סטודנטים דתיים

בזמן האחרון יצא לי להיפגש, ממספר כיוונים עם התופעה של "סטודנטים דתיים", הן בקמפוסים עצמם והן במקומות אחרים.

שכבת הגיל הזו היא מאוד בעייתית מבחינה דתית... וסובלת מקשים עצומים בתחום. בדרך כלל, כל ילד ונער דתי זוכים ל"לווי רוחני"

בסיום הלימודים מגיעים בני הנוער למסלולים שונים, אלה מהם שפונים לצבא "מתנתקים" כבר בשלב זה מהצד הרוחני של חייהם, כאשר הם עדיין לא בשלים מספיק, ברוב המקרים, להתמודדות עם העולם. צריך לזכור שלמרות כל המאמצים- חלק ניכר מאוד מבני הנוער הדתי מגיעים לשירות צבאי ישיר.

אצל הבנות המצב גרוע יותר, מכיוון שהאופציה של ישיבה לא פתוחה בפניהן והן יוצאות להתמודדות כמעט ללא כלים מינימליים. גם ההתעוררות המינית המאוחרת יותר של הבנות תורמת לקושי המתעורר בגיל זה.

אולם גם אצל בנים שעוברים שנה או יותר במכינה, ואפילו אצל כאלה שעוברים בישיבת הסדר- ישנו קושי עצום במעבר לאוניברסיטה. רוב רובם של הצעירים חשוף מאוד לתכנים "כלל עולמיים", רואה "ערך עליון" בקריאת עיתונים, גלישה באינטרנט וכדומה... חשוף מאוד לתרבות הבילוי של העולם החילוני, וממילא מתנתק לאיטו מהערכים התורניים.

המצב הוא שישנו איבוד זהות דתי בשלב הגיל הזה, בין 19 ל23 שבו אין תמיכה רוחנית חיצונית (למצער, פעמים רבות ישנה חזרה בגיל 29+). יתכן בהחלט שמדובר רק בחשיפה של קושי דתי שמתחיל הרבה יותר מוקדם, אבל נדמה לי שבשיח שלנו אנחנו פחות בשכבת הגיל הזה.

אין מקום כרגע לרדת (תרתי משמע) לדוגמאות מעשיות על מה שקורה, אבל די אם נזכיר את "ביצת הרווקים" הירושלמית בתור דוגמא, את ה"דוסיבות", את בעיית הטבילה לפני החתונה, את אתרי האינטרנט המוכרים "יהדות" מתקדמת לכל דכפין... ישנו איבוד עצום של כוחות והשקעות בשלב הגיל הזה... במקרים רבים הדבר קורה לכאלו שאינם מתחתנים, אולם גם זוגות צעירים, אנשי מרכז או ירושלים בעיקר, חשופים לבעיה.

לעניות דעתי, ישנו מקום רב לפעולה בקרב בני הגיל הזה. ערכתי על העניין חקירות קטנות ולא מקיפות, והתברר לי שבקמפוסים ישנם פעמים רבות שיעורי תורה של גופים שונים שישנם סטודנטים לא מעטים שמבקרים בהם. כמו כן הרצאות על זוגיות וכדומה מושכים ציבור רחב מהצעירים הללו, והם עדיין בשלב של קבלה.

אני חושב שיש מקום חשוב לבדוק "התמחות" בתחום זה. יתכן ומה שצריך לפתוח הוא "גרעין קמפוסים" שימוקם קרוב לקמפוסים בגדולים, יציע שיעורים, שירותי ייעוץ רוחני ואולי גם פעילות אחרת (מסיבות חגים, הרצאות וכדומה...) יתכן ואם נצליח לגבש דמויות רבניות (ראשי גרעינים?) שיבינו את הראש המיוחד של האוניברסיטאות, הרי שהציבור שעליו מדובר ימצא את עצמו מתחבר לכוחות רוחניים גם בשלבים הבעייתיים הללו ויוצא מכך נשכר.

לעניות דעתי עדיין לא נמצא כוח תורני שהצליח להתחבר, כשיטה, לציבור הנ"ל... ויש מקום להעמיק ולחשוב איך מתחברים גם אליהם.