טבע, התחדשות ובני אדם

במוצאי שבת, בשעת ההבדלה, אנו נוהגים לברך על הנר ולהביט על הצפרניים באגרופים קפוצים. מקורו של מנהג זה, על פי רוב הדעות, הוא בעובדה שהצפרניים אינם מפסיקים לגדול, כל הזמן ועל ידי ההתבוננות בהם בצאת השבת אנו מאחלים לעצמנו שבוע של גדילה בלתי סופית... אולם האמת היא שלא רק הצפרניים, כל גופו של האדם מתחדש כל הזמן, אדם נורמלי מאבד מידי יום כמעט שני קילוגרם ממשקלו באובדן של תאי עור ותאים אחרים ומקבל אותם בחזרה על ידי בניית תאים חדשים. כל יום, כל היום, התאים בגופינו מתים ומתחדשים, מתים ומתחדשים, כאשר את מקומם של התאים הותיקים מחליפים תאים חדשים.
למעשה, ההתחדשות הבלתי פוסקת הזו היא גם חלק בלתי נפרד מהטבע כולו... עצים ובעלי חיים בהתחדשות בלתי פוסקת ומעגלים אין סופיים של מוות והתחדשות, מוות והתחדשות. תהליכים אלו מהווים את הדרך המרכזית שבו עולמינו מתקדם. חורף וקיץ, מוות וחיים, נבילה ופריחה שלכת וריקבון המוליכים לצמיחה מחודשת...
התבוננות בתכונה זו של הטבע יכולה לתת לנו מבט שונה וחדש גם על הנפילות בחיינו אנו. כשם שההתחדשות הבלתי פוסקת של הטבע היא הליך ברור ומובן לכולנו, כך גם הנפילות והקימות הן חלק מחיינו. כנראה שכך העולם בנוי, התקדמות בלתי פוסקת מתוך נפילה וקימה. כאשר הנפילה היא תחילתה של העליה הגדולה הבאה לאחריו.
חשוב, כמובן, לזכור שכלל אחד בסיסי צריך להיות גם אחרי הנפילות והוא שבסופו של חשבון המגמה צריכה להיות חיובית, כשכל נפילה גבוהה מעט מהנפילה הקודמת. כך, בסיכומו של דבר, ניתן להצביע על מגמת עליה בחיים, ממש כמו בטבע, הגרעין האחד נרקב, אולם הוא מייצר חיטה שלימה שבה עשרות גרעינים חדשים.
לעיתים, כאשר קר בחוץ (וגם בפנים, בתוך הלב) קשה לזכור שיש סוף לקרה, קשה לראות את החום שבסוף התהליך ולחכות לפריחה שעוד תבוא. וכך אנו יוצאים בימי שבט ורואים את העצים עירומים וחומים, נטולי הוד והדר ומכופפים ברוח... ואנו מתקשים לראות, ברגעים אלו, את הפריחה שתבוא לאחר מכן. אולי דווקא בגלל זה קבעו חכמים שראש השנה לאילנות הוא דווקא באמצע החורף, כאשר האילנות נלחמים בקור ואינם במלוא תפארתם. יש בכך קביעה שהתהליך חשוב, הכיוון ולאו דווקא התוצאה. בימים אלו מתחילים העצים את המסע הארוך שלהם לקראת הפריחה המחודשת, ה"שרף מתחיל לזרום" בפנימיותו של העץ והעלעלים מתקבצים מתחת לפני השטח, מחכים לפרוץ... הפריחה האמיתית עדיין רחוקה, אולם ניתן לחוש אותה באוויר הקר ודווקא זמן זה הוא "ראש השנה" של העצים, כי הכיוון, המגמה, חשובים מאין כמותם. וכמו שכבר אמרנו, כך גם אצלנו- כל עוד המגמה חיובית, הראש והעניים מצליחים לראות למרחק החיובי, הרי שפחות חשוב מה אנו חשים ברגע זה ממש, בשבילנו זה ראש השנה.