קבלה של חוזרים בתשובה

בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה שהולכת ומרחבת, תופעה חיובית ומרעננת- החזרה בתשובה, החזרה בתשובה החלה לפני כמה עשרות שנים אולם בשנים האחרונות תפצה תאוצה, וכיום אין לך משפחה חילונית שאינה "נגועה" בזה, תהליך החזרה בתשובה בצורה שאותה אנו מכירים היום לא מופיעה כמעט במקורות, הבורות או עם הארץ בלשון המשנה קיימת היום בצורה שונה מאוד, עמי הארצות של פעם לא ידעו קרוא וכתוב- אבל ברובם שמרו מצוות וקיימו את הדברים המוכרים להם (לדוגמא- מעשרות, טהרה וכו'), החוזרים בתשובה בתקופות הקדומות לא היו נגועים בתרבות אנטי או בחוסר הכרה בסיסית של התורה והמצוות, הם היו ברובם אנשי עמל שמפאת חוסר משאבים (שכליים, וכספיים) הפכו לעמי ארצות. כשמדברים בחוזרים בתשובה של ימינו ניתן להבחין בכך שרובם אינם עמי ארצות, כולם יודעים קרוא וכתוב, וכולם מלומדים בלימודים חיצוניים (לפחות ברמה הבסיסית), אבל בקיום המצוות נעים החילונים של תקופתנו בין אי קיום כלל, ועד לקיום של חלק מהמצוות, בדורנו כמעט כולם נגועים בתרבות אנטי וחלק גדול לא מכיר את התורה ומצוותיה, כמו כן כיום המשאבים, הטכנולוגיה ותרבות הפנאי מאפשרים לאדם להעמיק בנושאים שבהם הוא חפץ. מכיוון שבהיסטוריה היהודית היו מעט מאוד חזרות בתשובה בצורה הקלאסית המוכרת לנו כיום, ישנן שתי דוגמאות בולטות שדומות במקצת לחזרה בתשובה של ימינו- הדוגמא הראשונה היא רבי עקיבא ושהיה רועה צאן ואולי אפילו שונא של חכמים, אולם אחרי סיפור החזרה בתשובה שלו הוא הופך לגדול ישראל שדורש כתרי אותיות. הדוגמא השניה היא ריש לקיש שהיה ראש לשודדים והפך לחברותא של רבי יוחנן. שני הדוגמאות הללו המובאות בדרשות רבות העוסקות בחזרה בתשובה אינן דוגמאות טובות מכיוון שתופעה קטנה של כמות אנשים מצומצמת שחוזרת בתשובה אינה יכולה לשקף חזרה המונית של ציבור גדול רחב ומגוון, מה גם שרוב בחוזרים בתשובה של ימנו לא הופכים בדרך כלל לרבי עקיבא וריש לקיש. החידוש שבחזרה בתשובה מעמיד את הקהילות והרבנים של דורנו מול שאלה חדשה ונוקבת- כיצד יש להתיחס לתופעה? מצד אחד אנו רוצים שכולם יחזרו בתשובה 'ומלאה כל הארץ דעה', ומצד שני החוזרים בתשובה מביאים עימם תרבויות והתנהגויות חיצוניות שמושרשות בהם, ושאינם עולים דווקא בקנה אחד עם קיום המצוות. קהילה שמקבלת היום חוזר בתשובה צריכה להתמודד איתו בדרך דו פרצופית קירוב מחד גיסא ומאידך גיסא שמירה מההשפעות השליליות שעלולות להיות לו על הקהילה, אנו רואים הדים לכך בשידוכים החרדים ובמידה מועטה גם בחברה הדתית לאומית- חוזרים בתשובה יתחתנו עם חוזרים בתשובה, ובדרך כלל יתקשו מאוד להכנס למעגל של 'המקוריים'. ישנו גיוון רחב בציבור החוזרים בתשובה וסיבות הרבות שגורמות לחזרה- ישנם כאלו שהיו מסורתיים והתחזקו, וכאלו שהיו חילוניים גמורים ועשו תשובה, יש דתלשי"ם שחזרו למקורות ויש קיבוצניקים, אקדמאים ואנשי עמל, עשירים ועניים, אנשים שחזרו בגלל הצרות וכאלו שחזרו בגלל שהיה להם טוב מידי, חזרה שיטחית וחזרה עמוקה, ועוד רבות ומגוונות הדוגמאות. גיוון זה בציבור ובסיבות מקשה על המקבלים את השבים לקבל אותם בצורה אחידה וטובה, ויוצר בזמן האחרון לחשושיים שהולכים ומתגברים בקרב המקרבים האם כל זה כדאי?, זה מקלקל את הנוער?, מכניס תופעות שליליות- סמים, אלימות וכו'. דיבורים אלו וההתייחסות לחוזרים בתשובה צריכים לדעתי לקבל התייחסות מלאה יותר מצד הרבנים ומצד אלו הדוחפים לחזרה בתשובה, לא דיי רק בעידוד הקירוב והכנסה של החוזרים אלינו הביתה, צריך גם לחשוב מה עושים אחרי שהם נמצאים אצלנו?, וכיצד עלינו לקבל אותם?, האם הטוב שיש באנשים החוזרים בתשובה, שווה את אלו שנפגעים מכך? שאלות אלו צריכות לעמוד בראש סדר היום הרבה לפני הדרכים לחזרה בתשובה, כי לא די בהכנסת אורחים המעיקה על המארח ומזיקה לאורח, צריך לחשוב על הכנסת אורחים שתיטיב עם המארח והאורח. לסיום ישנו סיפור שמספר על דרכו של הלל בקירוב לבבות, בסיפור מסופר שהיה אדם שרצה ללמוד את כל התורה על רגל אחת, כשפנה אותו אדם לשמאי ושטח בפניו את בקשתו שמאי התרתח על אותו אדם וגרש אותו, לעומתו כשפנה אדם זה להלל קירב אותו הלל ואמר לפניו 'מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך...' סיפור זה כבר סופר פעמים רבות אולם לעיתים אין אנו שמים ליבנו לסיום דבריו של הלל 'ואידך זיל גמור', ואידך זיל גמור.