לעשות תשובה

הסיפור הבא אמיתי לגמרי, והתרחש לפני כמה שנים במרחק שלושת אלפים קילומטר מכאן:

בישיבת חב"ד ב-770, ניו יורק, יושבת קבוצת אברכים ששוקדים על לימודם. אחד מהם עושה הפסקה לרגע, סוגר את הגמרא ויוצא לשירותים. בדרך עוצר אותו המזכיר האישי של הרבי שבדיוק יצא מחדרו של האדמו"ר. "עצור אברך", הוא קורא לצעיר, שלפני זמן לא רב נכנס לשנתו העשרים ושתיים. "הרבי אמר שצריך דחוף שליח לְצִ'ילֶה... ואתה השליח!"
"אני?!" תמה האברך הצעיר, "אבל רגע אחד, אני אפילו לא יודע איפה זה צ'ילה?"
"שמעתם מימיכם דבר כזה?", חייך המזכיר, "השליח של צ'ילה שואל איפה זה צ'ילה?"
___________________
כעבור עשרים וארבע שעות השליח החדש והנמרץ כבר הסתובב ברחובות הבירה סנטיגו. תוך שבוע הוא כבר היה שם עם משפחתו.
מי שהיה מבקר במקום אחרי שלוש שנים היה מגלה שלוש מאות ילדים יהודים שבאים להגיד תהילים כל שבת בבוקר. וזה רק קצה הקרחון...
_____________________
סיפור שני:

חב"דניק אחד שוגר לשליחות ישירות אל החזית - צפון תל אביב! הוא התבונן במפה ובחר את המיקום בקפידה – הוא צייר משולש – קודקוד אחד - הבית של רבין, קודקוד שני - אוניברסיטת תל אביב, קודקוד שלישי - הבית של פרס. הוא סימן את המטרה – בדיוק באמצע. שם אני הולך לגור! כעבור עשרה ימים עצרה משאית ההובלה בפתח הבניין. 16 קומות, 64 משפחות. הדירה שלו במקום טוב באמצע. הסבלים מתחילים לפרוק את הרהיטים והוא משאיר אותם עם אשתו שתדריך אותם איפה לשים כל דבר, ניגש למעלית ומטפס לקומה העליונה. ניגש לדלת הראשונה שלפניו ומקיש עליה. "שלום, שמי חיים ואני השכן החדש. נעים להכיר. אתם מוזמנים לראות בי כתובת לכל עניין יהודי!" חלק מהאנשים הסתכלו עליו כמו אחד שנפל מן הירח, חלק טרקו לו את הדלת בפרצוף, חלק הפגינו אדישות וחוסר עניין מנומס, ו...היו גם כמה שדווקא מצאו בזה עניין. כשנסגרה הדלת אחריו הוא עבר לדלת שאחריה, וכשסיים את הקומה ירד במדריגות לקומה הבאה. כעבור שעה יצא שוב מהכניסה הראשית ונפרד מהסבלים שסיימו את הפריקה. עוד באותו ערב, בין הארגזים הסגורים וכל הבלאגן, התקיים שיעור ראשון בביתו. בהשתתפות חמישה אנשים...
זה היה בתחילת החורף. בפורים של אותה שנה - בעל הקורא שהוזמן לקרוא את מגילת אסתר, חזר וסיפר שהסלון הענק באחת הדירות בבניין היה מלא עד אפס מקום. הוא נאלץ לעמוד בפינה ולהחזיק את המגילה מחוץ לחלון הקומה החמישית מרוב צפיפות...כעבור שארבע שנים היה מגלה מקווה מפואר, ישיבה לבעלי תשובה, מערכת מסועפת של אירוח משפחות לאנשים שרוצים להתחזק ביהדות ועוד ועוד.
____________________

אתה קורא את הדברים האלו ופשוט לא מבין. למה לכולם זה מצליח ורק לנו לא?
לפני חמישים ושבע שנים, בקום המדינה (כשלמפד"ל היו 12 מנדטים...) – לברסלב היו בארץ בסך הכול מאה ועשרים חסידים.
והיום?
היום יש להם מאה ועשרים ישיבות לבעלי תשובה!
וכמה ישיבות לבעלי תשובה יש לציבור הדתי לאומי?
אחת. יותר מדויק – חצי. גם ישיבת "מכון מאיר" הידועה - חצי מהתלמידים שם הם דתיים מלידה, שרק מחפשים להתחזק מן הבסיס.
איך אפשר להסביר את זה?
"אל המעיין" של ש"ס עושה נפלאות ורושמת אלפי ילדים לחינוך דתי, "ערכים" מביאים מדי שבוע מאות אנשים לסמינרים ומערכת שלימה של אנשים ומשפחות מלווים אותם גם לאחר מכן בתהליך החזרה בתשובה, הרב אמנון יצחק והרב ראובן אלבז מתחרים ביניהם על התואר "גדול המחזירים בתשובה" עם מאות שיעורים, אלפי שיחות ותלמידים, ומיליוני קלטות שמחולקות חינם בצמתים. בעלז מצליחים, וגם טנקי המצוות והשליחים של חב"ד עושים נפשות.
והציבור הדתי לאומי?
הוא עדיין יָשֵן. פה ושם נראים ניצני התעוררות – דוכני הנחת תפילין, חוגי בית. אבל כל זה רק טיפה בים.
והשאלה זועקת - למה אנחנו לא זזים? איפה אנחנו בכל הסיפור הזה?
__________________

מה שמעצים את השאלה היא שדווקא לנו זה היה אמור להיות הרבה יותר קל! הרי אנחנו לא באים אל אחינו החילונים עם לבוש שחור או מפוספס מפחיד ומרתיע, לא עם זקנים מגודלים, פאות ארוכות וכובעי פרווה. אנחנו נראים די דומים להם, מבינים יותר את העולם שלהם, ובהרבה מנקודות היסוד יש בינינו הסכמה עקרונית – יחס חיובי למדינה, לשירות בצבא וכו'. אנחנו לא באים אליהם עם סיפורים מוזרים על איזה פתק של נ-נח-נחמן-מאומן שנמצא באיזה ספר... ובכל זאת אחינו החרדים כל כך מצליחים ואנחנו מדשדשים הרבה מאחורה. תורת ר' נחמן כובשת לבבות, והרב קוק נשאר בסך הכול שֵם של רחוב בבני ברק.
למה?
___________________

הגֵן הבעייתי
צריך לשים את הדברים על השולחן. יש לנו בעיה! אדיר זיק ז"ל היה קורא לזה הגן הדפוק של הדתיים לאומיים (ביטוי שלו). עמדה נפשית שלא מאפשרת להם לקום ולעשות את מה שצריך. יש לנו מליון עכבות, ופחדים, רתיעות והיסוסים, שמונעים מאיתנו לעשות את הצעד, לגשת לאחינו החילונים, ולעשות נפשות. 'הרי גם לנו יש ללמוד דברים טובים מהם' ו'מי אנחנו בכלל?' 'ואם ישאלו אותי שאלות שלא תהיה לי תשובה עליהן?!' ועוד אלף ואחד תירוצים. אנחנו לא גודלנו מגיל אפס על תודעת השליחות כמו החב"דניקים, אנחנו לא מורעלים על זה כמו הברסלבים. הם לא עושים חשבון לאף אחד. לא מעניין אותם איך יסתכלו עליהם ומה יגידו. מה יהיו התוצאות ומה ההשלכות. הם פשוט פועלים...ומצליחים, ואילו אנחנו נשארים הרחק מאחור.

תרופת הפלא
דמיין לעצמך את הסיטואציה הבאה. אתה עומד בתור למכולת. לפניך עומדות שתי נשים ומשוחחות ביניהן בקול, והשיחה שלהם מתגלגלת לאוזניך. אחת מספרת לשנייה על המחלה הקשה של הבן שלה. הילד סובל נורא. כבר חודשים הם מתרוצצים מבית חולים אחד לשני, עושים בדיקות קשות, ולשווא. הרופאים לא מצליחים לגלות מה המחלה. והנה אתה, המאזין מן הצד, יודע שלבן שלך היו בדיוק את אותם סימנים והגעתם אל איזה רופא מיוחד שברגע עלה על הבעיה של הבן ונתן לו תרופה שפתרה לו את הבעיה תוך כמה ימים. מה תעשה? האם תיגש אליה ותאמר לה:"גברת, שמעתי את השיחה שלכן, ואני רוצה לומר לך שלבן שלי הייתה בדיוק אותה בעיה ועם התרופה המסוימת הזו אפשר לצאת מזה!" או שתתחיל להתבייש ולהירתע – 'הרי לא שאלו אותי', ו'מי אני בכלל שאתערב?', ו'אולי לבן שלה זה לא מתאים' ועוד תירוצים כאלה.
וכאן עולה שאלה – שכל אחד צריך לשאול את עצמו בכנות – עד כמה אני באמת מאמין שהתורה שאלוקים נתן לנו היא הדבר הטוב ביותר שקיים בעולם? עד כמה אני משוכנע בכל נימי נפשי שהיא הדרך היחידה הנכונה לחיות את החיים כמו שצריך, לבנות זוגיות בריאה, לחנך ילדים ולהיות מאושר? או שאולי אנחנו בעצמנו לא בטוחים שיש בידינו את המפתח לכל החולאים של החברה האנושית והפתרון לכל הצרות והסיבוכים של היחיד והציבור. גם אנחנו חיים לפעמים את התורה והאמונה בצורה מאד שטחית וחיצונית. תפילה היא לא תפילה, אמונה היא לא אמונה וקיום מצוות הוא לא קיום מצוות.

צרכני תרבות
עוד דבר שפוגע ביכולת שלנו לצאת ולהביא תורה לעם ישראל– הוא שבמקום להיות משפיעי תרבות אנחנו צרכני תרבות. כמעט בכל בית דתי לאומי שמכבד את עצמו יש במרכז הסלון טלוויזיה + אחת בחדר הורים (ולפעמים גם הילדים לא נשארים מקופחים...). הדתי לאומי המצוי יקפיד להיות מעודכן במה שקורה במדינה וכמעט תמיד הוא יעשה את זה בדיוק באותה דרך שעושה את זה אחיו החילוני – יזריק לעצמו כל בוקר את המנה היומית של "ידיעות" או "מעריב" כולל כל המסרים השמאלניים והאנטי יהודיים ואנטי לאומיים שיש שם (וגם אם יעשה מנוי על "מקור ראשון" כדי לחזק אותם, את החדשות האמיתיות היא בטוח שימצא דווקא בעיתונים החילוניים). בכמה מהאולפנות הכי טובות שלנו עוד לומדים בשיעורי ספרות יצירות של אנשי שמאל כמו עמוס עוז, א.ב יהושוע וכדו' (וכי אין לנו מספיק יצירות משלנו שצריך ללכת ולקבל מהם?)
וכשגדלים מגיל צעיר בתוך האווירה התרבותית הזו, האם אפשר ללכת אחר כך, לצאת ולנסות להשפיע? הרי זו גורם לנו לשקוע עמוק בתוך התרבות המערבית על כל קלקוליה. איך אפשר אחר כך שאנחנו נבוא וננסה להציע תורה לאחרים?

להיות חב"דניקים
נדמה שהפתרון לבעיה מצוי בנו. יש המוני יהודים שישמחו להיפתח ולהיות מחוברים יותר אל התורה, ואין מי שיתן להם את זה. מדינת ישראל זקוקה לסדר יום מסוג חדש, לסולם ערכים אחר, לסדרי עדיפויות שונים. מתי יגיע הרגע שנעמוד ולא נתבייש לומר בקול את מה שיש לנו. אחת הסיסמאות שהתהלכה בשדה הפוליטי בשנים האחרונות היא זו של מנהיגות יהודית – "להפוך ממפגין למשפיע". בלי להתייחס לצורת הפעילות שלהם, המשפט הזה מבטא שינוי חיוני וחשוב בתודעה שאנחנו חייבים לעשות. לא עוד להיות גלגל חמישי במרכבה. מגיל צעיר אנחנו צריכים לחנך צעירים למנהיגות, לתודעה של שליחות, לזה שיש לנו אוצר גדול ביד ואנחנו חייבים לחלוק אותו עם כאלו שעוד לא זכו לו, וזו זכות עצומה בשבילנו אך גם חובה גדולה.
עד כמה רחוק היום בו נקום על רגלינו ונאמר לעם ישראל את כל מה שיש לנו להגיד לו?
זה תלוי רק בנו.

______________________________
הערה לסיום:
נושא הכשל הדתי לאומי בנושא התשובה מורכב ולא נאמר כאן כל מה שראוי לומר בנושא. כמו כן, הבעת ההערכה כלפי פעולתה של תנועת התשובה שצמחה מהמגזר החרדי לא באה לבטל את הביקורת על חלק משיטתם הרוחנית, את היחס השגוי למדינה, לצבא ולשותפות עם כלל ישראל, אלא באה להצביע על הצד שבדרך כלל פחות שמים לב אליו – ההצלחה הגדולה שלהם בקירוב יהודים לאבינו שבשמים, ולעורר אותנו למחשבה - איפה אנחנו ואיפה הם בעניין הזה ולמה.
לצד הדברים הנ"ל חשוב לומר מילה טובה על הכוחות שמנסים לפעול ולעורר לתנועה של תשובה מסוג אחר: מעייני הישועה, ראש יהודי, אל עמי ואחרים. המהפכה שהם התחילו נמצאת בצעדיה הראשונים, וככל שעוד כוחות יצטרפו אליהם, יהיה אפשר לחולל את השינוי.
אנו מביאים מספרים של שני מוקדים שאפשר להפנות אליהם אנשים שמחפשים כתובת בעניני יהדות:
- סיוע והכוונה לבעלי תשובה- מעייני הישועה- 1-700-700-515
מוקד ארצי בנושא יהדות – חברותות, ייעוץ, מידע יהודי, תשובות לשאלות- 1-700-709-300
"חברים מקשיבים" – לשאלות באמונה ונושאים אחרים – 026518388, כל ערב 21:00 עד 1:00 בלילה
"בשביל הרוח" – תנועה רוחנית יהודית – מפיצה דיסקים שמתאימים לחלוקה לציבור הכללי בנושאים שונים – אמונה, זוגיות, מדיטציה יהודית ועוד. להזמנה- 057-7806663
- תודה לרב יהושוע שפירא, ראש ישיבת רמת גן, שהרבה מהכתוב כאן, בא בעקבות דבריו (נאמרו בקורס שליחים במרכז הישראלי בירושלים).