ותשיב ממצולות/ על יחס הרב קוק לחטאים

"זה כמה אני נלחם מלחמה פנימית ורוח חזקה דוחפת אותי לדבר על דבר התשובה..."
"הנני מוצא את עצמי נוטה לחשוב ולדבר תמיד רק על אודותה. הרבה כתוב בתורה, בנביאים ובדברי חכמים על אודותה, ולדורנו עדיין הדברים סתומים וצריכים ברור".
(הראי"ה קוק, הקדמת "אורות התשובה")
 
במילים אלו, הראי"ה מנסה להגיד לנו משהו. מנסה להעביר לנו הרגשה פנימית, עמוקה יותר ממה שמילים מסוגלות לבטא.
אנו חיים בדור מעבר. בדור של מפנה. לאחר אלפיים שנות גלות – מתנוצץ לו אור הגאולה. לצידה של תחילת הגאולה הגשמית, החזרה הפיזית לארץ ישראל, מתחילים לבצבץ אט אט ניצני הגאולה הרוחנית, גאולת הרעיון, גאולת המחשבה, גאולת האידיאה.
אמונה. מילה כל כך שגורה בפינו. כולנו נחשפנו לה כבר בילדות המוקדמת ומאז שמענו אותה באלפי הזדמנויות.
אולם, מה זאת אמונה?

כל הגדול מחברו – יצרו גדול הימנו

במשך כל שנות הגלות הנחו גדולי ישראל את המון העם ללכת בדרך האמונה התמימה. הקו הכללי היה ברור: לקיים בפשטות את מצוות ה', מבלי לשאול שאלות רבות. גישה זו התבססה על פסוקים כמו: "תמים תהיה עם ה' אלוקיך", "במופלא ממך אל תדרוש", ועוד. בירור מעמיק של עיקרי האמונה, היה, על פי רוב, עיסוקם של יחידי סגולה.
זאת הייתה הגדרתו של מושג "האמונה" בעת הגלות. אולם עתה – משזורח אור הגאולה, הגיעה השעה לעבור לעולם מושגים חדש, לתת פרשנות מעמיקה יותר לפסוקים ולמונחים השגורים.
את האנשים שאמונתם חזקה כסלע בלתי ניתן לסדיקה, ממשיל הראי"ה קוק לשפנים, שהסלעים הם מחסה להם (אורות הקודש ב', שי"ד). הוא ממשיך וכותב, כי בניין רוחני גבוה יותר יכול להיבנות רק על פני הריסה רוחנית. רק מתוך הבלבול והספקות, תוכל להיבנות דרגה נעלה יותר של קדושה.
גם במקומות נוספים, מתייחס הראי"ה לנושא הכישלונות הרוחניים באופן שונה בתכלית מהתפיסה שהייתה מקובלת בימי הגלות. אך, ככל הנראה, לא רבים הם אלו שמודעים לכך.
לאחרונה התפרסם מחקר נוסף אודות הצנזורה שנערכה בכתבי הראי"ה קוק. החוקר, אודי אברמוביץ, טוען כי מכתבי הרב הושמטו קטעים שבהם כתב כי הוא לפעמים מתקשה לקיים את המצוות המעשיות, מכיוון שעיקר עיסוקו מתמקד בתיקון הנשמה.
לעניות דעתי, אין כל צורך להתחקות אחר גנזים מצונזרים כדי להבין את יחסו של הראי"ה לנושא. דברים ברוח דומה נכתבו בספר "אורות התשובה", שנערך עוד בחייו של הראי"ה, וידוע שהוא הרבה לקרוא בו בהזדמנויות רבות:
"כשהאדם מתנשא למרומי הרעיון, באים מייד העוונות וסותמים לפניו את האורה העליונה, והמחשבות הגדולות משתפלות על ידי קדרות העוונות, הרשומים בחדרי הלב. אמנם ישוב אז מיד בתשובה ברורה, אשר תשיב לו את החיים המאושרים במעוף עין..."
ואף בספר קהלת שאף הוא לא עבר תחת ידם של עורכים, מגיהים או צנזורים כלשהם, נכתב במפורש: "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", וכן בתלמוד: "כל הגדול מחברו – יצרו גדול הימנו", "אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהן". ועוד.

יתרון האור – מן החושך!

בדורנו, רבים מאיתנו נתקלים לעתים בספקות באמונה. גם אם אנו מנסים להדחיק אותם לקרן זווית, הם שבים, מבלי קרוא, ומנקרים את מוחנו. דומה כי אנו חשים היטב על בשרנו כיצד "אמונה שאין השכל מסכים לה – מעוררת היא קצף" (ערפלי טוהר, ק"ה).
אין צורך לדכא את השאלות. מותר לשאול. וגם צריך לשאול. השאלות והספקות הם חלק מתהליך ההתפתחות שלנו בדרך למימוש מטרת הבריאה. הלוא שאיפתו של הקב"ה היא שלא "ילמדו איש את רעהו... לאמר דעו את ה'" אלא "כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדלם" (ירמיה, ל"א). אם כן, כיצד נוכל לדעת את ה', בידיעה ברורה, בבחינת "כל עצמותי תאמרנה", אם לא נחווה מקודם לכן את ההיפך הגמור?! הלוא רק מתוך החושך, אנו מסוגלים להכיר ביתרון האור!

עלינו לשמוח שזכינו לחיות בדור כזה, שאותו הגדיר הראי"ה כדור הראוי לאור תשובת אמת. דור הראוי להגיע לדרגת התשובה הגבוהה ביותר, "התשובה השכלית" (אורות התשובה, י"א). לא תשובה הנובעת מתוך מוסר כליות, ואף לא מתוך אמונה עיוורת. אלא מתוך "הכרה ברורה, הבאה מהשקפת העולם והחיים השלמה".
"תשובה זו", ממשיך הראי"ה, "היא מלאה כבר אושר אין קץ, היא מהפכת את החטאים כולם לזכויות, מכל השגיאות היא מוציאה לימודים נשגבים, ומכל ההשפלות – עליות נהדרות. זאת היא התשובה שעיני כל אליה נשואות, שהיא מוכרחת לבוא ושסופה לבוא".