יום יום ושעה שעה כי אבד עליה הכלח וכמעט מכל זווית שנביט נמצא, כי פשיטת הרגל של השלטון והממסד מחייבת יצירת מבנה חדש לשיטת הבחירה, לאחריות הנבחר ולזכויותיו ולחובותיו של המועמד. אני מניח כי ביום בחירות עולה בדעת רבים המחשבה להטיל בקלפי פתק לבן. להגיד "עד כאן". הטלת פתקים לבנים בקלפיות אינה תוכנית ומעטים בלבד עושים זאת מפני שמחיקת הקיים, ללא גיבוש אלטרנטיבה, הנה צעד בלתי אחראי, אך אפשר כי מבלי שתתגבש בעתיד הנראה לעין חלופה למבנה השלטוני ולבחירת מועמדיו – יגבר המיאוס על שיקול הדעת ונתעורר לבוקר בו יספרו בבחירות אחוזים גבוהים יותר של נמנעים והציבור הרחב יביע את מחאתו באמצעות הטלת פתקים לבנים. אני מציע לשקול בכובד ראש את הסבת הבחירה מתנועות וממפלגות לבחירה באישים, באנשים שהם מועמדים עצמאיים. זאת מתוך ההנחה כי המפלגה סיימה את תפקידה ההיסטורי וכי בעתיד נאסור את קיומן של מפלגות. על הבחירות להיות אישיות באופן מובהק תוך הטלת איסור מוחלט על מועמדים ליצור ביניהם הסכמים מכל סוג, בכתב או בעל-פה המזינים את שיטת ה"שמור לי ואשמור לך". יש לאסור על מועמדים ועל נבחרי ציבור יצירת מנגנונים של תמיכה ומטריות אדמניסטרטיביות או אידיאולוגיות. עלינו לדאוג - באופן שאינו מותיר מקום לפרצות או לפירושים, לחוקים שיאסרו קבלת תרומות. יש להקפיד הקפדה מלאה על הרחקת בעלי ההון מהשפעה ישירה על מועמדים ונושאי משרה ואפילו שימוש בכספם הפרטי של מתמודדים ייאסר עליהם לקידום בחירתם. על כל מתמודד ומתמודד לקבל משאבים זהים לצורכי בחירתו אך ורק מהקופה הציבורית, באופן שיאפשר סיכויים זהים לכל מועמד. המועמדים שיקבלו את מירב קולות הבוחרים ירכיבו ממשלה שבראשה יעמוד מי שזכה במספר המצביעים הגדול ביותר. מספר חברי הממשלה יהיה קבוע וידוע מראש. על מנת להבטיח שינוי בעל תרומה גדולה עוד יותר צריך, לדעתי, לצמצם באופן דרסטי את מספר המחוקקים. ניתן לקיים מערך שלטוני יעיל עם פחות ממחצית מספר הנבחרים הנהוג היום. עלינו לשוב ולעשות אבחנה ברורה בין עסקנות להנהגה. בין תפישה סקטוריאלית צרה לראיה רחבה. אמנם בסופו של דבר כל שיטה לא תהיה נקיה לחלוטין מחולשות אנוש, אך נדמה שסדר פוליטי שכזה עשוי לדלל הרבה מהמעוות והמקומם בשיטה הנוכחית, ולאפשר יותר מקום למנהיגים ישרי דרך ובעלי שאר רוח. מאחר והנהגת המדינה אינה אלא פיקדון שאנו נותנים לתקופה קצובה בידי אנשים שאנו בוחרים מתוכנו, עלינו לקבוע את הכללים ואת הכלים המסננים הראויים לדמוקרטיה המתוקנת. על השינוי האמור לצמוח מתוכנו, שינוי שיהיה בו משום חידוש עצמאותנו. [מרכז-] רמי גבעוני [email protected] [-מרכז]