ממחיקה לחריטה

פרשתנו, תצוה, איננה מזכירה את שמו של משה בפירוש. השנה גם חל בה ז באדר ראשון, שלפי דעה אחת הוא יום הסתלקותו של משה רבינו. גם לפי הדעה שהסתלקותו הייתה בז אדר שני, "הבן איש חי" מסביר שהיתה באדר א איזה בחינת מיתה.
חכמנו ז"ל אומרים על העדר שמו של משה רבינו בפרשת שזה כתוצאה מדיבור של קללה שיצאה מפיו- כשה' רצה כביכול לכלות את עם ישראל בגלל חטא העגל, אז משה רבנו אמר "מחני נא מספרך אשר כתבת", וקללת חכם אפילו על תנאי מתקיימת. 
בכל זאת, הנוכחות של משה מאד בולטת בפרשה: ואתה תצוה, ואתה הקרב, ועשית, ואתה תדבר, ולקחת כו-.. ובכל זאת יש חסרון שלא כתוב שמו. האם יתכן שבגלל מסירות נפשו של משה רבנו עבור עם ישראל למרות אהבתו הגדולה לתורה שנקראת על שמו –תורת משה ייגרם חסרון תמידי (מחיקת שמו מפרשה אחת) ומה גם שה' לימד אותו, באומרו לך רד כי שחת עמך-לא נתתי לך גדולה אלא בשבילם, שכל ייעודו הוא עם ישראל לחברם לה'. [אם כי העניין של מסירות נפש הוא על מנת להפסיד, שזה ההבדל במסירות נפש של יהודי לשל גוי. "אני לא הולך להרוויח שכר נעלה יותר בעולם עליון וכדומה אלא ככה זה ואי אפשר אחרת", "אשרי העם שככה לו" וכלשון המובא בחסידות חב"ד:" יהודי אינו רוצה ואינו יכול להיות נפרד מא-לוקות".]

אפשר אולי לומר בדרך אפשר שאמנם משה נעלם במידת מה מהתורה על ידי וויתורו על עצמו ו....נכנס בתוך נשמתם ואפילו גופם של היהודים עצמם שלא יכול היה להיפרד מהם, ובזה עצמו הנחיל להם את העניין של מסירות נפש האמיתית. אכן כתוב בתניא (פ:מב) ועוד מקומות שיש אצל כל אחד בחינה של משה רבנו בנשמתו שהוא כח הענווה ביטול ומסירות נפש. רבי נחמן כותב שיש בחינת משה אף באברים של היהודי.

להמחיש את העניין: יש מושג ברפואה הוליסטית שכשמטפלים רק בסימפטומים של מחלה ולא בשורש גם כשמצליחים להעלימם המחלה תוקפת בצורה עמוקה יותר ח"ו, וכפי שהזכרנו שבוע שעבר במאמר "השראת השכינה דרך העיניים" שמרובה מידה טובה ממידת פורענות, בעצם קבלנו את משה רבנו מהקלף של הספר תורה לתוך הרקמות והנשמה והדבר הזה מהווה נתינת כוח במלחמתנו עם היצר הרע על כל סוגיו כפי שכתוב בתניא סוף פרק כה"...משום שקיום התורה ומצותיה תלוי בזה שיזכור תמיד ענין מסירת נפשו לה' על יחודו שיהיה קבוע בלבו תמיד ממש יומם ולילה לא ימיש מזכרונו כי בזה יוכל לעמוד נגד יצרו לנצחו תמיד בכל עת ובכל שעה..".

לגבי הסתלקותו של משה רבנו מובא בליקוטי הלכות שמפני סיבה קלה לכאורה משה לא נכנס לארץ ישראל ונסתלק? אלא ככל שהשגת הצדיק גבוה יותר הוא מסוגל לרדת למטה להרים אנשים נמוכים ולקרבם לה' וכאן על מנת לקבוע לצמיתות שאין ייאוש בעולם כלל ושהאנשים הכי רחוקים בדורות הכי אחרונים גם הם יידעו שמלא כל הארץ כבודו וגם בדיוטא התחתונה יוכלו משם לעבוד את השם היה משה צריך להשיג השגה כה נעלת שאי אפשר היה להשיגה בתוך הגוף ובתמצית במותו (היעלמותו) העניק ליהושע ולכל הצדיקים הבאים אחריו (התפשטות של משה שבכל דור ודור כלשון הזוהר) כח בלתי מוגבל שהיהודים יוכלו תמיד להתקרב לה'. אם כן גם הפרשה גם ז באדר שחל בה מתקשרים.

מכאן לתחום הטיפולי בו אני עוסק: פרויד ראה את יסוד האדם ביצרים אפלים ואמר פעם לאמא אחת לגבי יחסה לבנה "תעשי מה שאת רוצה בכל מקרה זה יהיה רע" = אין תקוה. ברוך השם הגיעו לפני יותר מחמישים שנה למסקנות אחרות. קרל רודג'רס אמר שפרויד נעצר בשכבות חיצוניות של אישיות האדם ופנימיותו לא רק שהיא טובה באופן בסיסי אצל כולם אלא שהיא נוטה לסדר את עצמה כשמפני סיבות מה היא השתבשה (רק צריך לתת לה לפעול בחופשיות במרחב מוגן(אצל מטפל)). קורים לנו לפעמים משברים שמערערים את המוכר לנו ונראה שכוחנו נעלם. סביר להניח אמנם שבתוכנו יותר עמוק יש כוחות בלתי מנוצלות שאפשר לנצלם להתגבר על קשיים ואף לחיות בעזרתם יותר מחוברים לעצמנו האמיתי.

א-לעזר שנקר יועץ ותרפיסט מציאותי מוסמך גם ע"י מכון גלאסר שבאה"ב 054-84-54-205 אפשרות לשיחות העצמה או תמיכה רגשית בskype מכל העולם במחירים מותאמים לציבור הדתי[email protected]