מ"שקלים" ל"פורים", לכבוד ראש חודש אדר

מחצית השקל ניתנת למקדש "לכפר על נפשותיכם", אבל מה מקום כפרה זו דווקא בחודש אדר? לכאורה יותר מתאים לתת כסף כפרה לקראת חודש תשרי שבו חלים ימי הכפרה והסליחה ומה גם שהשנה מתחילה בתשרי ויותר מתאים להתחיל את שנת מחזור כספי המקדש בתשרי ומדוע מתחיל מחזור זה בניסן ?

בתשרי אנו מתחילים שנה לפי בריאת העולם. ר"ה של כל העולם "כל באי עולם עוברים לפניו". כהכנה לחודש תשרי יש לנו את ימי אלול ואח"כ את הימים הנוראים המלאים עבודת הנפש של תשובה ותיקון בחלק היותר פרטי אצל כל יחיד בישראל ובעולם. באלול ותשרי יש עבודה על סליחה וכפרה מצד המעשים וההשתדלות.

ומה יש לנו בניסן? ניסן "ראשון הוא לכם לחודשי השנה", התורה מונה את החודשים לפי יציאת מצרים שהחלה בחודש זה. חודש ניסן הוא המיוחד רק לישראל והוא גם ר"ה למניין מלכי ישראל. הוי אומר שניסן הוא החודש הראשון הכלל ישראלי לעומת תשרי שהוא החודש הראשון הכלל עולמי, אוניברסלי.

דורשי רשומות אמרו ש"שקל" = בגימטריא "נפש". הנפש מורכבת אם כן משני חצאי שקל שאת אחד מהם - אותו השייך לכלל ישראל, אנו נותנים כל ישראל יחד בחודש אדר לקראת מחזור חדש בעבודת המקדש בחודש ניסן. "כי תשא את ראש בני ישראל..." - כשבני ישראל ב"ראש" מאוחד - הם נישאים מעלה.

חודש אדר מכין אותנו לחודש ניסן בצד הכלל ישראלי כשם שחודש אלול מכין לתשרי בבחינות הפרטיות היותר השייכות לכולם. לכן כבר ב"אחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים" – לצורך האיחוד באדר משמיעים על החיבור הנכון בבחינת השקלים ועל החיבור הפסול בבחינת הכלאים (עפ"י ר' יהונתן אייבשיץ). הקב"ה הקדים את שקליהם של ישראל לשקליו של המן שרוצה את עם ישראל "מפוזר ומפורד בין העמים".
מהלכם של חודש אדר וניסן אחריו אינו תלוי במעשים ובזכויות כנדרש בהכנת אלול ותשרי. כך גם גאולת מצרים בניסן שהיתה בברית ולא בזכות וכך גם בגאולה אחרונה בדורותינו "למען שמו באהבה". בחודש אדר יש סיעתא עילאית לישראל ולכן טוב לדון עם גוי דווקא בחודש זה ש'כללי המשחק' מוטים יותר מתמיד לטובת ישראל, בכלל ובפרט.

יום "כיפורים" הקדוש והנורא הוא כפורים (האר"י) ז"א שיש בחינה עליונה בפורים הגדולה אפילו מיום הכיפורים, שהרי בפורים ישנה הארה עצומה המהפכת את כל הפגמים והקלקולים לטובה בעצם שמחת סגולת ישראל שלא משתנה ומתגלה שאפילו הרע הוא בעצמו הביא לטובה, לעומת יום הכיפורים שבו יש הפרדה בין הטוב לרע בשליחת השעיר לעזעזל.
כל המועדים עתידין להיבטל חוץ מפורים, - "הארת מרדכי" הנמשכת מימות המשיח, מגיעה עד מקומות נידחים ונמוכים והופכת את כל הירידות לעליות, גם בשאול תחתיות. בדר"כ השכינה לא יורדת מתחת ל10 טפחים, בחנוכה יורדת הארה גם מתחת ל10 טפחים להאיר עד 3 טפחים קרוב לקרקע - כמו גובה הנחת נרות חנוכה. בפורים מגיעה ההארה עד הקרקעית ויוצאים מאפילה לאורה, הנס הנסתר מגיע עד חוץ לארץ למקומות רחוקים, ליאושים העמוקים ולספקות העמלקיים ('עמלק' = בגימטריא 'ספק'). הפשע הופך לשפע, הנגע לענג, ומשעת צרה לשעת רצון. "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר" כן תהיה לנו !